המקרה שלי...

ChrisCorn

New member
המקרה שלי...

שלום לכולם,
אני וחברה שלי היינו יחד מגיל 17, הראשונים אחד של השניה, ויחד מהתיכון.
למרות עליות ומורדות, בעיקר בתקופת הצבא, תמיד אהבנו מאוד. היינו קשורים, תחביבים משותפים, בקשר יום - יומי. למרות המחשבות התמידיות על האם יכול להיות יותר טוב,
למרות קשיים שהופיעו, למרות המחשבות שאולי יכול להיות יותר טוב, שנינו נלחמנו על הקשר. יש בינינו אהבה גדולה. אינני יכול להיכנס לליבם של אחרים ולרגשותיהם,
אבל אהבה כמו שלי ושלה לא יצא לי לראות מעולם אצל אחרים.
לאחר הצבא, כל אחד מאיתנו בחר באורך חיים שונה מאוד. אני הלכתי לעבודה במקום שעובד סביב השעון, 24\7. היא המשיכה את השירות הצבאי לקבע עם רצון לקריירה צבאית,
ויחד עם זאת לימודים במסגרת הערב. הזוגיות שלנו נדחקה הצידה. היא פנויה בערב, אני עובד בערב. היא פנויה בסופ"ש, אני עובד בסופ"ש. אני פנוי בבוקר ובצהריים, היא תפוסה לחלוטין,
מצליחים לקבוע ערב פנוי של שנינו - היא נרדמת תוך שעה אחרי יום שהתחיל ב8 בבוקר ונגמר ב21:00. שנינו צמחנו יחד עם הקשר כילדים ולאחר מכן כבוגרים, אך לא היו לנו את הכלים להתמודד עם קשיים.
במהלך התקופות הקשות, הבנתי שאני צריך לתמוך ולהיות שם בשבילה ולא לעשות סרט, אך פשוט הרגשתי בודד. היו בינינו הרבה שיחות "משבר" כאלה, שבהן אמרתי לה שאני מרגיש בודד,
אמרתי לה שאם היה לה חבר חדש, היא לא יכלה לראות אותו רק פעם בשבוע ואז עוד להירדם, אמרתי לה שזה פשוט לא יכול לעבוד ככה שהיא כל פעם נרדמת אחרי שעה שהיא באה אלי.
ההרגל הוא שאנחנו יחד הרבה זמן ותמיד שם אחד בשביל השנייה, אבל המציאות היא אחרת. לזמן אין משמעות. גם אם היינו חודש ביחד, או שנתיים, אף אחד לא רוצה זוגיות לא מספקת.
לא בגיל 23, ולא בגיל 80.

ככל שעבר הזמן הכרתי מישהי בעבודה והתחברנו, הפכנו ידידים ממש טובים שמדברים כל הזמן ועל כל דבר. חברה שלי הייתה מודעת לקשר הזה איתה.
כל פעם השיחות נמשכו מאוחר יותר אל תוך הלילה, והקשר הפך להיות קשר גם יום יומי בטלפון\הודעות וכו'... מנגד, הקשר עם בת הזוג שלי רק הלך והחוויר ובאמת שלא היה לי טוב בו.
בנקודה הזאת - הייתי צריך להיפרד ממנה כנראה, אבל זה לא מה שעשיתי.
מה שהיה הוא שבגדתי בה עם הידידה הזאת מהעבודה, הייתי אצלה בבית ושכבנו. במספר השבועות הראשונות שלאחר המקרה, הרגשתי בסדר ואפילו פתאום היה לי טוב להרגיש נאהב,
הרגשתי שזה היה הדבר הנכון לעשות... אבל ככל שעבר הזמן, הבנתי שזו הייתה טעות מרה. אני לא רוצה מישהי אחרת, ובחרתי בדרך "הקלה", פשוט להיות עם מישהי אחרת מאחורי הגב שלה.
התחלתי להרגיש רע מאוד והחלטתי לספר לה את הכל. לפני שרציתי לקבוע איתה שיחה, דיברתי עם אחי על זה שאמר שאסור לספר בשום פנים ואופן ושהיא תעזוב ושזה יהרוס הכל.
לאחר שהוא לא היה מספיק זמין לתמוך בי, פניתי גם לאבי בנושא. וגם הוא אמר אותו דבר כמוה - לא לספר.
כשאתה שומע דברים מסוג זה מאנשים כל כך קרובים אלייך, אתה חושב שכדאי להקשיב להם, ואכן במשך חודשים זה מה שעשיתי. קיבלתי החלטה לעזוב את העבודה ולנתק קשר עם אנשים.
ניסיתי להיות בן זוג יותר טוב, אבל הדבר הזה תמיד העיק עלי במשך חודשים ארוכים. הגעתי למצב של התקפי חרדה חוזרים, דכאון, חוסר בתאבון וירידה במשקל. הפחד לאבד את בת הזוג שלי השתלט עלי.
אני אוהב אותה כל כך. עשיתי טעות מרה שאני מתחרט עליה מאוד. החלטתי ללכת לפסיכולוג ולאחר מספר טיפולים הבנתי שזה קרה מהמון סיבות ולא מרוע, והבנתי איזה סוג בן אדם אני רוצה להיות.
אני לא רוצה להיות הבוגד והשקרן, לא רוצה להסתיר ממנה דברים. הייתה בינינו פרידה רגשית ומשבר גדול, שכל אחד מאיתנו לא ידע להתמודד איתו, ואני בחרתי בדרך הגרועה ביותר.
אבל לא הייתי מסוגל לחיות עם ההרגשה הזאת ואיתה, הרגשה של להיות שקרן וצבוע. מצידה הכל שלם, ומצידי הכל הרוס.
לאחר משברים נפשיים ודכאונות שחששתי שרק תרופות יפתרו, החלטתי לדבר איתה. בניגוד לעצות שניתנו לי, בניגוד לדרך הקלה. החלטתי שאני מספר לה ומצטער על הכל ומבקש את סליחתה.
השיחה הזאת הייתה קשה מאוד, ולאחר שעתיים של שיחה היא אמרה שהיא לא יודעת מה תרגיש, אך כרגע אנחנו "כלום". ובעצם נפרדנו.
תקופת הפרידה הזאת ארכה חודש. בשבוע הראשון לא יצרתי איתה קשר כלל, כי רציתי לתת לה את הזמן שלה לעכל את זה. ולאחר מכן, ניסיתי לפייס אותה.
נסעתי אל המקום בו היא חונה את הרכב והדבקתי עליו תמונות שלנו, כתבתי על התמונות שירים שאנחנו אוהבים. שלחתי לה פרחים ביום האהבה...
אתמול היא ביקשה לדבר איתי ומיד הסכמתי.

במהלך השיחה היא אמרה שהיא יוצאת עם איזה מישהו (למרות שהיא אמרה לו שהיא לא מחפשת ושעכשיו זה לא זמן טוב וכו' וכו'...) ושהוא גם גרם לה להבין שהיא מפגרת שהיא בכלל חושבת על לסלוח,
שאין דבר כזה שלכל סיר יש רק מכסה אחד, שאין דבר כזה שאין מישהו נוסף שיאהב אותה כמו שאני אהבתי אותה.
אינני שופט אותה על הבחירה הזאת שלה, אבל כל כך מפריע לי שאיזה Nobody בא משום מקום ונותן לה עצות כשהוא בכלל לא מכיר אותי או אותה את הקשר שלנו, והיא כמובן נאחזת בזה.
מטרת השיחה מבחינתה הייתה שהיא לא רוצה יותר הקשר, לא רוצה איתי עוד משהו כי היא לא מסוגלת להתגבר על זה, למרות שהיא אוהבת אותי מאוד. היא כל הזמן אמרה כמה היא אוהבת אותי.
כמה שהיא ראתה את החיים שלנו ביחד. ואני מצידי אמרתי לה,
אין עוד דלת סגורה בלב שלי שמישהי אחרת יכולה לפתוח. שאני רוצה כל חיי לחיות איתה, להביא איתה ילדים ולהקים איתה בית, להיקבר אחד ליד השנייה.
אמרתי שאני מאוד מתחרט על מה שהיה ומצטער, ושאני רוצה שנלך יחד לטיפול זוגי כדי להבין למה זה קרה וכדי למנוע את הפעם הבאה. אמרתי שאני מוכן לקחת את הדרך הארוכה,
הקשה ביותר - העיקר כדי שנוכל לשקם את זה.
מצידה היא אמרה שהיא תמיד תזכור את זה, ואמרתי שגם אני תמיד אזכור את זה. גם לי זה תמיד יהיה קשה.

שאלתי אותה,
אין לזה שעזבתי את העבודה שבה כ"כ אהבו אותי משמעות בעינייך?
שניתקתי קשר עם עשרות אנשים?
שכל הלימודים שלי נדפקו? (הייתי בתקופה של ללמוד למבחן מאוד חשוב)
שבאתי והתוודתי בפנייך כי אני רוצה לתקן?
שהלכתי לטיפול כדי להשתדל ולעשות את מירב יכולתי?
אין משמעות לזה שאני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר.... יש דברים טובים ויש דברים רעים בחיים, ואני עשיתי את אחד הדברים השפלים.
אבל למדתי את הלקח ואני מצטער בכל ליבי. עברתי חודשים כל כך כל כך קשים. חוץ מלעשות לעצמי חרקירי - עשיתי הכל. הענשתי את עצמי יום וליל.
החברה שלי שאני מכיר - הייתה נלחמת והיינו מתמודדים יחד. והיא בחרה שלא.
היא אמרה בסוף שזה הדבר הכי קשה שהיא עשתה, ואני אמרתי די. אין למילים יותר מקום. אני יכול להביא הנה כדור פורח שכתוב עליו 'אני אוהב אותך' וזה לא מה שיעזור.
את מפחדת להיות זו שסולחת, החלשה, האישה המטומטמת הזאת. אבל יש המון זוגות שנלחמו והתגברו על דברים כאלה, אם יש בינינו כזאת אהבה גדולה, אנחנו לא מסוגלים?
כרגע אני מרגיש מת מבפנים. אני מרגיש שאיבדתי את האהבה הגדולה ביותר של חיי. אני מתגעגע אלייה מאוד, אבל השיחה הזאת נגמרה בסימן קריאה גם מבחינתי.
אם זה מה שהיה רוצה, אסור לי להשאיר לזה פתח שאולי בכל זאת יום אחד, אחרת לא אוכל לתפקד...
אני במצוקה גדולה מאוד
ורציתי לשמוע את דעתכם
ואולי עצות להתמודד עם המצב.
תודה לכולם מראש.
 

נוסעת27

New member
היי

בד"כ אין לי סבלנות לפוסטים כל כך ארוכים, אבל נסחפתי בסיפור שלך, שהרגיש יותר כמו פורקן של סלע ענק מהלב..
תראה. מעדת, והתחרטת עמוקות. התחרטת כל כך שנכנסת לחרדות ודכאונות, ומדהים אותי שבת זוגתך אפילו לא קלטה שבן זוגה בדכאונות וחרדות,כנראה בגלל שאין לכם שנייה להיות יחד, והזוגיות הזאת, כמו שתיארת, לא תיפקדה כבר הרבה מאוד זמן.
אם להיות כנה, אני חושבת ממה שהבנתי מהטקסט שחלקת, שהבגידה הזאת היא יותר תירוץ בשביל בת הזוג שלך לאזור אומץ לסיים את הקשר. ממה שאתה מתאר, אתם יחד מגיל מאוד צעיר, אוהבים, עברתם המון יחד. הגעתם לנקודה בגיל 20 פלוס שמצד אחד נורא רוצים להיאחז במה שהיה והייתם רגילים, מצד שני.. אתם צעירים ויש עוד המון לחוות ולהרגיש בעולם הזה. אני חושבת שלשניכם התחילה לחלחל המחשבה הזאת, ולאף אחד לא היה אומץ. אתה בחרת בדרך הבגידה. ולדעתי גם היא בחרה בה- לא לבגוד, אלא להשתמש בשבר הזה כהצדקה לעשות משהו שהיא כנראה כבר התבשלה איתו. אני חושבת שהיא אפילו לא לחלוטין כנה עם עצמה, או עם עצמך ומבינה את המשמעות, אבל התחושה שלי היא שזה מרגיש לה נכון, ונוח לה יותר להיתלות בזה (כי בוא נודה בזה, הרבה יותר כיף להעניש אותך על הדרך ולגרום לך להרגיש שאתה הרסת הכל).
בשורה התחתונה, אני באמת חושבת שאם יש משהו שגבר יכול לעשות כדי לכפר אחרי שבגד- אתה עשית. שינית את חייך מקצה לקצה, הענשת את עצמך עד בלי דיי, הושפעת פיזית ונפשית, הלקאת את עצמך והלכת לטפל בעצמך. התנצלת, חיזרת, התחננת, הצעת טיפול זוגי... באמת שעשית כל מה שאפשר ואני באמת לא מאמינה שזאת רק הבגידה שמחזיקה אותה לא לחזור אלייך. לא יודעת, משהו מהטקסט שלך מריח לי לא כמו משבר אמון אלא יותר כפשוט סוף כי נגמר ורק חיכינו לתירוץ..
אין לי עצה פרקטית לתת לך כדי להחזיר אותה, כי אני לא חושבת שזה הדבר שצריך לקרות. אני חושבת שאתה תלמד פעם ראשונה בחייך להתמודד עם לב שבור. זה משהו בלתי נתפס, וכולם עברו את זה מתישהו.. זאת תקופת אבל קשה, על אובדן הזוגיות ואובדן הבן אדם ובטח עוד יהיו לכם "מעידות" וקאמבקים קטנים כי הרגל כל כך מושרש קשה לשבור בבת אחת. אבל לאט לאט אוספים את השברים, ומתישהו יוצאים מזה. צריך רק הרבה סבלנות, להמשיך להישען על הטיפול וכמה חברים טובים שיתנו את רשת התמיכה..
בהצלחה!
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
זה בדיוק מה שגם אני חשבתי

העסק כנראה כבר היה על כרעי תרנגולת גם לפני הבגידה.
נח לה להיתלות בזה.
תתאבל וסע הלאה.
___________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
 

ChrisCorn

New member
קודם כל, תודה רבה על התגובה

לאחרונה אני מתחיל להרגיש שיש כל כך הרבה דברים שהייתי צריך להגיד לה בשיחה האחרונה.
למרות הבגידה והמעשה השפל, זה כמו שאמרת - נוח לזרוק הכל עלי. היא לא מסוגלת אפילו להודות בטעויות שלה ובדברים שהיא עשתה לא בסדר בקשר. היא לא מוכנה להודות שפשוט לא היה טוב במשך תקופה ארוכה. היא לא לוקחת שום אחריות על המצב. אמרתי לה שזה משהו שהוא של שנינו, וגם אם הוא תמיד יהיה שם, הוא תמיד יהיה שם אצלי וגם אצלה - ונוכל להתגבר על זה יחד כי אנחנו אוהבים.
בשיחה האחרונה זה נראה כאילו כבר התבשלו לה כל המחשבות בראש והיא באה לזרוק אותם עלי - אני הרסתי הכל, אני לא חשבתי, אני ככה ואני ככה. הקרבתי בשבילה כל כך הרבה... באמת, נתתי לה כל מה שיכולתי. אין לי עוד משהו לתת. ראיתי את כל חיי איתה.
לאחרונה הרגשות מתחלפים ברגשות של כעס. למה היא לא נלחמת? למה היא לא מוכנה להודות שהיו דברים ששנינו עשינו לא טוב ולנסות ללמוד מזה? ובכלל, שבועיים אחרי פרידה להתחיל להיפגש עם מישהו, ועוד להעלות בשיחה אותו כזה שמייעץ לה ו"גרם לה להבין"?! זה פשוט משגע אותי! איזה מישהו גרםםםם לה להבין. זה פשוט אבסורדי.
מצטער על פורקן הרגשות, אני פשוט לא במיטבי כרגע.
עדיין, מודה מאוד על התגובה שגרמה לי לחשוב רבות.
תודה
 
קודם כל

כעס זה שלב מעולה, זה אומר שאתה מתקדם בתהליך האבל לכיוון של שלב ההפנמה וקבלה את הפרידה. אני אומרת אל תיקח יותר מדי אחד לאחד מה שהיא אמרה, נשמע שנגמר לה הרבה לפני שהגעת למצב של לבגוד בה, והיא פשוט השלימה עם הרעיון של הפרידה הרבה לפני שהחלטת לנקות את המצפון. זה לא חטא להפסיק לאהוב, או לרצות להיפרד. זה לפעמים קורה שזה נגמר לצד אחד בעוד השני עמוק בתוך הקשר והאהבה. אתה הלכת עם אחרת מתוך חסך רגשי, וכפי שנתת לה כבר את הכל, גם לה כבר אין כלום לתת לך
.
אכן גם לי נשמע שנפלת עליה מהשניים עם הוידוי ואיפשרת לה לצאת מהקשר מבלי להיות המניאקית ששוברת לך את הלב. מאידך, בגידה זו פגיעה באגו גם אם כבר לא מספיק שם ואוהבים כמו בהתחלה, אז אתם פיטים.
עכשיו לא נותר לך אלא להתחיל לקבל את המצב, למצוא תעסוקה שתסיח את דעתך ממנה, ולעבור את זה יום אחרי יום.
 

ChrisCorn

New member
לא

בשיחה האחרונה שלנו (למרות שבאופן פורמלי נפרדנו לפני חודש) היא אמרה שהיא לא רוצה יותר שום קשר.
לדעתי מטרת השיחה הייתה לחתוך את זה לגמרי מבחינתה, כי אני עוד הייתי מנסה לחזר ולעשות מחוות מסוימות. אולי היא עשתה את זה אפילו כדי לנער את המצפון שאולי קצת מציק ולהיות עם הבחור החדש בשקט.
אני באופן אישי הרגשתי שהיא עם מישהו חדש. לפני כן היא הייתה מעלה תמונות מיציאות וכו'... וגם, כששלחתי אליה את הפרחים אמא שאלה את השליח ממי זה. קצת מוזר אחרי קשר של 6 שנים לא?
 
זו דעתי..

אני כל כך מבינה את מה שחברה שלך מרגישה. אני הייתי במקום שלה בדיוק לפני שנה.
אני אהבתי את בן זוגי מאוד.. כאב לי שהוא בגד בי, שבחר בדרך הקלה.
אבל הבנתי עם הזמן (זמן זה פקטור מאוד חשוב), שהמערכת היחסים ה"מושלמת" בעיניי, היא לא ממש מושלמת בעיניו.
לא לכל אחת קל לסלוח. ואני מקווה בשבילך שתיתן לה את הזמן לחשוב על הכל ולראות את זה מנקודת מבט אחרת. יכול להיות שהנקודת המבט שתהיה לה זה לא מזווית של האישה הנבגדת, אלא של האישה שמבינה שזו הייתה הדרך שלך לאותת לה שמשהו לא בסדר ביחסים ביניכם.
כיום אני עדיין עם בן זוגי, סומכת עליו ואוהבת אותו.
מאחלת לך שמה שצריך להיות.. יהיה :)
 
זה מאוד נכון

שאין רק מכסה אחד ויש הרבה אנשים בעולם שאנחנו יכולים לאהוב.
הסיבה להיות ביחד היא שטוב ביחד ולא שאין ברירה ואין אף אחד אחר..
נשמע לי שהיחסים שלכם נגמרו כבר מזמן מבחינה רגשית ועכשיו גם קיבלו סיבה להגמר מבחינה מעשית.
&nbsp
תתאבל, תשחרר ותמשיך לאהבה הבאה שלך.
אה- ותלמד מטעויות העבר!
 

batmea

New member
אין צודק או נכון או מה הלאה,

אנחנו לא מדברים כאן על שיפוט אחרת, אין טעם לכל מה שכתבת או עברת.
אין כאן מה אנחנו חושבים עבורך מה לעשות. אני מניחה שלא היה מדובר כאן גם ב"בגידה סטנדרטית", היה כאן משהו פיקנטי יותר שכנראה זה מה שסגר את הגולל.
אני מניחה שכואב לה בדיוק כמו לך, רק שעניין הזמן כאן לא פונקציונלי וקצת לא לרופורציונלי.
לא מובן לי אפוא כיצד פתאום יש לה זמן לחבר חדש ולקיים כזו אינטימיות אחרי פרידה בת שבועיים? מוזר !
נכון ומובן שכואב לך אבל איפה היא כל הסיפור? היא נשמעת סטטיסטית ולא שחקן בשדה הפעולה. שוב, מוזר !
הניתוח הוא אינסופי, השאלה היא מה אתה רוצה בנקודה הנוכחית לעשות. מהי הבחירה שלך, להחזיר אותה אליך או לאפשר לה חיים אחרים וכך גם לך?
אם אתה מעוניין בה חזרה, זה קודם כל לחזור ולדבר על הדברים בפתיחות. כמה שיכאב, כמה שיותר לדבר.
אם אתה רוצה לסגור עניין ולהמשיך - שחרר. לא לחשוב על זה יותר.

כנראה אותו גבר חיכה בפינה כדי שתסובב את הראש שניה עד שתשחרר.
אחרת, לא הגיוני שהגיע משומקום בחור שגם מצליח לצאת איתה וגם יש לו דעה מוצקה על הקשר והיא עוד מקשיבה לו.
יש לך עדיין יתרון עליו והוא הסיפור שלכם, פשוט נפנף אותו ותתעלם מהנוכחות שלו עד שהיא עונה ומסכימה לבילויים משותפים.
 
יתרונות הפרידה

הרי לא סתם בגדת
הרי לא סתם היא ויתרה עליך כל כך בקלות

זה כואב מאד מאד מאד היום. הלב השבור. המחשבה שמילה כזו או אחרת בשיחה האחרונה היתה משנה משהו (היא לא) המחשבה שאולי היית יכול לחיות עם השקר עד הקבר (על מי אתה עובד) והמחשבה שיכולת פשוט לא לעשות את זה (עובדה שלא יכולת להימנע מכך וסיבותיך עימך).
זה לא יכאב כך תמיד. בעתיד זה ייראה לך אחרת - מבטיחה !!! (מנסיון כמובן)
ואתה בטח חושב שאני צוחקת, אבל פרידה היא לא רק דבר רע.

יתרונות הפרידה -
1. להישאר עם הראשון זה תמיד להיות בספק "ומה אם" (וזה בד"כ קשה יותר ככל שהזמן עובר)
2. המון (המון!) חוויות חדשות. להכיר נשים חדשות זו גם הרפתקאה נהדרת, ולהיות בכל מיני סוגים של קשרים, לאו דווקא קשר שיגיע עד הקבר. גם אתה תהיה שונה בכל קשר.
3. למדת כל כך הרבה - נשמע שלקחת אחריות מלאה על המעשה, נברת בנפשך כדי להבין את הדינמיקה שהובילה אותך אליו, וגדלת באיזה 2-3 מידות. לגדול זה תמיד טוב בעיני.

כל מה שכתבתי זה לא לעכשיו, זה לאחר כך. עכשיו תתאבל.
 

ChrisCorn

New member
שאלות שאני שואל את עצמי בעקבות הפוסט הזה -

1.איך זה הגיוני ששבועיים לאחר שנפרדנו (אחרי 6 שנים) היא בקשר מסוים עם מישהו? היא אמרה לי שהם נפגשו פעמיים וציינה ש"אין לה מה להתנצל".

בנקודה הזאת מה שאני חושב זה שהקשר הזה אולי התחיל עוד לפני הוידוי שלי, או שהיא רצתה את הקשר המסוים הזה או לא יודע מה.

2. החברה שלי שאני מכיר לא הייתה מרימה ידיים בלי לפחות לנסות. התחננתי אליה שנלך לפסיכולוג ומטפל זוגי כדי שישאל את שנינו את השאלות הנכונות ושנבין מה קרה ולמה ומה ניתן לתקן - והיא סירבה בתוקף. אפילו לא מנסה.

3. היא כל הזמן מציינת 'למה עשית את זה' ושהיא כועסת ומציינת את זה כדבר המרכזי. אבל אני מנסה להסביר שלצערי הרב זה כנראה רק הסימפטום לבעיה ושזה קרה בגלל שנינו. והיא אומרת הכל נכון, אם לא היית עושה את זה. אבל אם לעזעזל הדבר הזה לא היה קורה, היינו ממשיכים כרגיל. כמו בכל השנה האחרונה. למה בכללל השנה האחרונה היא לא מצאה לנכון להעיר? להגיד שמפריע לה? להגיד מה לא בסדר?
אני תמיד ניסיתי לדבר. נכון, לא היו לי את הכלים שיש לי היום. לא ידעתי לבטא את עצמי היטב. אבל ניסיתי. רציתי שנשפר, ניסיתי להבהיר שיש דברים מהותיים שמפריעים לי... וכאילו, כמו שנכתב כאן, "נוח" לה לזרוק את כל האשמה עלי.

אינני יודע לכמת למי יש יותר אחוזים בפרידה, אבל אני בטח לא הרסתי עולם מושלם עם הבגידה הזאת ולכן כל האשמה עלי. אני יכול להעיד על עצמי שאני בן אדם מאוד ישר ומשתדל להיות מאוד מוסרי. אבל לצערי הרב זה קרה ולא ידעתי אפילו את ההשלכות של זה, באופן כללי אין לי מושג מה עבר לי בראש! יצאתי אידיוט. אבל בחיי שאם יש משהו שאני, זה מצטער. מצטער ביני לבין עצמי. אפילו בלי קשר אליה.

כרגע יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש...
השיחה האחרונה, מטרתה הייתה לשים את סימן הקריאה והסוף. לכן אני לא רוצה להמשיך ולנדנד ולנסות לדבר. אבל גם אם הייתי מעוניין, ולמרות שאני באמת אוהב אותה כמה שאפשר לאהוב בן אדם, אני לא יכול שלא להשתגע מהדברים האלה.
איך היא כבר יוצאת עם מישהו?
איך היא לא מודה שיש לה חלק בדבר?
איך היא לא מבינה שזו הבעיה של שנינו, ושאולי ושוה להילחם עליה?

לגבי ללמוד מטעויות העבר - למדתי בפן הזוגי לנסות ולשנות ולא להגיע למצב שאנחנו הגענו.
אבל תלמדו גם אתם מהמצב שלי. אני הקרבתי את מקום העבודה שלי כי הבנתי שנשאבתי אליו. לא התרכזתי בלימודים שלי כי חברתי הייתה בראש מעייניי כל הזמן. מצבי הנפשי הלך והתדרדר. וכל זה בשבילה. וציפיתי ששותפתי לחיים תבין את זה. ואם עדיין למרות הכל היא לא מבינה ולא מוכנה להכיל, עדיין אני דפקתי את עצמי.
נתתי יותר מידי משמעות לשנינו יחד. אבל גם בזוג, עדיין מדובר בשני יחידים. אני עצרתי תהליכים חשובים בחיים שלי בגלל זה. ערבבתי מה שאסור לערבב. על כך אני מתחרט מאוד.
 
כמו שכתבת - אתה דפקת את עצמך

אתה בחרת לא להתרכז בלימודים, אתה בחרת להקריב את מקום העבודה ואולי גם את החיים החברתיים שלך. אתה בחרת שהחיים שלך יסתובבו סביב החברה שלך. לא היא בחרה בזה עבורך. אתה גם זה שבחר בטקטיקה של בגידה (במקום למשל פרידה) כאשר לא יכולת לשאת את המצב ביניכם וגם כשראית שזה לא עוזר, המשכת באותה הדרך של ההקרבה. לכן קצת טיפשי מצידך לכעוס עליה בעניין הזה.
עכשיו שלא תבין לא נכון, זה לא שהטקטיקה שלה (להיות פאסיבית ביחסים, לא לעשות ויתורים למען הזוגיות) היא טקטיקה טובה להתמודד עם משבר בזוגיות. אבל עכשיו אתם כבר לא ביחד, אז מה איכפת לך אם היא בנאדם שמדחיק, שלא מתמודד עם קשיים ולא לוקח על עצמו אחריות בקשר.
מספיק שאתה יודע שאתה היום, אחרי הניסיון הזה, תדע בעתיד לנהל מערכת יחסים בפתיחות ובשקיפות, תדע לשמור על עצמיותך בתוך זוגיות ולהתמודד עם משברים. מה היא למדה מזה? מעניין את הסבתא...
למעשה את צריך להגיד לה תודה גדולה כי בזכות הבית ספר שהיא עושה לך, אתה הופך לאדם הרבה יותר מודע לעצמך, ואם תשאל את מריוס, 100 טיפולים לא היו מכניסים לך לראש את מה שהיא עשתה לך בזבנג אחד... ככה שאפשר להגיד שהבחורה, עם כל החסרונות שבמצב, חסכה לך הרבה הרבה כסף...
אגב, בעניין הבחור החדש, אני דווקא יכולה להבין לגמרי היסחפות כזאת בת שבועיים. היה לה צמא מאוד גדול כנראה למשהו אחר וכאשר זה בא, היא לוגמת ממנו בשקיקה. אני אפילו חושבת שאולי כל ההקרבה שלך דחתה אותה. יש משהו בבן זוג מקריב שמצד אחד גורם לך להרגיש שאי אפשר לעזוב אותו (רגשי אשמה או צורך להיות נאהב) ומצד שני מעיק ומכביד מאוד.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
כמה נקודות על "תורת הפרידות"

איך זה שאחרי שבועיים היא כבר בקשר?
יש כמה אפשרויות. אחת מהן היא שהיא כבר הייתה בשלה לקשר הבא, כלומר שתהליך הפרידה כבר עבד בראש שלה מזה מסר חודשים ואולי יותר, בזמן שאתה פשוט הדחקת את זה. מרגע שהיא קיבלה את הסטמפה ש"היא לא אשמה" כי אתה בגדת, אפשר לצאת לשוק. לא מן ההכרח שהיא הכירה אותו קודם, למרות שגם זאת אפשרות. אבל זה לא משנה. משנה שהיא, מבחינתה, כבר הייתה מוכנה ללכת הלאה.
&nbsp
למה היא לא מבינה שגם היא אחראית?
כי לא בא לה. כשאנשים נפרדים, 99% מהמקרים יש קרב על הנרטיב. מלחמת השחרור, או הנכבה? הרי שני הצדדים כבר לא יחיו ביחד. אין להם יותר אינטרס משותף להגיע להבנות. אפשר, ואולי אף רצוי (אני מדבר בסרקזם) להפיל את כל התיק על הצד השני. כל צד רוצה לצאת היפה, הטוב הצודק והטהור, והצד השני הוא זה שהיה זבל. זה מנגנון אוניברסלי.
&nbsp
(אגב זה מנגנון מטופש למדי, כי אם אני טוען שהאקסית שלי זבל, אז מה זה אומר עלי? שאני הייתי המיץ של הזבל, לא? הרי עדיף לומר שהאקסית שלי היא שילוב של האינטליגנציה של בר רפאלי, עם היופי של אלברט אינשטין. לפחות זה מוציא אותי גבר שווה, לא?
)
&nbsp
זה שהחלפת עבודה - זו הייתה מחווה יפה מאוד, אבל אולי גם מיותרת. אם לא היית עוצם עיניים למצב אולי היית מגלה קודם שהקשר פשוט פג.
&nbsp
ובוא אני גם אגיד לך מי אשם בפרידה באמת: החיים. זו רק אשמתם. כשאלוהים ברא את העולם, הוא כנראה היה עסוק בדברים אחרים, כי יצאו לו כמה פשלות. אחת מהן היא שאהבות נוטות להתפוגג, כולל אהבות ראשונות, ורק צירוף תנאים מאוד מיוחד, וגם הרבה מאמץ מכוון, יכול למנוע את זה. בדרך כלל בגילאים שלכם המאמץ שמוכנים לעשות כדי לשמר אהבה הוא לא בלתי מוגבל. יש היגיון רב בללכת הלאה.
&nbsp
למה היא לא הייתה מוכנה ללכת לטיפול זוגי? כי כנראה שהיא הרגישה שהבעייה היא לא חוסר תקשורת או איזו אי הבנה אחרת, אלא פשוט ירדה לה המשיכה אליך וההתלהבות. וזה טבעי לגמרי בגילכם.
&nbsp
תפסיק כבר להילחם נגד הרוח והגורל ומה לא.
אני יודע מיסיון אישי שקשה מאוד לבלוע סוף של אהבה ראשונה (וגם לא ראשונה), אבל אין ברירה. צריך לעבור את זה. יקח זמן, אבל אתה עוד תאהב.
&nbsp
___________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
 

XpHunTeR

New member
באתי לומר את מה שאתה לא רוצה לשמוע

קראתי את כל הסיפור ונסחפתי ביחד איתך, ההבדל הוא שכל מי שהגיב לך חווה 'אהבה ראשונה' ולכן יכול להבין מנקודת ראות נייטרלית את מה שאתה לא רואה.
&nbsp
אני יודע מה אתה רוצה לשמוע... אתה רוצה שימצאו לך שיטה להחזיר אותך אלייך, אתה מחפש שיגידו לך שלא הכל אבוד ושאתם צריכים להיות ביחד, אבל לצערי זה לא המצב...
&nbsp
אתה עובר תהליך של חור בלב, קושי פיזי ונפשי ענקיים, בכי, שלאחר מכן מתחלפים לכעס ואז להשלמה עם המצב ומעבר הלאה.
&nbsp
קשר ראשון זה משהו שאי אפשר לתאר... כולם חושבים ש "היא האחת, לא אוכל למצוא מישהו טובה יותר ממנה" אבל לא. פשוט לא! ואתה צריך להכניס את זה לראש. אתה תמצא מישהי אפילו טובה יותר ממנה, ועוד כמה חודשים או אולי שנה אתה תגיב פה ותראה כמה זה היה נכון.
&nbsp
לפי איך שזה נראה, הקשר שלכם כבר היה צריך להסתיים. אל תאשים את עצמך על זה ששכבת עם מישהי. אנחנו גברים, יש לנו יצרים ובמצב כמו שלך אין פלא שזה מה שקרה. אחרי כל הדברים שעשית, בחורה שבאמת אוהבת אותך ורוצה אותך היתה נאחזת וחוזרת, אבל היא לא. היא התנהגה כפחדנית - כבר הבינה שזה לא זה אבל היתה חייבת תירוץ טוב כדי להיפרד ממך, כי אתה אחד שנאחז ולא מסוגל לעזוב, אז אין דרך קלה יותר מאשר להאשים אותך ששכבת עם מישהי. זה ממש נוח.
&nbsp
אם היית עכשיו לידי הייתי מנער אותך. כתוב לך על המצח "לנער היטב". הבחורה פאקינג התחילה לצאת עם מישהו אחר תקופה כל כך קצרה אחרי הפרידה שאני יכול לקרוא לזה "טווח 0", פשוט עשתה לך חרקירי וגרמה לך לחשוב שהכל באשמתך.
אתה צעיר שחווה אהבה ראשונה, זה כואב, זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר.
מה שרואים מכאן לא רואים משם אז תנסה להפנים את מה שאומרים לך כאן כי עוד כמה זמן אתה תצא מהבלבול הענקי הזה ותמצא אפילו אור יותר גדול. תמצא מישהי שבאמת תאהב, שלא תעזוב ותוך שניה תצא עם מישהו אחר.
&nbsp
אומרים שהזמן מרפא את הכאב, אבל אני יכול להגיד לך מה יזרז אותו עשרות מונים - לצאת עם מישהי חדשה. הפרפרים, ההתאהבות הראשונית, ההרגשה הזאת של "אולי היתי צריך לצאת עם עוד מישהי, אולי יש מישהי טובה יותר ואני לא יודע" - הכל יעבור! לא יהיו לך נקיפות מצפון בגיל 50 שאולי היית צריך להתנסות עוד, אולי היתה מישהי מתאימה יותר. וכל הטעויות שעשית בקשר ולמדת מהן אבל בכל זאת השאירו חותם ענק? זה כבר לא יהיה בקשר הבא כי אתה תתחיל דף נקי, כל הפאשלות האלו שעשית ימחקו.
&nbsp
 

ChrisCorn

New member
ה"לנער היטב" הזה כל כך נכון

אני קורא כאן את ההודעות ומסכים עם רובן, וההיגיון אומר כל כך הרבה דברים. אבל הרגש, אני מרגיש שאני אוהב אותה. אני מרגיש שיכולנו לשפר ולתקן את הדברים שהיו לא טובים.
אם לא היה מקרה הבגידה, כנראה שלעולם לא היינו יכולים להתמודד באמת עם בעיות שצצו בקשר. לא היו לנו את הכלים. זה היה פשוט מקרה בלתי נמנע בעיניי. היא גם הסכימה שיש ערוץ תקשורת חשוב מאוד ומרכזי שפשוט לא קיים בינינו. את כל הדברים האלה ביקשתי לפתור, לא שאני מאשים אותה שאחרי המקרה היא לא רוצה...
כשעובר הזמן אני שוב גולש לי במחשבות על להחזיר אותה אלי... אין לי מושג מה לעשות. בכלל ההתנהגות הזאת לא אופיינית לי - לפני חודש בכיתי לה את נשמתי על מה שקרה, וזה אחרי חודשים קשים כל כך, באמת קשים כל כך. ההורים שלי פחדו עלי כבר ואפילו אני כבר לא ידעתי מה יהיה איתי. ושבועיים אחר כך היא נפגשה עם מישהו כבר כמה פעמים, ולא רק זה - הוא עוד עוזר לה להבין דברים על הקשר שלנו! קשר של שש שנים!
אתם שומעים רק את הצד שלי, שבו אני סוג של קורבן, אבל כמובן שבשורה התחתונה אני עשיתי את המעשה של הבגידה אז כאילו אין לי זכות להתלונן או להביע מחאה... אבל הייתי רוצה שהיא תדע שאני כועס ופגוע ממנה. מצד שני, לא רוצה שום סיבה ליצור איתה קשר...
מבולבל...
 
למעלה