תגובה לפיה ולקרוקודילה
אני מנסה לומר שההקבלה שנעשית לעיתים קרובות בין מאבק הגייז למאבק השחורים והנשים אינה נכונה, מכמה סיבות: א. בנוגע שחורים ונשים המאבק נסוב סביב זכויות אדם ואזרח בסיסיות. לגבי הגייז המאבק הוא סביב פריוולגיות (זכות במובן של privilege לא במובן של right)*. נקח למשל את הזכות להתחתן. לכל אדם יש זכות טבעית להתחתן, אך אין כל זכות טבעית להכרה פורמלית, חוקית, של נישואים אלו. הכרה בנישואים, בניגוד לעצם הנישואים, הינה פריוולגיה חברתית שהחברה מעניקה, בדומה לרשיון נהיגה. אין זכות טבעית לרשיון נהיגה. יש זכות טבעית לחופש התנועה, אבל לא להענקת רשיון נהיגה (במקרים מסויימים מותר לחברה אף לאסור על נהיגה, כמו שמותר לה אף לאסור במקרים מסויימים נישואים). בארה"ב לזוג נשוי יש למעלה מ1000 פריווליגיות שאין לזוג לא נשוי. לדעתי אין זה נכון לומר שהחברה חייבת להעניק את +1000 הפריוולגיות גם לזוגות הומוסקסואלים, כשם שהיא, למשל, איננה חייבת להעניקם לזוגות פולגמיים. אין לי התנגדות לכך שהחברה תעניק את מלא הפריוולגיות לגייז, אבל צריך להבין שאלה הן פריוולגיות שהחברה מעניקה, לא משהו שהיא חייבת להעניק. זאת בניגוד גמור לזכויות שנשללו מנשים ושחורים - פגיעה בחופש ההצבעה, חופש התנועה, חופש התעסוקה, חופש האיגוד וכו' - פגיעה בזכויות שהחברה חייבת להעניק. --- * היו אמנם מאבקים על זכויות אדם בסיסיות, כגון החוק שאסר משכב זכר. זכות בסיסית היא לקיים יחסי מין עם מי שהאדם רוצה, כל עוד נעשה בהסכמת הצד השני. איסור משכב זכר נוגד לזכות בסיסית זו. ב. מבחינת מצבם של "בעלי התביעה": כשנשים ושחורים הופלו, הדבר פגע ביכולתם להשתכר, לחיות חיים עצמאיים, לעבוד בתחומים מסויימים, לקבל השכלה נאותה, להחזיק בעמדות פוליטיות, עיסקיות וכן הלאה. כלומר פגיעה בדברים בסיסיים, יומיומיים. הדבר הציב אותם בעמדה נחותה, ואי-הצדק שבזה זועק לשמים. אך אין כן פני הדברים בקהילה הגאה. מבין כל המגזרים, המגזר ההומוסקסואלי ממוקם בשכבה הסוציואקונומית הגבוהה ביותר. זוג הומוסקסואלי, בממוצע, מרוויח הרבה יותר מזוג הטרוסקסואלי [גם בגלל שמדובר ב2 משכורות גברים (ראיה לדבר: זוג לסבי, כלומר 2 משכורות נשים, בממוצע נמצא בשכבה סוציואקונומית נמוכה) וגם בגלל תחומי העיסוק (נדיר למשל לראות הומוסקסואלים במשרות צווארון כחול)]. זהו מגזר משכיל, בני המגזר נמצאים בכל תחום מתחומי החיים (בארה"ב לא בצבא, אבל בישראל כן), הם זוכים לתמיכה רחבה משופטים, בתקשורת, הוליווד, וכו', ישנה תעשיה ענקית של שירותים לגייז ("התעשיה הוורודה"), וכן הלאה. זאת אומרת, מצבם הוא טוב עד טוב מאד. ההקבלה, מבחינה זו, לנשים והשחורים איננה במקום. אסור כמובן להתעלם ממקרי האלימות נגדם, אלימות שנעשת אך ורק בגלל זהותם המינית. מקרים כאלה קורים, הם מזעזעים, ויש לטפל ביד קשה בכל מקרה כזה. אך המקרים הללו הם היוצאים מן הכלל, לא הכלל. ג. אופי הדרישה. כשנשים ושחורים הופלו, הם יצאו לרחובות, ודרשו בזעם את המגיע להם. מאחר שהפגיעה היתה בסיסית, הזעם היה בהתאם, וגם תגובת הקהל היתה בהתאם: תוך זמן קצר יחסית, חוקים הועברו למנוע הפליה וזכויות רבות עוגנו בחוק. הציבור, כהכללה גסה, הבין שההפליה פסולה. אבל לא רואים זעם בקהילה הגאה. אין הרבה הפגנות של ממש בנושאי זכויות הגאים. יש הפינינג מסורתי שמתקיים כבר כמעט 40 שנה. הפינינג ססגוני, מרהיב, משעשע, אבל זו אינה הפגנה. ראו למשל את התמונה שהפיה הביאה מהמצעד בירושלים - איה הן הכרזות בנוגע זכויות גייז? רואים כרזות של עלה ירוק, של הצמחונים וכו', אבל לא של הגאים. לו היתה זו הפגנה של ממש, היינו רואים כרזות רבות בנוגע זכויות גאים. אבל איננו רואים זאת. שימו לב גם לשם הצעדה: היא איננה נקראת "הפגנה" אלא "צעדה". אפילו מארגני המצעד בעצמם, בבוחרם לכנות זאת "צעדה", מודעים לכך שזו אינה הפגנה. תיאור ההפינינג כ"הפגנה", הוא טכסיס תקשורתי שנועד לסייע למאבק - אנשים רבים מצטרפים למאבק בגלל תרעומתם על הפגיעה בזכות ה"הפגנה". אינני יודע עד כמה אנשים היו נלחמים על "הזכות להפנינג". גם תגובת הקהל היא בהתאם: הגיי לובי מנסה כבר עשורים לעגן זכויות מסויימות, ובכל פעם שהנושא עולה להצבעה, גם בסטייטס הליבראלים ביותר בארה"ב, הציבור מצביע נגד. זאת אומרת, הציבור עדיין לא השתכנע שאי הכרה בנישואים חד מיניים היא עוול, בטח ובטח שלא השתכנע כפי שהשתכנע לגבי זכויות נשים ושחורים. רבים וטובים יכולים לחלוק על הגייז בנקודה זו, גם בלי להיות הומופובים. ד. התוצאה. לאחרי שהשחורים והנשים קבלו את הזכויות ע"פ חוק, מיד הם פנו לממשן. לא תמיד בהצלחה, כי עדיין קיימת הפליה חברתית, אבל הם עשו את שלהם. הדרישה היתה אמיתית, וכשהדבר התאפשר חוקית הם פנו לקבל את המגיע להם. ואילו בקהילת הגאים, אין המצב כן. כאמור, רק אחוז קטן מאד ממש את הזכויות שניתנו לגייז. לו היתה קיימת דרישה כנה, דרישה של ממש, לזכויות אלו, או יותר נכון, לפריוולגיות אלו, היינו רואים רבים ממשים אותן ברגע שהתאפשר. העובדה שזה אינו קורה, מטיל ספק בכנות התביעה. כמובן שישנם גייז שבאמת רוצים להתחתן ולחיות עם בחיר ליבם לנצח, אבל קיים מרחק בין זה לבין התיאור המועלה כאן ובתקשורת כאילו שזו דרישה של הקהילה הגאה ככללה. העובדה שרק אחוז קטן מממש את הזכות להתחתן מראה שזו אינה דרישת הציבור כללו. מה היינו אמורים לחשוב לו, לאחרי שהחוק אסר להפלות שחורים, הם עדיין היו משתמשים רק בברזים המיועדים לשחורים, יושבים רק במושבים המיועדים לשחורים ואוכלים רק במסעדות המיועדות לשחורים? ולו נשים לא היו מצביעות לאחר שניתן להן הזכות להצביע? היינו מבינים שהמאבק היה פרסה. אז למה זה לא מרים אצלכם גבה, כשרק אחוז קטן מאד מהגייז מתחתנים, למרות המאבק בכל העולם המערבי המתמשך כבר כמה עשורים?