המצעד בכלל חשוב כי:
א. הוא מאפשר לאנשים, בכללם אלה שעדיין בארון וחוששים לצאת ובכללם אלה המאיישים את המוסדות הציבוריים, לראות שגייז, לסביות וטרנסג'נדר'ס הם בני אדם כמותם, חלקם מוצלחים מאד, רבים מהם מוכרים, אחדים ידועים מאד ורובם אנשים שמתפקדים היטב בחברה על פי כל קנה מידה מקובל. ב. הוא מאפשר לגייז, לסביות וטרנסג'נדר'ס לצעוד יחד, להיווכח במו עיניהם שהם לא לבד ולא מעטים, ושהאחרים, כמותם, לא נאט-קייז'ס אלא אזרחים מהשורה, על כל קשת הגוונים המצויה בה, כולל קשי יום ומצליחים, בני נוער וקשישים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, מכל הצבעים והמינים, ולהרגיש לשם שינוי כמו כלל, ולא כמו מיעוט החייב באפולוגטיקה. ג. הוא מאפשר ללסביות, גייז וטרנסג'נדר'ס להפגין לטובת הנושאים הבוערים על הפרק ולתבוע לעצמם שוויון זכויות. שתי המטרות הראשונות לא יוכלו להתממש אם יוּתר לגייז, לסביות וטרנסג'נדר'ס לצעוד, להפגין ולחיות בגלוי רק בתל אביב. התל אביביים כבר יודעים שהם בני אדם, והם כבר יודעים שבתל אביב לא יסקלו אותם. העניין הוא שלא רק בתל אביב יש גייז, לסביות וטרנסג'נדר'ס, אלא גם בערים אחרות; ואם לגיי מותר להיות גיי בגלוי רק בגטו שלו בתל אביב - אנחנו רחוקים שנות אור משוויון אזרחי מלא. המטרה האחרונה מחייבת לצעוד במקום בו נקבעים החוקים הנוגעים גם לגייז, לסביות וטרנסג'נדר'ס. אם הם לא יכולים לצעוד עם שלטים, בתור גייז, לסביות וטרנסג'נדר'ס, בחזית בית המחוקקים שלהם, את יכולה לקחת את המילה "דמוקרטיה" ולנגב בה, זה כמה היא שווה בנסיבות האלה. וכן - כשיפלו סטרייטים לרעה על יסוד הנטיה המינית שלהם, אני מבטיחה לך שאהיה הראשונה לארגן מצעד, שבמהלכו אבהיר מעבר לכל ספק, בכל אמצעי שיידרש, שאני סטרייטית. עד אז - יש לי את הפריבילגיה לשמור את המידע על ההעדפות שלי לעצמי. יום אחד גם לגייז תהיה הפריבילגיה הזאת. אפילו בירושלים. בינתיים אנחנו עוד לא שם. נ.ב. לפי התגובות פה אפשר לחשוב שהמתנגדים הקולניים למצעד לא יוצאים לרחוב בירושלים בפחות מחליפת שלושה חלקים.