תשמע
שוב -- אני לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית. בסך הכול התלמדתי תקופה קצרה בתחנה לבריאות הנפש. ממה שהתרשמתי שם, אשפוז יום זה לא דבר כזה נורא. זה בסך הכול אומר לשהות באיזה בניין של מרפאות כמה שעות ביום (נדמה לי מ- 8 עד 16). במשך היום יש שיחות אישיות עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים, וגם שיחות קבוצתיות. יש תרפיה באמנות ועוד כל מיני דברים -- שעשויים אפילו להיות די נחמדים. שם גם אולי תרגיש פחות חריג. כי תהיה כל היום עם אנשים שנמצאים במצב דומה לשלך. אתה אומר שאתה במצב נפשי גרוע. ושום תרופה של שום פסיכיאטר לא עוזרת לך. סך הכול, אשפוז יום זה לא אשפוז בכפייה. אתה יכול ללכת, ואם אחרי כמה זמן לא מוצא חן בעיניך -- אתה יכול לעזוב. יש לך דברים שאתה יותר נהנה לעשות בשעות האלה (שמונה עד ארבע)? אם לא, אז מה בעצם יש לך להפסיד?