"המפתח" - קטע מחייו של ADHD.
יום חמישי. השעה 18:00. הנה מגיע האירוע שחיכית לו כל-כך. או סתם זה שקיבלת אזהרה שאם לא תגיע, "זה יהיה בסדר, אבל לחתונות של כולכם אנחנו הגענו כן?!". אתה מאוווד רוצה להגיע בזמן, תכננת את היום שלך בצורה מאוד חכמה כדי שלא תהיה בלחץ ביציאה; הכנת בגדים, הצ'ק מוכן ויאללה יוצאים! כבר הספקת לצאת מהבית, אתה יורד את החמש מדרגות הראשונות, ואופס! שכחת את המפתח... אהה הוא בטח על השידה בסלון. אתה חוזר בצעדים קלילים הביתה, כמעט מדלג, פותח בביטחון את הדלת, מבט מיושר לשידה,יד מיושרת ו....הוא לא שם...אהה הוא בטח נפל פה מתחת...אהה בטח השארתי אותו על הספריה...אהההההה הוא בטח בכיס של המעיל, של המעיל של אתמול, של המעיל של אשתך, של המעיל של השכנים, לא לא הוא במכנסיים שלבשת במהלך היום!!אווו כן כן הוא בטח שם...אממ, אולי באלו שלבשת אתמול! מה כביסה?למה כיבסת?!?! ממתי מכבסים מכנסיים ששוכבים בחדר כביסה?!? אבל למה כיבסת את המפתחות! לא, אני חייב להפסיק את המכונה...זה בטוח פה! אני חייב לצאת!זה לא יהרוס, תפעילי שוב. פותח. אני ארים את הבגדים. זה לא פה. מחזיר את הבגדים. אה לא שמתי לב שזה של הכביסה הבאה. כן סגרתי את הדלת של המכונה. חוזר לסגור. ...נווו מה זה משנה!...זה בטח מתחת לספה. מעל הספה. בתוך הספה. אצל הרפד. בשידה של הסלון של הרפד. אוי היאוש בעיניים! אתה במבט חתולי מתחנן אל אשתך, שעסוקה בתיקון הנזקים לבית, לעוד קצת עזרה. מבט אחד מועף. פה בדקת? בעצלתיים אתה ניגש להרים את הבגד שעל השידה, לוקח את המפתחות ויוצא לדרך...
כמובן שהסאגה הזו חוזרת על עצמה בסיטואציות שונות עם אביזרים שונים (ארנק, פלאפון, מפתח של הבית, תיק של הילדים - הכל מבוסס על סיפור אמיתי). אז מה עושים?! דבר ראשון: מקשיבים למבוגר האחראי (במקרה שלי אשתי) שמציע לך לשים את זה במקום קבוע בכל פעם שאתה מניח את זה. דבר שני, משתדלים ליישם גם את מה אמר לך המבוגר האחראי. שלב שלישי, קסם! אתה מגלה שאם שמת את זה במקום קבוע בכל הנחה, ב-90 אחוז מהפעמים, החפץ גם יהיה שם בשעת הצורך. לך רק נשאר לזכור איפה המקום הקבוע...
יום חמישי. השעה 18:00. הנה מגיע האירוע שחיכית לו כל-כך. או סתם זה שקיבלת אזהרה שאם לא תגיע, "זה יהיה בסדר, אבל לחתונות של כולכם אנחנו הגענו כן?!". אתה מאוווד רוצה להגיע בזמן, תכננת את היום שלך בצורה מאוד חכמה כדי שלא תהיה בלחץ ביציאה; הכנת בגדים, הצ'ק מוכן ויאללה יוצאים! כבר הספקת לצאת מהבית, אתה יורד את החמש מדרגות הראשונות, ואופס! שכחת את המפתח... אהה הוא בטח על השידה בסלון. אתה חוזר בצעדים קלילים הביתה, כמעט מדלג, פותח בביטחון את הדלת, מבט מיושר לשידה,יד מיושרת ו....הוא לא שם...אהה הוא בטח נפל פה מתחת...אהה בטח השארתי אותו על הספריה...אהההההה הוא בטח בכיס של המעיל, של המעיל של אתמול, של המעיל של אשתך, של המעיל של השכנים, לא לא הוא במכנסיים שלבשת במהלך היום!!אווו כן כן הוא בטח שם...אממ, אולי באלו שלבשת אתמול! מה כביסה?למה כיבסת?!?! ממתי מכבסים מכנסיים ששוכבים בחדר כביסה?!? אבל למה כיבסת את המפתחות! לא, אני חייב להפסיק את המכונה...זה בטוח פה! אני חייב לצאת!זה לא יהרוס, תפעילי שוב. פותח. אני ארים את הבגדים. זה לא פה. מחזיר את הבגדים. אה לא שמתי לב שזה של הכביסה הבאה. כן סגרתי את הדלת של המכונה. חוזר לסגור. ...נווו מה זה משנה!...זה בטח מתחת לספה. מעל הספה. בתוך הספה. אצל הרפד. בשידה של הסלון של הרפד. אוי היאוש בעיניים! אתה במבט חתולי מתחנן אל אשתך, שעסוקה בתיקון הנזקים לבית, לעוד קצת עזרה. מבט אחד מועף. פה בדקת? בעצלתיים אתה ניגש להרים את הבגד שעל השידה, לוקח את המפתחות ויוצא לדרך...
כמובן שהסאגה הזו חוזרת על עצמה בסיטואציות שונות עם אביזרים שונים (ארנק, פלאפון, מפתח של הבית, תיק של הילדים - הכל מבוסס על סיפור אמיתי). אז מה עושים?! דבר ראשון: מקשיבים למבוגר האחראי (במקרה שלי אשתי) שמציע לך לשים את זה במקום קבוע בכל פעם שאתה מניח את זה. דבר שני, משתדלים ליישם גם את מה אמר לך המבוגר האחראי. שלב שלישי, קסם! אתה מגלה שאם שמת את זה במקום קבוע בכל הנחה, ב-90 אחוז מהפעמים, החפץ גם יהיה שם בשעת הצורך. לך רק נשאר לזכור איפה המקום הקבוע...