המפתח לבית שלכם...

[אריאנה7]

המפתח לבית שלכם...

לא שזה רלוונטי לחיי כרגע,
אך מעניין אותי לשמוע ... מה דעתכן על נתינת המפתח של הבית שלכם להורים או לחמ/ות?
(בהתחשב בעובדה שהם עושים בייביסיטר מידיי פעם)

 

[MAMALY]

לא נותנת מפתחות

לא מבקשת מהם ביביסיטר לא מהורי ולא מחמתי עדיף לשלם כסף למישהו קבוע שבוטחים בו מאשר לפתוח פתח לצרות.

 

[polegra]

כרגע לחמתי יש מפתח. בעבר היה גם לגיסתי

פשוט החלפנו מנעול....
אין לי בעיה עם זה, ממש ממש לא
בעבר קצת הציק לי כי לא הרגשתי שהבית ממש שלי ...אבל מאז שרכזנו אותו באמת שלא מפריע לי
פעם בשבוע היא לוקחת את הבכור לחוג כדורגל אז לפעמים משאירה את הציוד בבית ואומרת לה להכנס לקחת
או לחילופין שאחרי החוג יבואו הבייתה ואני אגיע מאוחר יותר
הבית שאני גרה בו זה הבית של אמא שלה ז"ל...היא חיה בו יותר שנים ממני ואני בכל מקרה רואה בה בת בית לכל דבר
גם לי יש מפתח לבית שלהם...
גרתי שם לפני הלידה של הבכור וגרנו שם מעל לחצי שנה בשיפוצים לפני שנה עם 2 הילדים ....
לא מסתירה כלום אין לי סודות הבלגאן שלי הוא שלי ולא מפריע לי שיראו אותו המשפחה
מקבלים אותי כמו שאני
חוץ מזה שזכיתי בחמה נדירה ומדהימה

טלי

 

[210רחלי]

כשנכנסנו לבית והיינו צעירים וטפשים

נתנו מפתח לכל אחת מהאמהות. עד היום אני לא ממש יודעת למה. מאז החלפנו (לא כי רצינו את המפתח בחזרה) ועכשיו יש לשני שכנים שהם חברים טובים, לבן הגדול, לאחותי שגרה בעיר ואולי גם לאחי שלמד באזור והיה קופץ כשלא היינו בבית. אין צורך במפתח אצל חמותי כי מקסימום יש לשכנים (ואני לא זוכרת מתי היה צריך שהיא תגיע כשאנחנו לא בבית) ואין צורך במפתח לגיסים כי לא נראה לי שאזכה לראות בחיי מי מהם נותן משהו מעצמו.

 

[דניאל ואורן]

לי אין בעיה עם זה

אנחנו גרים בעיר אחרת מההורים ומחמותי.
גם ההורים וגם החמים מכבדים את הפרטיות שלנו.
אף אחד לא ייכנס לבית שלנו ללא הזמנה.
יש ימים שבהם אמא שלי נוסעת לעיר שלי מטעם העבודה ובאמצע היום יש לה הפסקה בין פגישות, אז היא נחה אצלי בדירה.
היא כמובן מודיעה לנו על זה מראש.

אני יודעת מראש שנותנים לנו ספייס ומכבדים את הפרטיות שלנו, ולכן אני לא מודאגת מכך.

 

[EcoT]

כנ״ל

 

[B l u e D e v i l]

לא רואה פסול בזה

לאמא שלי יש מפתח קבוע לבית שלי.הוא שם בעיקר למקרה ששלי (חס וחלילה חס ושלום טפו טפו טפו-הוא מחובר למפתח של האוטו לא עלינו) יאבד.
האקס שלי חילק מפתחות לבית שלו (שלנו בעבר) לכווווווווווול המשפחה שלו. לכולם יש מפתח.

 

[mykal]

בארנק שלי,

יש מפתחות לכל בית של ילדי.
בין מי שגר כאן בעיר, וגם אלה שגרים בערים אחרות.
מעולם לא הייתי נכנסת לבית של מי מהם בלא רשות או ידוע מראש.

אגב גם לכל אחד מהם יש מפתח לבית שלנו.
והם לא יכנסו מבלי לידע מראש.

ואם כבר אז משתפת, עוד מעט אוצי מהצרור את המפתח של הבית של אבא,
הוא כבר לא כאן איתנו--וזה המפתח הכי יקר שהיה לי.
הוא פשוט מיותר וזה עצוב. ולכל ילדי היה מפתח של הבית של אבא שלי.

כשההתנהלות לא קפדנית משופ צד--הכל אפשרי.

 

[ע ר נ ו נ ה]

לנו יש מפתחות של הילדים ולילדים יש

מפתחות שלנו וגם את המפתחות של הרכבים שלנו.

אם לא נאמין בילדינו וילדינו לא יאמינו בנו
כנראה שסוף העולם הגיע.

 

[שיר לי שני]

לאבא שלי נתתי

כי הוא גר קרוב, והוא היה מוריד לי את הכלבה.
לחמותי - לא, כי אין לנו לא רצון ולא צורך שהיא תהיה לנו בבית בלעדינו, והיא גם גרה רחוק, אז מה הסיכוי שיהיה בכך צורך?

 

[הדסהש1]

לנו יש מפתח של הבת כי צריך להוציא את

בנה מהמעון לפעמים.ויש גם ל הבת שגרב בקרבתינו
אבל הוא נמצא אצל אחד מהבנים שאיבד את מפתחו.

 

[סלעית6]

כמה רשעות

יכולת להסתפק בכך שתכתבי שלא היה צורך בכך שיהיה לחמותך מפתח, אך היית חייבת להוסיף שאין רצון שיהיה ברשותה מפתח. אם היא גרה רחוק אז מה החשש?

 

[B l u e D e v i l]

היא כתבה ,אין רצון וצורך

בדיוק בגלל שהיא גרה רחוק אין צורך ולכן אין רצון לרוץ לשכפל מפתח ללא מטרה.
למה זו רשעות? (גם אם זו שיר לי ודומה שזה נהיה פופולארי לעשות עליה אלאום)

 

[שיר לי שני]

לא דומה

אכן פופולרי לעשות פה עליהום עלי, ועל עוד כמה כלות שלא מוכנות לנשק את הקרקע שחמותן דורכת עליה.

 

[איילת המתולתלת]

למה?

זה סקר. בסקר עונים את התשובה כמות שהיא. לשיר לי אין רצון שלחמותה יהיה מפתח לביתה ואפשר להבין את זה. ממה שאנחנו מכירות את החמות הנ"ל, יש מצב שהיא היתה משתמשת במפתח גם בצורות שבעלי המפתח לא מתכוונים אליהן.

 

[ayaht]

רשעות????

אישית, לא נתתי את מפתח הבית שלי לאף אחד אף פעם.
לא ראיתי סיבה וצורך בכך.
הייתי "ילדת מפתח" מגיל 6, וכבר מזמן עברתי את השלב של לאבד את המפתח ולהתקע בחוץ.
וגם אם כן.. מה הבעיה להזמין מנעולן?

ועכשיו שאלה: למה אי מתן או אי רצון לתת מפתח למישהו נחשב בעיניך כרשעות?
למה בנאדם צריך לרצות לתת את המפתח של הבית שלו למישהו?

ולגבי השאלה שלך "מה החשש?"
אני לא שיר לי שני, אבל אענה ממה אני חוששת: מאובדן הפרטיות. מהגעה ללא התראה מראש, ואפילו ללא הקשה בדלת (הרי יש מפתח, לא?)
מהמריבות שיגיעו אח"כ: למה את מתלוננת? סה"כ עזרתי לך לסדר/לנקות/לקפל כביסה ובדרך הרסתי משהו.. או נגעתי במשהו שלא צריך. או חיטטתי בדברים אישיים.

אני בעד שכל אחד יגור בבית שלו, ויחיה את חייו כפי שהוא רואה לנכון, בלי להתערב בחיים של אחרים.

לדעתי רוב הקונפליקטים המתוארים פה בפורום נובעים מחוסר שמירה על גבולות. מערבוב וחוסר הבנה של מה שלי ומה לא.
ובד"כ מי שמרשה לעצמו לפרוץ את הגבולות הללו הן החמיות שמרגישות שמותר להן ומגיע להן כי..

 

[mykal]

אהבתי את תגובתך,

אבל רוצה לשתף אותך,
במלחמת לבנון השניה, הבית שלי היה מטווח.
ולכן, ברחתי עם בנותי (האמת התפצלנו) אני והקטנה בבנותי היינו אצל הבן.
אני לא הוצאתי אפילו את חפצי מהמזודה, ישבתי כל הימים על הספה בסלון,
לא נגעתי בחפץ בלי רשות.
לא התערבתי באף ענין, משפט שהיה.
והבן אמר שאשתו לא מבינה אותי, היא הכינה מיטה, היא מאפשרת לי להסתובב בכל מקום.
אמרתי לו--תודה, היא מקסימה. לי קשה.
כן, 'פלשתי' לא כ"כ היתה ברירה,אבל קבעתי לי גבול שם בפינה.
נראה היה לי נכון, היום במבט לאחור--אולי זה גם קצת מוגזם,
אולי זה מעליב?
כלתי זו מקסימה אמיתית. היום אגב, אני נוסעת אליה---איזה כיף.
הם בנו משפחה לתפארת--גאה בה. ובבני יקירי שבחר בה.

לכן, גם כשיש מפתח (ויש לי את שלהם ולהם את שלי והם גרים מרחק שעתים ויותר נסיעה)
עדין ניתן בהחלט לשמור על גבולות.

אבל זה תלוי הקשר האנשים והדינמיקה שלהם.

האמירה של סלעית רשעות--זו רשעות בעצמה.
כי ההחלטות הן תוצר ולא של מלכתחילה.

 

[ayaht]

mykal, אם כולם היו כמוך..

אז הפורום הזה היה מיותר.
לך הייתי נותנת את המפתח של הבית שלי בשמחה, זה בטוח.

 

[שיר לי שני]

אני תמיד אומרת שהיא צריכה לעשות שיעורים פרטיים לחמיות אחרות.
הייתי שולחת את שלי על חשבוני, בכיף!

 

[שיר לי שני]

נכון מאד

אבא שלי היה בעל מפתח, ומעולם לא נכנס בלי להודיע/לנקוש.
רק אם ידע מפורשות שאנחנו לא בבית.
אפילו כשהייתי בהיריון, ואסור היה לי לצאת מהבית או לעמוד לבשל, והוא היה לפעמים מביא לי אוכל מבחוץ, וידע שאני מצפה לו, ובינכה לא אקום לפתוח לו, היה נוקש, מודיע על כניסתו, ואז נכנס.
מי שיודע לשמור על גבולות, יודע לשמור על גבולות.
וכן, קצת הגזמת אז, אבל אני מבינה אותך. לי לקחת חצי שנה של מגורים אצל סבתי לפני שהרגשתי נח לפתוח את המקרר...