גלגל הזהות במפעל הציוני
המפעל הציוני מראשיתו לא היה רק פרויקט של בניית מדינה, אלא בראש ובראשונה פרויקט של עיצוב זהות. הוא לא הסתפק בהקמת מוסדות שלטון, חקלאות, צבא ותעשייה, אלא ביקש לעצב את דמותו של היהודי החדש בארץ ישראל. דמות זו עברה גלגולים רבים, עד שאפשר לראות תהליך כמעט מחזורי של זהות – מגלות לתקומה, מחילוניות לאמונה, ומאמונה חזרה להתפקרות – ובסוף, התגבשות בזהות אחת: להיות ישראלי.
שלב ראשון: העולים החדשים וההתאקלמות
העלייה לארץ לוותה ברוב המקרים במעבר חד מתרבות ישנה לעולם חדש. רבים מהעולים, בעיקר בעשורים הראשונים, הגיעו מארצות מסורתיות או דתיות. עם הגעתם לישראל הם קיבלו סל קליטה – תמיכה כלכלית ותשתיתית שהמדינה העניקה להם כדי שיוכלו להיטמע במהירות. לצד הסיוע הכלכלי, התרבות הדומיננטית בארץ ביקשה לעצב אותם כ"חילונים עובדים": להכניס אותם למעגל העבודה, לצה"ל ולחיי היצירה הכלכלית והחברתית.
שלב שני: התבססות כחילונים
דור ראשון זה, ברובו, הפנים את ערכי הציונות החילונית: עבודה, בניין הארץ, חקלאות, תעשייה, חינוך והשכלה כללית. הם השקיעו את חייהם בבניית הבית הלאומי – פיזית וכלכלית. רבים מהם התרחקו מתורה ומצוות, לא מתוך כפירה עקרונית אלא מתוך רצון להתמזג במודל החדש שהחברה הישראלית קידשה – יהודי לוחם, עובד, יוצר.
שלב שלישי: שיבה למסורת
בני הדור השני – הצאצאים – מצאו עצמם לעיתים קרובות מול ריק רוחני. חלקם חיפשו עומק ומשמעות, ומצאו אותם דווקא בחזרה אל בית המדרש. רבים פנו אל החזרה בתשובה, לישיבות וכוללים, לחיים של תורה וקדושה. כך נוצרה תופעה מרתקת: החברה הישראלית, שנבנתה במובהק על יסודות חילוניים, הולידה מתוכה תנועה רחבה של חזרה למסורת.
שלב רביעי: היציאה בשאלה
אך גם התהליך הזה אינו סופי. דור נוסף – צאצאי החוזרים בתשובה – חלקם בחר לצאת בשאלה. הם נולדו לתוך עולם התורה, אך חיפשו דרור אישי וזהות אחרת. חלקם ביקשו חופש מהמסגרת הדתית המחייבת וחזרו לאורח חיים חילוני.
שלב חמישי: התגבשות הזהות הישראלית
כך נוצר מעגל שלם: עולים חדשים → חילונים → חוזרים בתשובה → יוצאים בשאלה. בסופו של תהליך הזהות איננה בהכרח חילונית או דתית באופן מוחלט, אלא זהות ישראלית מגובשת. אדם שעבר את כל הגלגל הזה – או שמשפחתו עברה אותו – כבר לא מוגדר אך ורק לפי "דתיים" או "חילונים". הוא קודם כול ישראלי, חלק מהסיפור הלאומי.
משמעותו של התהליך
התהליך הזה מגלה שהמפעל הציוני לא נבנה על דמות אחת, אלא על דינמיקה מתמדת של חיפוש. הוא אינו תהליך ליניארי אלא מחזורי, שממשיך להתרחש בכל דור מחדש.
בסופו של דבר, החילוני והדתי, החוזר בתשובה והיוצא בשאלה, כולם שותפים לאותו סיפור. הזהות הישראלית איננה תבנית סגורה אלא מרחב פתוח שבו כל הגלגולים משתלבים.
