המפלצות שבתוכי
אני מבקש לספר לכם על המפלצת שבתוכי, זו בעלת שני הראשים: האחת, מפלצת שגדלה בתוכי עם השנים
הדורשת את מזונה בדמות מילתי הכתובה, מפלצת שלא האכלתי זמן כה רב ובתמורה אכלה אותי היא מבפנים.
השניה, זו שרעבה למגע אישה וצמאה לטעמו של שד ולניחוח שיער ערווה. את זו וגם את זו לא הצלחתי להאכיל
זמן כה רב, אם כי לפני כמה חודשים ידעתי אישה במיטתי, ואולם גופי אותת לי כי משהו חסר - החיבור.
רצה בוראי וחנן אותי באפשרות להאכיל את מפלצת התשוקה דרך אחותה, זו של הכתיבה, והאמינו לי, לאדם כותב ומיני כמוני, זהו סבל בל יתואר לא להצליח לכתוב ולא לממש תשוקות. הערב הזה אני זוכה להאכילן ומבקש
לספר לכם - בהגינות מירבית - על מקרה שלא היה, על אישה בעלת פנים יפות, שפרט לכתפיה המנוקדות משהו
לא ראיתי עוד, אך דמיוני, כתמיד, השלים את החסר. לא סיפרתי לה שבהיחבא הצצתי בתמונתה החשופה למחצה, ודאי לא שהיבטתי כמהופנט זמן לא מועט, ושלו יכולתי הייתי צובע את גופה המעט מלא - לפחות כך זה
נראה - בנשיקות שאת עדותן האילמת לא ניתן להסיר, שהייתי נועל אותה במבטי המשחר לטרף - ברצוני משחררה, ברצוני פושט על עורה. גופה השמנמן הצית בי את הרגע המתאים לכתוב על חוויה שלא חוויתי אך שמרגישה כה נכון וכה אמיתי - לכלות את תשוקתי בין זרועותיה של אישה, שאף עימה לא הטיבה החברה, שהרי
מכאן מגיעים החיבורים, מן המשותף, מן המחבר, מן הכאב.
לילות כימים התכתבנו, שיתפתי אותה בפרקים מהרומן שאני כותב ושהשלמתו מתעכבת משום הקושי שלי בהקלדה, וששאלה אותי כיצד אני מקליד, נתמלאה היא פליאה נוכח העובדה כי אני מקליד במקלדת וירטואלית ודי מהר, אולם לצד המחמאה, הסברתי לה כי יש הבדל בין מכתב בתפוז לבין 1500 מילה שהפצרתי בעצמי להשלים מדי יום. יממה לאחר מכן קיבלתי ממנה הצעה שבהן צדקי לא תכננתי כי תבוא - היא הציעה שהיא תגיע אליי לביתי, אחת לשבוע, ותקליד בעבורי כמה שנספיק. נאלמתי דום ונבוך הייתי נוכח אצילות הנפש, אבל צד חבוי שבי קרן משמחה, שכן סוף סוף אפגוש בה - במנוקדת הכתפיים ועבת השפתיים, שהרי זה מה שהספקתי ללמוד על מראה החיצוני.
לא מעניין אותי, ילדותי ככל שייתפס בעיניכם, אני מבקש לשתף אתכם שלילה קודם הפגישה לא עצמתי עין, מצאתי עצמי מריץ תרחישים מכזה שלבטח תיבהל ותירתע מ-22 קילו משקלי לבין תרחיש שבו אנו מזדיינים
בטירוף, אבל מתוך חיבור, משותף מתוך כאב שאותו אנו חולקים.....ועוד אני מבקש לשתף אתכם שאכן כך היה.
איזה הקלידה ואיזה ספר - מרוב שחשנו צורך להשלים מידע ופערים אפילו את המחשב הנייד לא הדלקנו, רק דיברנו, שאלנו והשבנו. הצחקתי והיא צחקה, נשאלתי ולה השבתי, ובין כל זה היא סרקה אותי במבטה בניסיון כנה להכיל את מראה האיש הרזה השרוע מולה, ואני את גופה המלא - די מלא - סורק במטרה כדי להכיל את כל היופי הזה מול עיניי, נזהר בלשוני, מנסה לרסן את זקפתי. שיערה הגלי הארוך, שפתיה הבשרניות ושדיה כמו והתריסו נגדי, ואכן להם נכנעתי: "כבי את האור" ביקשתי. "למה? היא שאלה אף שעיניה אמרו לי כי יודעת היא מדוע.
אבל היא חששה שמא אמחץ תחת משקלה ורק לאחר שהרגעתי אותה שאינני נשבר בקלות, לא ניתן היה לחזור לאחור.
אני נזכר כיצד אור ערביים שטף את גופה כשהיא עמדה ופשטה בגדיה לאט, כמו ועצרה הזמן מלכת למעני. אני נזכר ובין רגליי מתעוררת זקפתי. הבטתי בגופה הגדול מהופנט, רוצה אותה, רוצה בה - בואי אליי ביקשתי.
באופן מדוד ומדויק היא נשקה לגופי, העבירה לשונה בין פומותיי וליטפה אותי בעדינות. רכנה היא על ארבע והעבירה שדיה על פניי ועל צלעות גופי. שדיה הנפולים היו היפים ביותר שראיתי, טעמם היה מהמתוק שידעתי כשהיניקה אותי. עורה הלא מתוח היה הנעים למגע שחשתי כשזכיתי לארח אותה על גופי ולחדור לתוכה. לא, לא תשמעו תיאורים פורנוגרפים, שהרי דבר פורנגרפי לא היה שם, אלא שני אנשים שהתעלסו בתשוקה פורצת מחסומים ודיעות קדומות.
בכל כמה רגעים היא התיישרה כדי שאראה אותה, לבקשתי כמובן, ובכל רגע שהיא עלתה וירדה מבטנו אנו התהדק יותר, כעת נראה איזו חברה שיפוטית תפריד בינינו. אני גומר לחשתי, לחשתי וכמו קראה מחשבתי היא
חזרה לשכב עליי, הידקה אחיזתה בי ונעצה לשונה בתוך פי. לא היה לי אכפת ושחררתי כל רסן - נאנחתי והכנתי
עצמי להתפוצץ בתוך הכוס שלה, ללא קונדום ללא מחיצה מזויפת, דבר מזויף לא היה שם. בבושה מסוימת ביקשתי ממנה שתזיין אותי, ולא הייתה לי כל סיבה להתבייש, שכן נתמכה היא על ידיה, הרביצה אגנה באגני
ובתוכה גמרתי.
אבקש לא לסיים את הסיפור הזה, שהרי אינני רוצה להתעורר ממנו. אני רק מבקש להודות לך - מי שקוראת כעת
מילותיי - שהזנת את המלצת הדו ראשית שבי.
אני מבקש לספר לכם על המפלצת שבתוכי, זו בעלת שני הראשים: האחת, מפלצת שגדלה בתוכי עם השנים
הדורשת את מזונה בדמות מילתי הכתובה, מפלצת שלא האכלתי זמן כה רב ובתמורה אכלה אותי היא מבפנים.
השניה, זו שרעבה למגע אישה וצמאה לטעמו של שד ולניחוח שיער ערווה. את זו וגם את זו לא הצלחתי להאכיל
זמן כה רב, אם כי לפני כמה חודשים ידעתי אישה במיטתי, ואולם גופי אותת לי כי משהו חסר - החיבור.
רצה בוראי וחנן אותי באפשרות להאכיל את מפלצת התשוקה דרך אחותה, זו של הכתיבה, והאמינו לי, לאדם כותב ומיני כמוני, זהו סבל בל יתואר לא להצליח לכתוב ולא לממש תשוקות. הערב הזה אני זוכה להאכילן ומבקש
לספר לכם - בהגינות מירבית - על מקרה שלא היה, על אישה בעלת פנים יפות, שפרט לכתפיה המנוקדות משהו
לא ראיתי עוד, אך דמיוני, כתמיד, השלים את החסר. לא סיפרתי לה שבהיחבא הצצתי בתמונתה החשופה למחצה, ודאי לא שהיבטתי כמהופנט זמן לא מועט, ושלו יכולתי הייתי צובע את גופה המעט מלא - לפחות כך זה
נראה - בנשיקות שאת עדותן האילמת לא ניתן להסיר, שהייתי נועל אותה במבטי המשחר לטרף - ברצוני משחררה, ברצוני פושט על עורה. גופה השמנמן הצית בי את הרגע המתאים לכתוב על חוויה שלא חוויתי אך שמרגישה כה נכון וכה אמיתי - לכלות את תשוקתי בין זרועותיה של אישה, שאף עימה לא הטיבה החברה, שהרי
מכאן מגיעים החיבורים, מן המשותף, מן המחבר, מן הכאב.
לילות כימים התכתבנו, שיתפתי אותה בפרקים מהרומן שאני כותב ושהשלמתו מתעכבת משום הקושי שלי בהקלדה, וששאלה אותי כיצד אני מקליד, נתמלאה היא פליאה נוכח העובדה כי אני מקליד במקלדת וירטואלית ודי מהר, אולם לצד המחמאה, הסברתי לה כי יש הבדל בין מכתב בתפוז לבין 1500 מילה שהפצרתי בעצמי להשלים מדי יום. יממה לאחר מכן קיבלתי ממנה הצעה שבהן צדקי לא תכננתי כי תבוא - היא הציעה שהיא תגיע אליי לביתי, אחת לשבוע, ותקליד בעבורי כמה שנספיק. נאלמתי דום ונבוך הייתי נוכח אצילות הנפש, אבל צד חבוי שבי קרן משמחה, שכן סוף סוף אפגוש בה - במנוקדת הכתפיים ועבת השפתיים, שהרי זה מה שהספקתי ללמוד על מראה החיצוני.
לא מעניין אותי, ילדותי ככל שייתפס בעיניכם, אני מבקש לשתף אתכם שלילה קודם הפגישה לא עצמתי עין, מצאתי עצמי מריץ תרחישים מכזה שלבטח תיבהל ותירתע מ-22 קילו משקלי לבין תרחיש שבו אנו מזדיינים
בטירוף, אבל מתוך חיבור, משותף מתוך כאב שאותו אנו חולקים.....ועוד אני מבקש לשתף אתכם שאכן כך היה.
איזה הקלידה ואיזה ספר - מרוב שחשנו צורך להשלים מידע ופערים אפילו את המחשב הנייד לא הדלקנו, רק דיברנו, שאלנו והשבנו. הצחקתי והיא צחקה, נשאלתי ולה השבתי, ובין כל זה היא סרקה אותי במבטה בניסיון כנה להכיל את מראה האיש הרזה השרוע מולה, ואני את גופה המלא - די מלא - סורק במטרה כדי להכיל את כל היופי הזה מול עיניי, נזהר בלשוני, מנסה לרסן את זקפתי. שיערה הגלי הארוך, שפתיה הבשרניות ושדיה כמו והתריסו נגדי, ואכן להם נכנעתי: "כבי את האור" ביקשתי. "למה? היא שאלה אף שעיניה אמרו לי כי יודעת היא מדוע.
אבל היא חששה שמא אמחץ תחת משקלה ורק לאחר שהרגעתי אותה שאינני נשבר בקלות, לא ניתן היה לחזור לאחור.
אני נזכר כיצד אור ערביים שטף את גופה כשהיא עמדה ופשטה בגדיה לאט, כמו ועצרה הזמן מלכת למעני. אני נזכר ובין רגליי מתעוררת זקפתי. הבטתי בגופה הגדול מהופנט, רוצה אותה, רוצה בה - בואי אליי ביקשתי.
באופן מדוד ומדויק היא נשקה לגופי, העבירה לשונה בין פומותיי וליטפה אותי בעדינות. רכנה היא על ארבע והעבירה שדיה על פניי ועל צלעות גופי. שדיה הנפולים היו היפים ביותר שראיתי, טעמם היה מהמתוק שידעתי כשהיניקה אותי. עורה הלא מתוח היה הנעים למגע שחשתי כשזכיתי לארח אותה על גופי ולחדור לתוכה. לא, לא תשמעו תיאורים פורנוגרפים, שהרי דבר פורנגרפי לא היה שם, אלא שני אנשים שהתעלסו בתשוקה פורצת מחסומים ודיעות קדומות.
בכל כמה רגעים היא התיישרה כדי שאראה אותה, לבקשתי כמובן, ובכל רגע שהיא עלתה וירדה מבטנו אנו התהדק יותר, כעת נראה איזו חברה שיפוטית תפריד בינינו. אני גומר לחשתי, לחשתי וכמו קראה מחשבתי היא
חזרה לשכב עליי, הידקה אחיזתה בי ונעצה לשונה בתוך פי. לא היה לי אכפת ושחררתי כל רסן - נאנחתי והכנתי
עצמי להתפוצץ בתוך הכוס שלה, ללא קונדום ללא מחיצה מזויפת, דבר מזויף לא היה שם. בבושה מסוימת ביקשתי ממנה שתזיין אותי, ולא הייתה לי כל סיבה להתבייש, שכן נתמכה היא על ידיה, הרביצה אגנה באגני
ובתוכה גמרתי.
אבקש לא לסיים את הסיפור הזה, שהרי אינני רוצה להתעורר ממנו. אני רק מבקש להודות לך - מי שקוראת כעת
מילותיי - שהזנת את המלצת הדו ראשית שבי.