METAPEL2018
New member
המפגש הכי לא עיוור....
המפגש הכי לא עיוור – שטרם לקחנו לנו....
זה לא יהיה כמו בכל הפעמים שנכנסת אליי הביתה...
דרך הדלת, עם חיוך ממזרי, עיניים בורקות, ותאווה להסתער ולטרוף ולהיטרף
בתאווה מינית מיידית, על סף ריגוש חם ובוער, על גבול התשוקה האלימה...
לא
לא הפעם
אלא ההפך הגמור דווקא
תכנסי בשקט, משהו בתנועות שלנו, יהיה לפתע, עדין
ורך מאוד
וגם איטי הרבה יותר
שקט יעטוף אותנו
כאילו מאותו הרגע ואיילך נעטפנו במעטפת בלתי נראת שלקחה אותנו ליקום רחוק ומנותק מהעולם סביבנו לגמרי
נכנסנו לתוך בועה של דממה ומסתורין
עוד טיפה נגענו בחשש כאילו הפעם הראשונה
בלי מילים
ואז קשרנו לזה לזו בד אטום היטב סביב העיניים...
כך שלא יכולנו לראות מרגע זה ואיילך כלום
כעת לא רק שנכנסנו לעולם הדממה כשנעלנו לגמרי את הבית
וכיבינו את המציאות שם בחוץ
כעת
איננו רואים כלום
ולראשונה שנינו נסמכים כמעט אך ורק על חוש המישוש
המגע
ואז נמשש, ונגיע זה לזה, ונתלטף, כאילו יש לנו לפחות אלף שנה של זמן פנוי...
אין עיניים לראות, אין עיניים שמבקרות, ששופטות, שבוחנות, שצריך להתבייש בפניהן
ולנסות להסתיר שום חלק שאף פעם לא חיינו איתו בשלום בגופנו...
רק אצבעות, וידיים וגוף, וחושך מוחלט ואינטימיות טוטאלית
שממוקדת רק בעדינות המתוקה
האלוהית שיצרנו לעצמינו לזמן מסוים
ואנחנו לוקחים....
נוגעים, ממששים, מנשקים מלקקים... עושים הכול לכאורה כמו תמיד
שנפגשנו מפגשי אהבים....
אבל אחרת לגמרי
בלי לראות, בלי לשמוע כמעט
וחוש המגע וקצות העצבים שבכל מילימטר בעור ובבשר חשופים טוטאלית
ורגשית לגמרי לכל שמץ רמז למגע, קשובים רק לנקודות התחושה ...
נקיים משיפוטיות ויזואלית, מרוכזים לגמרי רק בתחושה ובנועם המגע המתוק כל כך של החצי השני...
שלנו....
מתאחדים
בלי לראות
באמון מוחלט
פגישה עיוורת
שגילינו ולמדנו ממנה יותר מכל פגישה פקוחת עיניים שבעולם...
המפגש הכי לא עיוור – שטרם לקחנו לנו....
זה לא יהיה כמו בכל הפעמים שנכנסת אליי הביתה...
דרך הדלת, עם חיוך ממזרי, עיניים בורקות, ותאווה להסתער ולטרוף ולהיטרף
בתאווה מינית מיידית, על סף ריגוש חם ובוער, על גבול התשוקה האלימה...
לא
לא הפעם
אלא ההפך הגמור דווקא
תכנסי בשקט, משהו בתנועות שלנו, יהיה לפתע, עדין
ורך מאוד
וגם איטי הרבה יותר
שקט יעטוף אותנו
כאילו מאותו הרגע ואיילך נעטפנו במעטפת בלתי נראת שלקחה אותנו ליקום רחוק ומנותק מהעולם סביבנו לגמרי
נכנסנו לתוך בועה של דממה ומסתורין
עוד טיפה נגענו בחשש כאילו הפעם הראשונה
בלי מילים
ואז קשרנו לזה לזו בד אטום היטב סביב העיניים...
כך שלא יכולנו לראות מרגע זה ואיילך כלום
כעת לא רק שנכנסנו לעולם הדממה כשנעלנו לגמרי את הבית
וכיבינו את המציאות שם בחוץ
כעת
איננו רואים כלום
ולראשונה שנינו נסמכים כמעט אך ורק על חוש המישוש
המגע
ואז נמשש, ונגיע זה לזה, ונתלטף, כאילו יש לנו לפחות אלף שנה של זמן פנוי...
אין עיניים לראות, אין עיניים שמבקרות, ששופטות, שבוחנות, שצריך להתבייש בפניהן
ולנסות להסתיר שום חלק שאף פעם לא חיינו איתו בשלום בגופנו...
רק אצבעות, וידיים וגוף, וחושך מוחלט ואינטימיות טוטאלית
שממוקדת רק בעדינות המתוקה
האלוהית שיצרנו לעצמינו לזמן מסוים
ואנחנו לוקחים....
נוגעים, ממששים, מנשקים מלקקים... עושים הכול לכאורה כמו תמיד
שנפגשנו מפגשי אהבים....
אבל אחרת לגמרי
בלי לראות, בלי לשמוע כמעט
וחוש המגע וקצות העצבים שבכל מילימטר בעור ובבשר חשופים טוטאלית
ורגשית לגמרי לכל שמץ רמז למגע, קשובים רק לנקודות התחושה ...
נקיים משיפוטיות ויזואלית, מרוכזים לגמרי רק בתחושה ובנועם המגע המתוק כל כך של החצי השני...
שלנו....
מתאחדים
בלי לראות
באמון מוחלט
פגישה עיוורת
שגילינו ולמדנו ממנה יותר מכל פגישה פקוחת עיניים שבעולם...
