האזרח דרור
New member
המפגינים והכלכלה
"מתנגדי הגלובליזציה אולי לא מבינים בכלכלה, אבל הפופולריות העצומה של מטרתם מצביעה על בעיות שכלכלן יהיה טיפש אם יפתור אותן על ידי מתן הרצאה על עקרון היתרון היחסי." פרופסור דניאל כהן, כלכלן מאוניברסיטת פאריס, "מעבר למגדל השן", אוניברסיטת תל אביב 2001. כן, חלק מהמפגינים לא מבינים הרבה בכלכלה. אבל זאת לא הנקודה החשובה. הבעיה הקשה יותר היא שפרופסור כהן, שמכיר את טענות המפגינים יותר מרוב עמיתיו למקצוע, והרבה יותר מרוב העיתונאים והפוליטיקאים שכותבים בנושא לא מבין את המפגינים (כדי לעשות צדק עם פרופסור כהן נציין שבהמשך המאמר הוא מציין גם דוגמאות בהן המפגינים העלו טענות כלכליות נכונות, אבל זאת נקודה משנית). הוויכוח הראשוני בין מפגינים לבין כלכלנים, עיתונאים ושאר ירקות אינו במישור הכלכלי. הוא מתחיל במישור הערכי - אילו ערכים צריכים להיות לחברה שלנו, אם בכלל: אגואיזם, אינדיבידואליזם, יזמות חופשית, דמוקרטיה, איכות סביבה, אהבה, כוח, ועוד. אבל מעל המישור העמוק הזה של ערכים, שניתן לדבר בו גבוהה ולעשות מעט, ניתן להתבונן במישור אחר, עמום פחות. הטענה הראשונית של המפגינים היא קודם כל פוליטית. המפגינים אומרים, לכל מי שרוצה לשמוע, מסר פשוט מאוד - "אנחנו רוצים דמוקרטיה". במצב שבו התקשורת העולמית נשלטת על ידי 7 חברות תקשורת, שנשיא ארה"ב נבחר על פי תרומות של חברות הנפט, ומעורבות ההון בפוליטיקה , בתרבות ובחיינו האישיים הולכת ומתהדקת, השאלה "כיצד מגינים על הדמוקרטיה" אינה בתחום מדעי המדינה בלבד אלה נוגעת גם לכלכלן (ולאנשים רבים אחרים), שכן חלק גדול מהבעיה מקורו בנושאים כלכלים, ומחכה לתשובות משדה זה. לפני שהכלכלן מתחיל במלאכה של הגנה על המפגינים או השמצתם עליו קודם להתייחס למישור הפוליטי ולשאלה האם הוא מרוצה ממה שעיניו רואות במישור זה. המפגינים טוענים, שהבעיות הפוליטיות, התרבותיות והכלכליות שלנו (הבעיות החברתיות שלנו) כמו גם הבעיה הסביבתית , נובעות מהמבנה הכלכלי שבו אנו נמצאים, ומההשלכה שלו על מבנה החברה: ריכוזיות כלכלית גדלה והולכת ברמה העולמית (תהליך שמתרחש כבר כמה מאות שנים בתוך המדינות ובניהן), מביאה לריכוזיות במישורי העוצמה האחרים - המישור הפוליטי, הצבאי, התרבותי ואלה בתורם תורמים לריכוזיות כלכלית נוספת, לניצול, אי- שיווין, זיהום, דיכאון כלל חברתי ועוד מרעין- בישין. האם כלכלה היא חזות הכל? לא. המישור הפוליטי (כלומר שיפורים בצורת קבלת ההחלטות הפוליטיות) והמישור התרבותי ( מוסדות התרבות שלנו, החינוך, קיומן ואופיין של קהילות, והערכים שלהן), לא רק מושפעים מהכלכלה אלה מהוויה גם כלים רבי עוצמה להתערבות הכרחית בה. החוק והציווי המוסרי- תרבותי "לא תגנוב", הוא דוגמא להתערבות הכרחית כזאת, שנראית לרוב הכלכלנים כל כך ברורה עד שאין טעם לדבר עליה, אולם היא ממחישה מדוע חייבים לדבר על כלכלה בהקשר של המישורים האחרים - הסביבה הטבעית, התרבות והפוליטיקה, ומדוע אין כלכלה שמתקיימת במנותק מכל אלה. המפגינים מעלים לפני השטח בעיות קשות וכואבות, שלא זכו ברובם להתייחסות הכלכלית נאותה. כדי להתמודד עם הבעיות האלה, ולהציע פתרונות, תצטרך הכלכלה כנראה לעבור בדק בית יסודי: לשנות, להרחיב, להצטנע ולקבל. שכן הבעיות והאתגרים הגדולים שמיציבים המפגינים אינם שייכים להם בלבד אלא לכל האנושות. גם לכלכלנים.
"מתנגדי הגלובליזציה אולי לא מבינים בכלכלה, אבל הפופולריות העצומה של מטרתם מצביעה על בעיות שכלכלן יהיה טיפש אם יפתור אותן על ידי מתן הרצאה על עקרון היתרון היחסי." פרופסור דניאל כהן, כלכלן מאוניברסיטת פאריס, "מעבר למגדל השן", אוניברסיטת תל אביב 2001. כן, חלק מהמפגינים לא מבינים הרבה בכלכלה. אבל זאת לא הנקודה החשובה. הבעיה הקשה יותר היא שפרופסור כהן, שמכיר את טענות המפגינים יותר מרוב עמיתיו למקצוע, והרבה יותר מרוב העיתונאים והפוליטיקאים שכותבים בנושא לא מבין את המפגינים (כדי לעשות צדק עם פרופסור כהן נציין שבהמשך המאמר הוא מציין גם דוגמאות בהן המפגינים העלו טענות כלכליות נכונות, אבל זאת נקודה משנית). הוויכוח הראשוני בין מפגינים לבין כלכלנים, עיתונאים ושאר ירקות אינו במישור הכלכלי. הוא מתחיל במישור הערכי - אילו ערכים צריכים להיות לחברה שלנו, אם בכלל: אגואיזם, אינדיבידואליזם, יזמות חופשית, דמוקרטיה, איכות סביבה, אהבה, כוח, ועוד. אבל מעל המישור העמוק הזה של ערכים, שניתן לדבר בו גבוהה ולעשות מעט, ניתן להתבונן במישור אחר, עמום פחות. הטענה הראשונית של המפגינים היא קודם כל פוליטית. המפגינים אומרים, לכל מי שרוצה לשמוע, מסר פשוט מאוד - "אנחנו רוצים דמוקרטיה". במצב שבו התקשורת העולמית נשלטת על ידי 7 חברות תקשורת, שנשיא ארה"ב נבחר על פי תרומות של חברות הנפט, ומעורבות ההון בפוליטיקה , בתרבות ובחיינו האישיים הולכת ומתהדקת, השאלה "כיצד מגינים על הדמוקרטיה" אינה בתחום מדעי המדינה בלבד אלה נוגעת גם לכלכלן (ולאנשים רבים אחרים), שכן חלק גדול מהבעיה מקורו בנושאים כלכלים, ומחכה לתשובות משדה זה. לפני שהכלכלן מתחיל במלאכה של הגנה על המפגינים או השמצתם עליו קודם להתייחס למישור הפוליטי ולשאלה האם הוא מרוצה ממה שעיניו רואות במישור זה. המפגינים טוענים, שהבעיות הפוליטיות, התרבותיות והכלכליות שלנו (הבעיות החברתיות שלנו) כמו גם הבעיה הסביבתית , נובעות מהמבנה הכלכלי שבו אנו נמצאים, ומההשלכה שלו על מבנה החברה: ריכוזיות כלכלית גדלה והולכת ברמה העולמית (תהליך שמתרחש כבר כמה מאות שנים בתוך המדינות ובניהן), מביאה לריכוזיות במישורי העוצמה האחרים - המישור הפוליטי, הצבאי, התרבותי ואלה בתורם תורמים לריכוזיות כלכלית נוספת, לניצול, אי- שיווין, זיהום, דיכאון כלל חברתי ועוד מרעין- בישין. האם כלכלה היא חזות הכל? לא. המישור הפוליטי (כלומר שיפורים בצורת קבלת ההחלטות הפוליטיות) והמישור התרבותי ( מוסדות התרבות שלנו, החינוך, קיומן ואופיין של קהילות, והערכים שלהן), לא רק מושפעים מהכלכלה אלה מהוויה גם כלים רבי עוצמה להתערבות הכרחית בה. החוק והציווי המוסרי- תרבותי "לא תגנוב", הוא דוגמא להתערבות הכרחית כזאת, שנראית לרוב הכלכלנים כל כך ברורה עד שאין טעם לדבר עליה, אולם היא ממחישה מדוע חייבים לדבר על כלכלה בהקשר של המישורים האחרים - הסביבה הטבעית, התרבות והפוליטיקה, ומדוע אין כלכלה שמתקיימת במנותק מכל אלה. המפגינים מעלים לפני השטח בעיות קשות וכואבות, שלא זכו ברובם להתייחסות הכלכלית נאותה. כדי להתמודד עם הבעיות האלה, ולהציע פתרונות, תצטרך הכלכלה כנראה לעבור בדק בית יסודי: לשנות, להרחיב, להצטנע ולקבל. שכן הבעיות והאתגרים הגדולים שמיציבים המפגינים אינם שייכים להם בלבד אלא לכל האנושות. גם לכלכלנים.