Nightmare18
New member
המעבר מילדה לאישה
גרא שלום רב, ברצוני לבקש את עזרת לגבי נושא שמקשה על חיי לאחרונה. הנני נמצאת בזוגיות מזה שנתיים, בן זוגי הציע לי נישואים לפני כחצי שנה והייתי מאושרת מאוד וכך גם אימי היקרה. לאחר שהתארסנו החלה לעבור עליי תקופה קשה, הבנתי שבקרוב מאוד אעזוב את ביתי ואת אימי ואעבור לגור עם בן זוגי . העובדה הזאת מקשה עליי, על חיי, על נפשי, לפעמים אני פשוט מתחילה לבכות , מתחילה לבכות כאילו אני באבל, בכי קשה וכואב, שלא מפסיק שקורע לי את הנשמה לגזרים- ככה סתם ליד בן זוגי שלא יכול לעזור לי בכלל. הזמן שבו אני שוהה בביתו של בן זוגי רק גדל עם הזמן, השבוע למשל הייתי אצלו כל השבוע מיום ראשון עד שבת, כל יום חשבתי על אימי, איך היא לבדה בביתנו, איך היא מתגעגעת אליי ובטח קשה לה, והמחשבות האלה גורמות למתיחות ביני ובין בן זוגי, אני מרגישה לפעמים כעס שלקח אותי מביתי, שאני תמיד אצלו, עוברות לי מחשבות כגון "למה הוא לא ישן אצלי? למה רק אני אצלו תמיד, זה לא הוגן שלאמא שלו יש אותו וגם אותי ולאמא שלי אין אותנו" אני כועסת עליו ומתעצבנת עליו, אתמול הוא התעצבן עליי וצעק לי "אם את עדיין ילדה קטנה למה כל זה? למה הסכמת להתחתן איתי אם את עדיין רוצה לחיות עם אמא?" אני רוצה לחיות איתו אבל קשה לי המרחק, אני יודעת שהפתרון היחידי הוא שנקנה דירה באמצע הדרך, שאוכל להזמין את אמא שלי לבקר, ולבית של אמא שלו אני לא יכולה להזמין את אמא שלי מ-2 סיבות: 1. זה רחוק ואין אוטובוסים לאזור, 2. זה לא הבית שלי. בקיצור, אני צריכה עזרה, אני מרגישה שבכיתי די ומספיק, אני צריכה למצוא פתרון מה אוכל לעשות? תודה מראש
גרא שלום רב, ברצוני לבקש את עזרת לגבי נושא שמקשה על חיי לאחרונה. הנני נמצאת בזוגיות מזה שנתיים, בן זוגי הציע לי נישואים לפני כחצי שנה והייתי מאושרת מאוד וכך גם אימי היקרה. לאחר שהתארסנו החלה לעבור עליי תקופה קשה, הבנתי שבקרוב מאוד אעזוב את ביתי ואת אימי ואעבור לגור עם בן זוגי . העובדה הזאת מקשה עליי, על חיי, על נפשי, לפעמים אני פשוט מתחילה לבכות , מתחילה לבכות כאילו אני באבל, בכי קשה וכואב, שלא מפסיק שקורע לי את הנשמה לגזרים- ככה סתם ליד בן זוגי שלא יכול לעזור לי בכלל. הזמן שבו אני שוהה בביתו של בן זוגי רק גדל עם הזמן, השבוע למשל הייתי אצלו כל השבוע מיום ראשון עד שבת, כל יום חשבתי על אימי, איך היא לבדה בביתנו, איך היא מתגעגעת אליי ובטח קשה לה, והמחשבות האלה גורמות למתיחות ביני ובין בן זוגי, אני מרגישה לפעמים כעס שלקח אותי מביתי, שאני תמיד אצלו, עוברות לי מחשבות כגון "למה הוא לא ישן אצלי? למה רק אני אצלו תמיד, זה לא הוגן שלאמא שלו יש אותו וגם אותי ולאמא שלי אין אותנו" אני כועסת עליו ומתעצבנת עליו, אתמול הוא התעצבן עליי וצעק לי "אם את עדיין ילדה קטנה למה כל זה? למה הסכמת להתחתן איתי אם את עדיין רוצה לחיות עם אמא?" אני רוצה לחיות איתו אבל קשה לי המרחק, אני יודעת שהפתרון היחידי הוא שנקנה דירה באמצע הדרך, שאוכל להזמין את אמא שלי לבקר, ולבית של אמא שלו אני לא יכולה להזמין את אמא שלי מ-2 סיבות: 1. זה רחוק ואין אוטובוסים לאזור, 2. זה לא הבית שלי. בקיצור, אני צריכה עזרה, אני מרגישה שבכיתי די ומספיק, אני צריכה למצוא פתרון מה אוכל לעשות? תודה מראש