המעבר לוניליות
הוא החליט שנמאס לו. הוא לא רוצה לשלוט בי יותר. לא רוצה לקשור, לא רוצה להכאיב, לא רוצה לכפות את רצונו. ולא, למקרה שתהיתם, הוא לא שם לב שהוא החליט, כרגיל, בשביל שנינו. הדחף הראשון והעמוק ביותר שלי הוא כמובן לציית לו. כמו תמיד. ללכת אחריו בנתיב הזה כמו שהלכתי באחרים. אבל אני כועס. וזה מרגיש אדיוטי. לכעוס עליו זה כמו לכעוס על כח טבע. כמו להתעצבן על סלע או לצעוק על הרוח. חסר טעם ומתסכל. הוא לא רוצה יותר. הוא מרגיש שהוא לא בסדר. שהוא מנצל את החולשות שלי. ומה איתי? לא הייתי מאושר אף פעם כמו שהייתי אחרי הפורקן של הסשן, מכורבל בזרועותיו, מרוקן מכאב וספקות. כשאני מוסר את עצמי לחלוטין בידיו, רק אז אני יכול להנות באמת. רק אז העונג חריף ועמוק ומשוחרר. כשאני לא אחראי יותר. כשאני גור בזרועותיו. כל החיים שלי אני אחראי. אח גדול. בוס. אבא. כל החיים שלי אני בשליטה. לא סודק לרגע את המסכה. לא מודה בצרכים שלי. קשוח כמו שאבא שלי אמר שגבר צריך להיות. לא בוכה. לא ממצמץ. בקושי גונח כשאני גומר. ורק בדסמ נתן לי את המרחב להיות רך. להוריד את הקליפה, ולחשוף את מה שבפנים. פעם אחת זה הסתיים רע, נכון. אבל לפני שזה היה רע זה היה כל כך כל כך טוב. אני אוהב אותו. ואני אעשה כרצונו. הוא תמיד צודק. גם כשהוא טועה. לא?
הוא החליט שנמאס לו. הוא לא רוצה לשלוט בי יותר. לא רוצה לקשור, לא רוצה להכאיב, לא רוצה לכפות את רצונו. ולא, למקרה שתהיתם, הוא לא שם לב שהוא החליט, כרגיל, בשביל שנינו. הדחף הראשון והעמוק ביותר שלי הוא כמובן לציית לו. כמו תמיד. ללכת אחריו בנתיב הזה כמו שהלכתי באחרים. אבל אני כועס. וזה מרגיש אדיוטי. לכעוס עליו זה כמו לכעוס על כח טבע. כמו להתעצבן על סלע או לצעוק על הרוח. חסר טעם ומתסכל. הוא לא רוצה יותר. הוא מרגיש שהוא לא בסדר. שהוא מנצל את החולשות שלי. ומה איתי? לא הייתי מאושר אף פעם כמו שהייתי אחרי הפורקן של הסשן, מכורבל בזרועותיו, מרוקן מכאב וספקות. כשאני מוסר את עצמי לחלוטין בידיו, רק אז אני יכול להנות באמת. רק אז העונג חריף ועמוק ומשוחרר. כשאני לא אחראי יותר. כשאני גור בזרועותיו. כל החיים שלי אני אחראי. אח גדול. בוס. אבא. כל החיים שלי אני בשליטה. לא סודק לרגע את המסכה. לא מודה בצרכים שלי. קשוח כמו שאבא שלי אמר שגבר צריך להיות. לא בוכה. לא ממצמץ. בקושי גונח כשאני גומר. ורק בדסמ נתן לי את המרחב להיות רך. להוריד את הקליפה, ולחשוף את מה שבפנים. פעם אחת זה הסתיים רע, נכון. אבל לפני שזה היה רע זה היה כל כך כל כך טוב. אני אוהב אותו. ואני אעשה כרצונו. הוא תמיד צודק. גם כשהוא טועה. לא?
