המסע שלי

המסע שלי

הי לכן, כה שמחה שגיליתי את הפורום הזה ונראה לי שהוא בדיוק מה שהיתי צריכה. אספר בקצרה עלי ועל "המצב" שלי...
בת 31, ללא זוגיות וגם לא בדרך לשם (גם לא מחשבתית) ועם זאת הטייטל "אמא" הוא בראש הרשימה שלי. לפני כחצי שנה פניתי לייעוץ בנוגע לשימור פוריות. הפסקתי גלולות אחרי מספר רב של שנים על מנת לבצע פרופיל הורמונאלי וכש"האורח" (מחזור) לא הגיע 4 חודשים הרופא הפנה אותי לAMH ואז העלילה הסתבכה. התוצאה 0.2 (מצב לא טוב בלשון המעטה). בהמלצתו ועם המון חשיבה חיובית ואמונה- הזמן הוא עכשיו! מייעוץ לגבי שימור, תוך מספר שבועות מתכוננת לקראת "הדבר האמיתי". נשלחתי לבצע פרופיל הורמונאלי (בלי מחזור) והוא יצא תקין יחסית ( FSH 7.9, E2 140, LH 0.8)
אין לדעת איך והאם הגוף שלי יגיב לטיפול פוריות ומהם הסיכויים אבל אני הולכת על זה ושלמה עם ההחלטה להתחיל ולנסות להרות. בהמלצת הרופא שלי הלכתי לייעוץ פרטי עם אנדוקרינולוג שהוא גם גניקולוג. בהסתכלות על תוצאות הבדיקות ועליי אמר שבעיניו אין סיבה לדאגה ושה-AMH אינו מעיד יותר מידי. הוא מאמין שהמחזור יחזור (עם זאת אני כבר חצי שנה בלי גלולות ובלי מחזור :( ) כך או כך הוא אמר שאפשרי ללכת על שימור. אבל שוב, הכל יעמוד במבחן התוצאה בקרוב. הוא המליץ לרופא שלי, שהיה נוכח בפגישה, שיתחיל איתי בטיפול "1" (אין לי מושג מה זה אומר עדין אבל ממה שהם דברו הבנתי שמתחילים מה"קל" ומקסימום מעלים רמה אם אין תגובה רצויה).
האמת, אני כבר כל כך מוכנה ונרגשת ללכת על זה שמאמינה שגם אם אהיה מועמדת לשימור אעשה בנוסף החזרה (אם אני טועה במונחים זה כי אני חדשה בעסק אבל נדמה לי שאתן מבינות). בכל מקרה לדעת שיש מצב שאוכל לשמר ביציות/עוברים משמח אותי מאוד כי המחשבה היא, בעזרת ה... כל מה שיעזור..., להביא יותר מילד אחד (אבל זה כבר מתקדם).
כרגע אני אחרי סקר גנטי, ממתינה לתוצאות על מנת להתחיל תהליך מול אחד הבנקים, אמורות להיות עוד כשבועיים. בגלל ה"מיידיות" וה"בעייתיות" אני חושבת שאלך על אחד הפרטיים (שוחחתי עם קריובנק ועם SUPERM. הכל כל כך מהיר ומלחיץ ומרגש בו זמנית כשעל כל זה מרחפת עננת ה"האם בכלל זה יצליח עבורי". צריכה כל טיפ, עצה ועידוד שעולה על מחשבותיכן.
נעים להכיר :)
 

nhrc3

New member
בנקים ציבוריים

אני מרגישה שאני נשמעת כבר קצת כמו פרסומת (; -
ממליצה לבדוק קודם בבנקים הציבוריים. חושבת שזמינות התורים והתורמים היום טובה והפער במחיר ענק. מקסימום אם אין תור בציבוריים תפני לפרטיים הם הרי שמחים לקבוע מעכשיו לעכשיו.

בהצלחה!
 
ואני הפוך ממליצה בחום על בנקים פרטיים, אם ניתן כלכלית

ליוויתי הרבהיותר מבחורה אחת בתהליך הבחירה.
בבנק פרטי יש הרבה יותר סינון (שגם כך הוא אפסי)
בעיקר בקריובנק.
יותר בדיקות גנטיות.
בנק מחו"ל בכלל עדיף ויש שם אופציה לתורם פתוח ולבדיקות מורחבות.
זה גם מקטין לאפס את הסיכויים להתקל באחאים בארץ.
בקיצור, תעשי את השיקול שלך- כלכלי/גנטי/פסיכולוגי (בחו"ל מקבלים תוצאות מנבחני אישיות, נתקלתי לפחות בשני מקרים שהתוצאות הובאו לפסיכולוג בארץ שפסל את התורם)/אחאים וכן פתוח/סגור

את צעירה מספיק ויש לך זמן לחשוב
תהני מההתרגשות ובהצלחה
 
לגבי הבחירה לעשות ילדים לבד

בטוחה שאת ממש לא לבד.
תגלי שיש סביבך המון עזרה.
לגבי זוגיות- זה לא מבטיח כלום.
הכל תלוי בטיב הקשר.
תקראי פה קצת בפורום ותראי כמה זוגיות עשויה להיות מקור תמיכה או עלולה להקשות- הכל תלוי בזוג.
(אגב, מחקרים על זוגות נשים חד מיניים מראים תמיכה רבה יותר).
מחקרים מלמדים שנשים נשואות מאושרות, בריאות ומאריכות ימים בדיוק כמו רווקות או קצת פחות מהן (בניגוד לגברים. נישואים מאריכים חיי גברים), כלומר לגבי נשים, זוגיות היא לא ערובה לכלום.
את זה אני אומרת כחובבת זוגיות, אז אין מה לחשוד בי שאני משוחדת :)
בנוסף, ילדים מורידים מעט את רמת האושר של אמהות אם כי מעלים את תחושת המשמעות.
עם חריג אחד- יחידניות! יחידניות מאושרות יותר מאמהות אחרות.
סביר שגם אם נבדוק מטופלות פוריות שילדו בהצלחה נמצא שוני מהאוכלוסייה.
הן כנראה יהיו אמהות מאושרות יותר.
מי שמחפשת נושא לתזה מוזמנת :)
אז אל חשש :)
תעשי מה שטוב לך ואין לי ספק שתהיה אחלה אמא, כי תהיי אמא בדרך שנכונה ומדוייקת לך.
את האושר שלך תעבירי, בע"ה, לילדים ותיצרי בית מלא שלמות ושמחה.
בהצלחה
 
אולי זה יהיה קצת לא פופולרי מה שאני אומרת...

אם המצב הוא באמת חמור כמו שאת אומרת, אל תלכי על שימור אלא על ילד.
בגיל 33-34 בדקתי את האופציה הזו כי גם הייתי רווקה. מאד רציתי זוגיות אבל שום דבר לא הוביל לחתונה ואני מאד רציתי להפוך לאמא.
הסתבר שלא כמו הקפאת זרעים, הקפאת ביציות לא מבטיחה שום דבר. יש מקרים שבהם אישה מפשירה את הביציות שלה ומגלה שהן לא במצב טוב ואי אפשר להשתמש בהן. אם אין לה ביציות "טריות" - מצבה לא טוב ממש.
לאחרונה הצלחתי לשכנע חברה בת גילי להתחיל להסתכל על אופציה של אמא יחידנית מאשר שימור.

מה גם שבחברה שלנו (החרדית המודרנית יותר או פחות) - בחור שמגיע לפגישה עם בחורה שואל ביתר חוצפה לגבי מצב הפוריות וגם מביע את חששו מזה. אחרי שהתחתנו, ניסינו בעלי ואני לעזור לכמה חברות וחברים. השאלה תמיד הייתה על הפרק ותמיד הייתה ההחלטה של בחור לסרב להצעות של בנות 35 ומעלה.
לא פשוט ולא נעים אבל מציאות.

צחוק הגורל שלמרות "גילי המתקדם", דווקא אני נקלטתי בכל טיפול ואילו אנחנו בטיפולים בגלל זרע. אבל תכל'ס גם בטיפולים הגיל יכול להוות אבן נגף משמעותית. קל וחומר אם אמרו לך שהמצב פחות טוב.
ה FSH שלך טוב מאד אבל אם רופא אמר שמדדים אחרים פחות טובים, הוא יודע יותר טוב ממני.
 
צודקת!!!

את לגמרי צודקת ואני אכן שוקלת ברצינות להביא ילד כבר עכשיו. החלום שלי הוא שיהיה גם מה לשמר במחשבה על העתיד :)
אכן הFSH שלי תקין אבל בגלל הרזרבה הנמוכה ובעדר מחזור הכל מאוד לא ברור. עוד כשבועיים, כשיחזור הסקר הגנטי ואקנה תרומה, אמורה להתחיל...
מתרגשת, חוששת, חולמת ובעיקר אופטימית
 
בהצלחה רבה

באמת אין אפשרות לדעת מה יקרה בעוד כמה שנים וחבל שתחכי.
היום במבט לאחור, לגדל ילד לבד זו לא כזו פרוצדורה קשה. יש לי בעל, עוזר לפעמים.. אבל רוב האחריות עליי. אני זו שמתעוררת בלילה, מלבישה בבוקר ומביאה למטפלת, לוקחת משם ומשכיבה בלילה. בייביסיטר ועוזרת ניתן לרכוש בכסף.
אני חושבת שעיקר התמיכה הזוגית לעומת היחידניות זו פסיכולוגיה שכמו שאמרת, את פחות רוצה אותה כרגע.

אם ההורים שלך איתך בקטע הזה ויעזרו מדי פעם, קטן עלייך.
 
את נהדרת

תודה על המילים והתמיכה
ההורים לגמרי מאחוריי ואני אכן מוקפת במשפחה וחברים שיעזרו ויתמכו. כמובן שאין מנוס מדאגה בפן הכלכלי אבל זה מה יש ועם זה ננצח!!
רק נחזיק אצבעות שאכן "המערכת" שלי תעבוד, כרגע זה מטריד אותי יותר מכל השאר.
תוך כשבועיים, לכשיגיעו תוצאות ותהיה תרומת זרע, מתחילה במסע
 

לולו2012

New member
לגדל ילד לבד זה לא פרוצדורה? מעצבן לשמוע שטויות כאלה

בתור מי שעושה את זה כבר חמש שנים....
ועשתה לא מעט דברים לא שפוטים ואפילו מסובכים בחיים...
זה הדבר הכי קשה שיש.
&nbsp
אני לא אומרת את זה כדי לרפות את ידיך.
זה הדבר כי קשה והכי הכי נפלא שיש.
אז לכי על זה...
אבל תהי מודעת לקשיים.
&nbsp
וגם לי יש תמיכה של המשפחה...ועדיין.
כשצריך כל בוקר לקחת את הילד/ה לגן...ואז לנסוע לעבודה וגם לחזור בארבע להביא אותו...
לא נשאר הרבה זמן לעבוד ולהתפרנס בין לבין.
&nbsp
אם את זו שמתעוררת בבוקר,מלבישה בבוקר, לוקחת למטפלת ומשכיבה בלילה...
ואין לך בעל שעובד בכל השעות האלה... אז כנראה לא יהיה לך כסף לשלם למטפלת.
ואם תעבדי עד 6 או שבע בערב... ותהיה לך מטפלת, אז לא תראי את הילד/ילדה.
קל לדבר על החיים הפשוטים כשמישהו אחר מפרנס אותך.
&nbsp
בקיצור, אושר גדול אבל פשוט זה ממש ממש לא.
כמובן שלא הייתי מוותרת על ילד/ה בגלל שום קושי... אבל חשוב להכנס לזה בעיניים פקוחות ולנסות לחשוב על להתארגן ולהתאים את החיים לזה שיש ילד כבר עכשיו.
&nbsp
לי לקח הרבה זמן להגיע לאיזון כלשהו... ועדיין יש מצב לשיפור... (התפשרתי מאוד בקריירה, בשכר....לטובת שעות גמישות וזמן פנוי אחר הצהריים והמשך עבודה בלילה) ורק אז יכולתי לחשוב על ילד שני... אבל "בזבזתי" זמן יקר ואני משלמת על זה עכשיו בטיפולי פוריות (הריון ראשון ספונטני). אז מקווה שאצלך זה לא יקרה...
&nbsp
בהצלחה!!!
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
אף אחד לא מפרנס אותי חמודה

אני מפרנסת עיקרית של הבית.
בעלי לא עושה את הדברים האלה כי הוא לא רוצה.
כן, התפשרתי בעבודה כי אני זו שמטפלת בילד בעיקר. המסגרת אצלנו לא עולה הרבה (וגם על זה התפשרתי לצערי).
במעון אין לי דרגה כך שאני משלמת "קצת" יותר מאם חד הורית.
ולגבי ילד שני זו דילמה משמעותית בין הגיל שלי לבין הדאגה שלא אוכל לגדל ככה שני ילדים.
 

לולו2012

New member
כל כך הרבה וויתורים - על הקריירה, על הגן של הילד....

ואת עדיין חושבת שזה לא פרוצדורה כזו קשה....?
עצם זה שאת בדילמה לגבי ילד שני (עוד ויתור גדול) - אומר הכל...
&nbsp
זה כנראה עניין של גישה לחיים :)
משקפיים ורודים.
&nbsp
הלוואי עלי!
&nbsp
&nbsp
 
מודעת להכל :)

נכון שאין חכם כבעל נסיון אך אני לגמרי מחוברת לקרקע, יודעת ומודעת לכל מה שלהביא ילד לבד לעולם טומן.
מצפה, חוששת, מתרגשת, מפחדת, מחושבת ועוד שלל רגשות והרגשות אבל מעל הכל יודעת שזה הדבר הכי חשוב לי ומופיע בראש הרשימה ועל כן אנצח עם מה שיש :)
 

לולו2012

New member
ברור שתנצחי!

למען הסר ספק, לרגע לא התכוונתי לשכנע אותך לא להמשיך... רק שתגיעי מוכנה, כי זה עוזר (במיוחד כשאת רוצה שני ילדים).
זה האושר הכי גדול שיש, שווה כל דבר בעולם... וכמו שחברה טובה פעם אמרה לי כשהתחלתי את הטיפולים... "לכי תתאבדי על זה"! וזה מה שאני עכשיו עושה...
החששות שלי גדולים לא פחות... ואני מבינה בדיוק במה מדובר... ואכן אני עושה כל מאמץ אפשרי. הכל!
 
Im all in :)

תודה על החיזוקים

שבוע הבא הולכת לבחור את התורם ומתחילה!
מכינה את עצמי... ככל הניתן... שום דבר ושום הכנה לא מתקרבים לדבר האמיתי אבל יהיה בסדר
 
אני רואה את זה כויתור בשביל ילד

עזבי שאני נשואה רק שנתיים וקצת.
14 שנים אני רואה את אחיות שלי נשואות ויולדות ואני נגמרת נפשית.
הילד שלי הוא לא חלק מהחיים שלי.. הוא ה-חיים שלי.
גם כשאני יוצאת לעבוד וזה נטו כדי לספק לנו חיים סבירים, אני כולי אכולת רגשות אשמה שהוא לא איתי. קרוב אליי. פה.
אני רואה אבות לוקחים את הילדים שלהם לגן ויש לי קווץ' בלב.

לגבי ילד שני זו דילמה לא פשוטה. מצד אחד כמו שאומרים הרופאים, הגיל שלי ומצב הזרע של בעלי. מצד שני היכולת לגדל שניים.
כרגע הנסיך שלי בן פחות מחצי שנה ובשלושת החודשים הקרובים בחרתי שלא לבחור. אני עוברת כרגע ייעוץ למטרה להחליט את ההחלטות הכי נכונות עבורנו.
 
למעלה