המסע לפולין
כשהבת שלי למדה בכיתה י' יצאה משלחת של ילדים למסע לפולין....... לאחר המסע ישבו הילדים וכתבו את הרשמים שלהם מהמסע..... הרשתי לעצמי להביא לכאן את מה שכתבה הבת שלי....... שהיא היום קצינה בצה"ל ..אני גאה על זה שיש לנו ילדים כאלה שבזכות אמונתם וחוזקם לא נשוב לעולם לחוות שואה לעם שלנו!!! "כששמעתי על הטיסה לפולין בפגישה הראשונה שנערכה בבית הספר בחופש הגדול מיד ידעתי שאני חייבת לטוס. לראות בעצמי את כול מראות הזוועה שהתרחשו בפולין. לראות ש " הפלנטה האחרת" אמיתית ולא עוד חלום בלהות. קשה היה לי להאמין שעם שלם נכחד כך בגלל גחמה של אדם יחיד. הרצון העז לדרוך על אדמת פולין נבע מהעובדה שחלק גדול ממשפחת אימי נספתה בשואה ומהסיפורים מדי שנה בשנה מתחדדים יותר ויותר ככול שאני גדלה.עברי אחד הרגעים המרגשים ביותר במסע היה הרגע שבו ביקרנו במפעל שינדלר שכן סבתי ואמה של סבתי היו באחת מרשימותיו וע"י כך ניצלו. כבר ביום השלישי למסע רציתי כ"כ לחזור לארץ לא ידעתי למה .כשאתי מלכה ויאנה< חברות לכיתה >שאלו אותי מה עובר עליי לא יכולתי להסביר להן מה אני מרגישה רציתי להישאר בפולין ולראות הכול אך באותה נשימה רציתי כ"כ לחזור לארץ לא לדבר ספציפי כמו המשפחה או חברים אלא לארץ עצמה. לבטחון למדינה שלי! מאוחר יותר באותו הערב כשתלמה < המורה>כינסה את כול הקבוצה בחדרה והרצתה בקצרה על הגאווה שאנו צריכים לחוש על כך שאנו נוקמים את דם החפים מפשע שהובלו כצאן לטבח הבנתי לראשונה באמת מה אני עושה שם. לא באתי כדי לראות ולהאמין שהרי זה היה וזה קרה. באתי להתגאות להתגאות ולנקום. ואכן התגאתי ......התגאתי בהנפת הדגל עם פסי התכלת ומגן הדוד ובשירת התקווה ואכן נקמתי. נקמתי את מותם של 6 מיליון חפים מפשע 6 מליון קורבנות שנרצחו כי היו חלק מהעם שלי. נקמתי את דמם ובכיתי את כאבם. אך יותר מכול באתי לזכור!! לזכור ולהעביר הלאה לדורות שיבואו אחרי. לדורות שלא יזכו לשמוע ממקור ראשון את הזוועות שעם שלם חווה. כשהגענו לשמי ארץ ישראל וראיתי את אורות הארץ בחשכת הלילה הבנתי שאת ארץ ישראל שלי אני לא עוזבת !!! ושלנו העם היהודיאין ארץ אחרת יהיי זכרם ברוך
כשהבת שלי למדה בכיתה י' יצאה משלחת של ילדים למסע לפולין....... לאחר המסע ישבו הילדים וכתבו את הרשמים שלהם מהמסע..... הרשתי לעצמי להביא לכאן את מה שכתבה הבת שלי....... שהיא היום קצינה בצה"ל ..אני גאה על זה שיש לנו ילדים כאלה שבזכות אמונתם וחוזקם לא נשוב לעולם לחוות שואה לעם שלנו!!! "כששמעתי על הטיסה לפולין בפגישה הראשונה שנערכה בבית הספר בחופש הגדול מיד ידעתי שאני חייבת לטוס. לראות בעצמי את כול מראות הזוועה שהתרחשו בפולין. לראות ש " הפלנטה האחרת" אמיתית ולא עוד חלום בלהות. קשה היה לי להאמין שעם שלם נכחד כך בגלל גחמה של אדם יחיד. הרצון העז לדרוך על אדמת פולין נבע מהעובדה שחלק גדול ממשפחת אימי נספתה בשואה ומהסיפורים מדי שנה בשנה מתחדדים יותר ויותר ככול שאני גדלה.עברי אחד הרגעים המרגשים ביותר במסע היה הרגע שבו ביקרנו במפעל שינדלר שכן סבתי ואמה של סבתי היו באחת מרשימותיו וע"י כך ניצלו. כבר ביום השלישי למסע רציתי כ"כ לחזור לארץ לא ידעתי למה .כשאתי מלכה ויאנה< חברות לכיתה >שאלו אותי מה עובר עליי לא יכולתי להסביר להן מה אני מרגישה רציתי להישאר בפולין ולראות הכול אך באותה נשימה רציתי כ"כ לחזור לארץ לא לדבר ספציפי כמו המשפחה או חברים אלא לארץ עצמה. לבטחון למדינה שלי! מאוחר יותר באותו הערב כשתלמה < המורה>כינסה את כול הקבוצה בחדרה והרצתה בקצרה על הגאווה שאנו צריכים לחוש על כך שאנו נוקמים את דם החפים מפשע שהובלו כצאן לטבח הבנתי לראשונה באמת מה אני עושה שם. לא באתי כדי לראות ולהאמין שהרי זה היה וזה קרה. באתי להתגאות להתגאות ולנקום. ואכן התגאתי ......התגאתי בהנפת הדגל עם פסי התכלת ומגן הדוד ובשירת התקווה ואכן נקמתי. נקמתי את מותם של 6 מיליון חפים מפשע 6 מליון קורבנות שנרצחו כי היו חלק מהעם שלי. נקמתי את דמם ובכיתי את כאבם. אך יותר מכול באתי לזכור!! לזכור ולהעביר הלאה לדורות שיבואו אחרי. לדורות שלא יזכו לשמוע ממקור ראשון את הזוועות שעם שלם חווה. כשהגענו לשמי ארץ ישראל וראיתי את אורות הארץ בחשכת הלילה הבנתי שאת ארץ ישראל שלי אני לא עוזבת !!! ושלנו העם היהודיאין ארץ אחרת יהיי זכרם ברוך
(( כדי לעדן לנו את המרק הזה היא הוסיפה לזה לחם שקולים בתנור משו מעין קרוטונים...... יאמר לזכותה של אימי שהיא תמיד השתדלה לא לנטוע בנו את העצב על עברה ועבר משפחתה אבל תמיד דאגה שנכיר את הארץ שלנו את ההיסטוריה שלה אם זה דרך לימודים או דרך טיולים אין מקום במדינה הקטנה שלנו שהיא לא דאגה שנבקר בו.. כמו להראות לנו תראו ילדים זה שלכם!!!! זו המדינה שלכם ושאפ אחד לא יעז לקחת את זה ממכם! עד עצם היום הזה יש לי בבית תמונה משפחתית של אימי עם סבא וסבתא שלה כשעל חולצתם הסמל הצהוב המזעזע הזה.... עד היום יש לי בבית את התהילים של סבא של אימי ואני שומרת על זה כמו על אוצר יקר.... יסלח לי אלוהים אבל עד היום אני שואלת איפה הוא היה כשכול זה קרה?? אסור פשוט אסור לנו לשכוח !!!! יהיי זכרם ברוך
