המסע לפולין
קודם כל כמה מילים, אינכם מכירים אותי. אני כאן ברוחי, קוראת צוחקת אך בדרך כלל לא מגיבה. שנה שעברה הייתי בפולין ובפראג ומשום מה חשתי צורך לשתף אנשים מה שהיה. זה קטע מהיומן שלי שנכתב בפראג ביום השלישי של המסע שלנו. היום יצאנו קצת להכיר את פראג. בקרנו בבית הכנסת ובבית הקברות ראינו איך ישנו, שמענו סיפורים, והפלא ופלא שום דבר לא חדר לי,פשוט הרגשתי מנותקת. ובמשרפה, כאשר ראיתי משפט אחד יחיד, לא מיטה,לא קבר, משפט שאומר שאיש אחד בא ומצא ערמה ענקית, חפר ומצא גופות שנקברו בחיים. אז בא השוק. עד כמה מוח של אדם יכול להיות מעוות? זה כבר לא רשעות או אידיולוגיה, זה טירוף.מה מניע אדם לקום בבוקר ולקבור אנשים חיים? יצאתי מזועזעת. יחד עם ליטל נועה ורעות ניסיתי להבין את הטרוף הבלתי מוסבר הזה.. עם ניבוש ונטע ניסיתי להבין למה לא מרדו והגענו למסקנה שהם פשוט לא הבינו..... שאתה עומד מול כמות כה גדולה של קברים את רק מתחיל להבין מה זה שואה. אח``כ טקס קשה. נשנענת על דוסי,אנחנו מרותקות. המילים של השירים מקבלים משמעות אחרת . הכל פתאום נקשר לשואה. יצאנו חסרי מילים. אתה עומד שם,שר התקווה, ``להיות עם חופשי`` הפך להיות לי טיפה אבסורדי. דעתי הפוליטית התחזקה. צריך שלום ומהר. אין,פשוט מתחילים להעריך דברים מחדש. להעריך את זה שאני לומדת אוכלת שיש לי בית הורים חברים. כל הפרטים הולכים להיות מוחשיים יותר. אי אפשר להבין מה זה שואה עד שאתה לא שם. ואני עדיין לא שם אך מתחילה להבין. אחר כך קטע מצחיק איתי עם רז ורעות. לפחות חייכנו טיפה. באוטובוס עם מיני דיסק, שירים עבריים, מרותקת לחלון לא לפספס כלום.כותבת באוטובוס לפני שהכל ייחלש. רוצה לזכור את המחנק בגרון ואת הדמעה בעיין. רוצה לדעת ולקוות שיהיה טוב רוצה להודות שיש לי את מה שיש לי. הלוואי ויכולתי לחבק את מי שהשארתי בארץ. טרזין. מקווה שנשארתם עד כאן. אל תרגישו חובה להגיב. מי-אני.
קודם כל כמה מילים, אינכם מכירים אותי. אני כאן ברוחי, קוראת צוחקת אך בדרך כלל לא מגיבה. שנה שעברה הייתי בפולין ובפראג ומשום מה חשתי צורך לשתף אנשים מה שהיה. זה קטע מהיומן שלי שנכתב בפראג ביום השלישי של המסע שלנו. היום יצאנו קצת להכיר את פראג. בקרנו בבית הכנסת ובבית הקברות ראינו איך ישנו, שמענו סיפורים, והפלא ופלא שום דבר לא חדר לי,פשוט הרגשתי מנותקת. ובמשרפה, כאשר ראיתי משפט אחד יחיד, לא מיטה,לא קבר, משפט שאומר שאיש אחד בא ומצא ערמה ענקית, חפר ומצא גופות שנקברו בחיים. אז בא השוק. עד כמה מוח של אדם יכול להיות מעוות? זה כבר לא רשעות או אידיולוגיה, זה טירוף.מה מניע אדם לקום בבוקר ולקבור אנשים חיים? יצאתי מזועזעת. יחד עם ליטל נועה ורעות ניסיתי להבין את הטרוף הבלתי מוסבר הזה.. עם ניבוש ונטע ניסיתי להבין למה לא מרדו והגענו למסקנה שהם פשוט לא הבינו..... שאתה עומד מול כמות כה גדולה של קברים את רק מתחיל להבין מה זה שואה. אח``כ טקס קשה. נשנענת על דוסי,אנחנו מרותקות. המילים של השירים מקבלים משמעות אחרת . הכל פתאום נקשר לשואה. יצאנו חסרי מילים. אתה עומד שם,שר התקווה, ``להיות עם חופשי`` הפך להיות לי טיפה אבסורדי. דעתי הפוליטית התחזקה. צריך שלום ומהר. אין,פשוט מתחילים להעריך דברים מחדש. להעריך את זה שאני לומדת אוכלת שיש לי בית הורים חברים. כל הפרטים הולכים להיות מוחשיים יותר. אי אפשר להבין מה זה שואה עד שאתה לא שם. ואני עדיין לא שם אך מתחילה להבין. אחר כך קטע מצחיק איתי עם רז ורעות. לפחות חייכנו טיפה. באוטובוס עם מיני דיסק, שירים עבריים, מרותקת לחלון לא לפספס כלום.כותבת באוטובוס לפני שהכל ייחלש. רוצה לזכור את המחנק בגרון ואת הדמעה בעיין. רוצה לדעת ולקוות שיהיה טוב רוצה להודות שיש לי את מה שיש לי. הלוואי ויכולתי לחבק את מי שהשארתי בארץ. טרזין. מקווה שנשארתם עד כאן. אל תרגישו חובה להגיב. מי-אני.