ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
המסע האבוד
אתמול, לאחר מסע שכנוע ארוך ומייגע , ובתום משא ומתן קשה עם חברת הביטוח (החמישית שלנו...כמעט שום חברה לא מסכימה יותר לבטח משהו ש-אני- קשורה בו. האמת? די בצדק... פשוט, יצא ככה שפעמיים כמעט שרפתי את הבית, פעם אחת היה "בזכותי" שיטפון, ופעם אחת גרמתי לקצר חשמלי .. שלא לדבר על כוסות/צלחות/אפילו סכו"ם ששברתי. מאז ומתמיד החלום שלי היה להכין עוגיות, אבל אכילות. ואם זה לא קשה מדי אז שיהיו גם טעימות... אבל כנראה שההוא שם למעלה לא כ"כ רצה להגשים לי את החלום, על-אף שביקשתי אותו בכל פעם שנפל לי ריס או שכיביתי נרות של עוגת יום הולדת (ואגב, זה קורה גם אם העוגה איננה שלי). בכול אופן, בפעם הראשונה שהכנתי עוגיות היה משהו כמו לפני 3 שנים.. הבעיה הייתה שבמקום סוכר שמתי מלח..... מאז אותו יום, החל המסע האבוד בעקבות העוגיות ....מסע, שבמהלכו קרו "ניסים" שונים, המערבל נשבר פעמיים (הפעמים שהוא רק התקלקל לא נחשבות), נכוויתי מאות פעמים, ועדיין, לא הצלחתי להכין עוגיות טעימות. עד שאתמול קמתי בבוקר עם חשק ורצון בלתי מוסברים להכין עוגיות. קניתי מצרכים, השגתי את כל האישורים המתאימים ו-לעבודה! האמת? ההתחלה הייתה די טובה...שמתי קמח וסוכר בדיוק בכמות הרצויה, את הביצים זכרתי לשבור, התחלתי לחשוב שהיום אני אצליח להגשים את החלום. הלך לי די טוב, אפילו יצירתית משהו, עשיתי בצורת לב, פרח. בספר הבישול היה כתוב שהעוגיות יהיו מוכנות תוך שבע דקות. אז אני, ממושמעת להפליא הוצאתי אותן מהתנור בתוך שבע דקות. אך אבוי, הן היו רכות להפליא ,החזרתי אותן לתנור והוצאתי שוב, כעבור כמה דקות. הן עדיין היו רכות, אבל פחדתי שישרפו, אז הוצאתי אותן בלית ברירה והנחתי אותן (על אדן החלון אם בא לכם לדעת) לקירור. מגש מס´ 2 יוצא לדרך...אני דוהרת בדרך לתנור, ואופס- אני מחליקה והעוגיות איתי. הלכו 7 עוגיות. בלית ברירה מגש שלישי יוצא לדרך מוקדם מהרגיל . לפי חוקי מרפי, היה צריך לצלצל הטלפון, והוא אכן צלצל. "שלום, מדברים מידיעות אחרונות, אימא בבית?", מתה על השאלות האלה, נותן לי תחושה שאני נשמעת צעירה.... השיחה מתגלגלת לה.......ובאפי עולים ריחות קלים של שרוף............ףףףףףףףףף אצתי רצתי אל עבר התנור, והתחלתי לחלץ את העוגיות שלי מהעשן הנורא.המשכתי לחלץ את השתיים שנותרו ואז אצתי רצתי אל עבר הכיור ושטפתי את ידי במים קרים, צוננים וזכים. בזמן שעבר, העוגיות המתוקות שלי התקררו להן, ואני ניקיתי את הבלגאן שעשיתי והשבתי (לפחות ניסיתי…) את המצב לקדמותו. בזמן שטיפת הכלים חשבתי לעצמי שלפחות שום דבר לא נשרף (חוץ מהידיים והעוגיות), התקלקל או נשבר, ושהבית נמצא במצב סביר. עברו כמה דקות עד שהמדיח התמלא, הרצפה והשיש נוקו וזה באמת קרה. החלום שלי התגשם. המסע האבוד בעקבות העוגיות הטעימות הגיע לסיומו, שום דבר לא ניזוק, וקטנוני יהיה מי שיגיד שהכנתי רק 7 עוגיות, למרות שהמתכון המקורי מתאים ל-50... מוסר השכל? אפילו אני הצלחתי להגשים חלום...לכו בעקבות החלומות שלכם... תראו שתצליחו...
אתמול, לאחר מסע שכנוע ארוך ומייגע , ובתום משא ומתן קשה עם חברת הביטוח (החמישית שלנו...כמעט שום חברה לא מסכימה יותר לבטח משהו ש-אני- קשורה בו. האמת? די בצדק... פשוט, יצא ככה שפעמיים כמעט שרפתי את הבית, פעם אחת היה "בזכותי" שיטפון, ופעם אחת גרמתי לקצר חשמלי .. שלא לדבר על כוסות/צלחות/אפילו סכו"ם ששברתי. מאז ומתמיד החלום שלי היה להכין עוגיות, אבל אכילות. ואם זה לא קשה מדי אז שיהיו גם טעימות... אבל כנראה שההוא שם למעלה לא כ"כ רצה להגשים לי את החלום, על-אף שביקשתי אותו בכל פעם שנפל לי ריס או שכיביתי נרות של עוגת יום הולדת (ואגב, זה קורה גם אם העוגה איננה שלי). בכול אופן, בפעם הראשונה שהכנתי עוגיות היה משהו כמו לפני 3 שנים.. הבעיה הייתה שבמקום סוכר שמתי מלח..... מאז אותו יום, החל המסע האבוד בעקבות העוגיות ....מסע, שבמהלכו קרו "ניסים" שונים, המערבל נשבר פעמיים (הפעמים שהוא רק התקלקל לא נחשבות), נכוויתי מאות פעמים, ועדיין, לא הצלחתי להכין עוגיות טעימות. עד שאתמול קמתי בבוקר עם חשק ורצון בלתי מוסברים להכין עוגיות. קניתי מצרכים, השגתי את כל האישורים המתאימים ו-לעבודה! האמת? ההתחלה הייתה די טובה...שמתי קמח וסוכר בדיוק בכמות הרצויה, את הביצים זכרתי לשבור, התחלתי לחשוב שהיום אני אצליח להגשים את החלום. הלך לי די טוב, אפילו יצירתית משהו, עשיתי בצורת לב, פרח. בספר הבישול היה כתוב שהעוגיות יהיו מוכנות תוך שבע דקות. אז אני, ממושמעת להפליא הוצאתי אותן מהתנור בתוך שבע דקות. אך אבוי, הן היו רכות להפליא ,החזרתי אותן לתנור והוצאתי שוב, כעבור כמה דקות. הן עדיין היו רכות, אבל פחדתי שישרפו, אז הוצאתי אותן בלית ברירה והנחתי אותן (על אדן החלון אם בא לכם לדעת) לקירור. מגש מס´ 2 יוצא לדרך...אני דוהרת בדרך לתנור, ואופס- אני מחליקה והעוגיות איתי. הלכו 7 עוגיות. בלית ברירה מגש שלישי יוצא לדרך מוקדם מהרגיל . לפי חוקי מרפי, היה צריך לצלצל הטלפון, והוא אכן צלצל. "שלום, מדברים מידיעות אחרונות, אימא בבית?", מתה על השאלות האלה, נותן לי תחושה שאני נשמעת צעירה.... השיחה מתגלגלת לה.......ובאפי עולים ריחות קלים של שרוף............ףףףףףףףףף אצתי רצתי אל עבר התנור, והתחלתי לחלץ את העוגיות שלי מהעשן הנורא.המשכתי לחלץ את השתיים שנותרו ואז אצתי רצתי אל עבר הכיור ושטפתי את ידי במים קרים, צוננים וזכים. בזמן שעבר, העוגיות המתוקות שלי התקררו להן, ואני ניקיתי את הבלגאן שעשיתי והשבתי (לפחות ניסיתי…) את המצב לקדמותו. בזמן שטיפת הכלים חשבתי לעצמי שלפחות שום דבר לא נשרף (חוץ מהידיים והעוגיות), התקלקל או נשבר, ושהבית נמצא במצב סביר. עברו כמה דקות עד שהמדיח התמלא, הרצפה והשיש נוקו וזה באמת קרה. החלום שלי התגשם. המסע האבוד בעקבות העוגיות הטעימות הגיע לסיומו, שום דבר לא ניזוק, וקטנוני יהיה מי שיגיד שהכנתי רק 7 עוגיות, למרות שהמתכון המקורי מתאים ל-50... מוסר השכל? אפילו אני הצלחתי להגשים חלום...לכו בעקבות החלומות שלכם... תראו שתצליחו...
