דמעות
"כשהממשלה הצביעה נגד העלאת הקיצבה לנכים- לא היו דמעות.
כשאלפי חקלאים איבדו את מרכולתם בשריפות - לא היו דמעות.
כש32 פועלי בניין נפלו אל מותם בחצי שנה - לא היו דמעות.
כשטיל הוריד בית בב״ש ושלח משפחה לרחוב- לא היו דמעות.
כששני אנשים בחודש שמו קץ לחייהם בגלל עוני- לא היו דמעות.
וגם היום, כשזכינו במדליה - לא היו דמעות.
הייתה התרגשות מזוייפת בדיוק כמו ההתרגשות המזוייפת כשהתחננת לברק שיקח אותך למפלגת העבודה ולאחר שזרק אותך מכל המדרגות, נסעת לביבי ובהתרגשות מזוייפת סיפרת לו שגדלת בבית ימני ואת ליכודניקית מלידה.
שהרי אם באמת הייתה מרגשת אותך זכייתו של הג׳ודוקאי הישראלי, אזי תקציב ענף הג׳ודו לא היה שישית!! ( זה פחות מרבע ופחות משליש) מענף הכדורגל למשל שלא מצדיק אגורה מההשקעה בו.
אם היית באמת מתרגשת אז ספורטאי הענף לא היו מתחננים לכסף מגופים פרטיים, כמו למשל עיתון ״ישראל היום״ שתומך בג׳ודקאי זה או אחר..
אז תסלחי לי גב׳ רגב, אבל אני לא מאמין לדמעותייך.
הרבה יותר הייתי מאמין אם היית מניפה את דגל ישראל וצורחת ״כפיים״...
אותנטיות פרובינציאלית עדיפה על ממלכתיות מזוייפת."