STIVENZ 426
New member
הממסד זה חרא.נקודה.
כן כן. כ-ל הממסד. על כל עבדיו, ושורותיו, ופקידותיו, ורופאיו, והמנקה שושנה או סווטלנה. כ-ו-ל-ם מנסים לחנך אותך לעשות מה שהם רוצים, מה שטוב להם, ומה שנוח להם. יש כאלה, שלמרות שהם בני 60 כמעט, עוד לא למדו שאדם, כל עוד הוא שפוי, ולא הוכח אחרת, יש לו זכות מלאה להחליט על חייו. אני כותב שורות אלה אחרי הרגעות של 5 שעות שכללה פירוק והרכבה של קרבורטור (ללא צורך) ניקויו, הברקה, ליטוש, שטיפה, ליקוק, וכו´, של כל כלי מוטורי בעל 2 גלגלים ומנוע ששוכן בחצר כאן. ועדיין העצבים מפעמים בי. אמרו לי "תהיה רגוע, תלמד לשתוק, אל תקפוץ בראש, תהיה חברותי, תהיה ותהיה ותהיה." זהו. לא עוד. מי שזה מעניין אותו, שיקרא, מי שלא, שלא יקרא, ומי שקורא ולא מעניין אותו או חושב שזה מיותר, שיפנה למנהלי הפורום שימחקו. אני רואה בכתיבה מעין תראפיה, מעין מחוז שאני יכול להוציא בו את כל זעמי, בהודעה אחת, ארוכה ארוכה, לא תמיד בעלת שחר, לרוב חסרת כל טעם, וזה משחרר, אותי לפחות. אתכם זה לפעמים מצחיק, לפעמים מעצבן, לפעמים סתם מרגיז.. וגם אותי במבט לאחור, זה לרוב מצחיק, אך לפעמים גם מעצבן.. ועמכם הסליחה, ושוב- מי שלא טוב לו, שיפנה למנהל הפורום שימחוק, אני נותן אישור מלא למחיקה אם תתעורר דעה כזו. קמתי בבוקר, תוך כדי ריב עם השעון, השמיכה, והאמאמא של הדגים באקווריום (370 ליטר) שמעל המיטה, איך אומרים? קמתי על רגל שמאל. שתיתי קפה, כאב ראש נוראי מהבירה של אתמול, חבל שלא הקשבתי לחבר´ה בצ´אט ושתיתי עוד קצת מים. חבל רק על מי שמת. מקלחת קרה, עוד קפה, הכאב ראש עובר. אמא מציקה לי, יאללה, הולכים לעשות א.ק.ג-(בדיקה ש"רושמת" את קצב הלב ואופן פעולתו) וזה המקום לציין שכן, הלכתי ללשכת גיוס, הרופא החליט שיש לי בעיות בלב, המומחים לא מצאו כלום, והוא העניק לי במתנה פרופיל 64, ככה, איך אומרים "צופר" למורעלים. לכאלה שעכברו גיבוש, גדנ"ע ומיונים שונים לחובלים, והיו מיועדים לקורס חובלים. אז קמתי בבוקר, הלכתי לקופת חולים, לאותה רופאה רוסיה, זיינית שכל, שחושבת שהיא מקסימום נתן שרנסקי. כאמור, התחלתי ללמוד כבר (ללמוד עלק.., לרכב..) על "עד 500". הוצאתי טפסים, שילמתי אגרות, הייתי צריך לגשת לטסט כבר פעמיים, אבל הבת-ז*&ה הזו, פשוט לא מוכנה לחתום לי על הטופס שמאשר שאני כשיר לנהיגה. ושלא תבינו לא נכון, אני 100% כשיר. אני מחזיק ברשיון על פרייבט, על אופנוע 50 סמ"ק, ועל משאית. גם אופנוע ים יש לי רשיון, אבל זה לא קשור. אני נוהג, אתמול עצר אותי שוטר, הכל בסדר, מבחינת משרד הרישוי- אני ס ו פ ר כשיר! הגעתי אל הרופאה לפני מספר ימים, שתחתום לי על הצהרת הבריאות הזו.. היא, בטענה ש: "אני דואגת לך, אופנוע זה מסוכן, לא טוב". לא מסכימה לחתום. אחרי שאני מתעצבן וזועק עליה שאין לה כל זכות להחליט אם אני רוצה למות ככה עם אופנוע, או רוצה לעשות רשיון לאופנוע רק כדי שתתמלא לי עוד שורה ברישיון, היא מתרצת את זה כ"אתה לא כשיר". אני לא כשיר??!?? הרי את בעצמך חתמת לי על הטופס הקוטדם, של הרישיון למשאית, ונתת לי אישור מפורש שאני סופר כשיר. אמא שלי היתה איתי אז, הרגיע אותי, וזרקה אותי החוצה כדי שאפסיק לעשות פאדיחות.. (מה לעשות, אם צריך, אני מוכן לעמוד על שלי, גם אם זה כולל "פדיחות"..
) לא עזרו דיבורים אז, היא רוצה דעת מומחה. אוקיי.. מקובל. גם ככה יש לי תור למומחה בשניידר לביקורת עוד כמה ימים (כלומר- היום..) אז יאללה בסדר. כך מגיע היום בבוקר. אני מתאושש מההנג- אובר, עולה לאוטו, שומע 2-3 שירים שאני אוהב במקריות ברדיו, זה מספיק בשביל לרומם לי את המצב רוח.. כזה אני, בחור שמייח מטבעי.. מגיע לרופאה, עושה א.ק.ג אצל האחות בקומה שניה, יורד למטה לקבל את ההפניה לשניידר, והרופאה מתחילה לזיין את השכל.. -"איך אתה מרגיש?? הכל טוב??" -"כן, ממש נפלא, בוקר מצויין, רק תני לי את הטופס כי אני כבר מאחר.." -"נו, (מתעלמת לחלוטין ממה שאני אומר..) ומה עם אופנוע? זהו? ויתרת?" טיק, הפיוז נדלק. -"לא, לא ויתרתי, תודה, את יכולה לתת לי את ההפניה בבקשה?" -"אז מה אתה לעשות? אני לא חותמת על רשיון" העצבים עולים.. -"זה לא משנה, כבר חתמו לי (שקר גס..), יש לי טסט מחר(שקר עוד יותר גס)" -"אני לא מסכימה" -"(אני- בחוסר אכפתיות משווע
טוב, אבל אני כבר מאחר, אז את יכולה לתת לי את ההפניה?" סוחטת עוד פרטים, לא רלוונטי, נותנת הפניה, אני זורק "תודה", ורץ החוצה.. אמא שלי מחכה לי, היא חייבת לשמוע מה ה"מומחה" אומר.. או קיי.. יוצאים לכיוון פ"ת- דרך כביש החוף.. מעביר לגלגל"צ- שומע "...פקוק דרך גנות, ועד מחלף חולות" חולות? אני שם עוד שניה.. והופ- לפני פקק ארוך.. עד משהו כמו צומת מורשה.. חותך בחולות לתוך ראשון, פקוק קצת, אמא נוהגת, אני מנווט, היא לא מאמינה לרגע שנגיע.. הגענו, ולא רק שהגענו, אלא גם קצת לפני הזמן.. אמא מרוגשת..(כמו היועצת..
האגודלים עולים..
) הולכים, מחכים שעה בערך, אני מקבל טלפון, כולי חיוך.. אני חושב שכבר התקבלתי לאותה יחידה סודית מסויימת שכל כך רציתי להגיע אליה (אחרי הנפילה הכואבת מחובלים..) מוסר ת.ז שלי, ומקבל בתמורה- "תכף נחזור אליך..". נכנס לרופא, הוא מזיין ת´שכל, בדיקות פה, אקו לב (אולטראסאונד ללב..) , ותוך כדי, אני שואל את הרופא, "אדון רופא יקר, יכול להיות שאני לא כשיר לנהוג??" -"אתה כשיר לחלוטין, לפי מה שאני רואה פה, גם נעשה לך עוול עם הפרופיל הרפואי". (אני לא מאמין.. אני כבר חולם איך אני מעלה את הפרופיל וחוזר לחלום שלי.. לים.. להיות המפקד של המחליק הסדרתי..) המשך תכף.. פשוט אי אפשר מעל 7000 תווים בהודעה..
כן כן. כ-ל הממסד. על כל עבדיו, ושורותיו, ופקידותיו, ורופאיו, והמנקה שושנה או סווטלנה. כ-ו-ל-ם מנסים לחנך אותך לעשות מה שהם רוצים, מה שטוב להם, ומה שנוח להם. יש כאלה, שלמרות שהם בני 60 כמעט, עוד לא למדו שאדם, כל עוד הוא שפוי, ולא הוכח אחרת, יש לו זכות מלאה להחליט על חייו. אני כותב שורות אלה אחרי הרגעות של 5 שעות שכללה פירוק והרכבה של קרבורטור (ללא צורך) ניקויו, הברקה, ליטוש, שטיפה, ליקוק, וכו´, של כל כלי מוטורי בעל 2 גלגלים ומנוע ששוכן בחצר כאן. ועדיין העצבים מפעמים בי. אמרו לי "תהיה רגוע, תלמד לשתוק, אל תקפוץ בראש, תהיה חברותי, תהיה ותהיה ותהיה." זהו. לא עוד. מי שזה מעניין אותו, שיקרא, מי שלא, שלא יקרא, ומי שקורא ולא מעניין אותו או חושב שזה מיותר, שיפנה למנהלי הפורום שימחקו. אני רואה בכתיבה מעין תראפיה, מעין מחוז שאני יכול להוציא בו את כל זעמי, בהודעה אחת, ארוכה ארוכה, לא תמיד בעלת שחר, לרוב חסרת כל טעם, וזה משחרר, אותי לפחות. אתכם זה לפעמים מצחיק, לפעמים מעצבן, לפעמים סתם מרגיז.. וגם אותי במבט לאחור, זה לרוב מצחיק, אך לפעמים גם מעצבן.. ועמכם הסליחה, ושוב- מי שלא טוב לו, שיפנה למנהל הפורום שימחוק, אני נותן אישור מלא למחיקה אם תתעורר דעה כזו. קמתי בבוקר, תוך כדי ריב עם השעון, השמיכה, והאמאמא של הדגים באקווריום (370 ליטר) שמעל המיטה, איך אומרים? קמתי על רגל שמאל. שתיתי קפה, כאב ראש נוראי מהבירה של אתמול, חבל שלא הקשבתי לחבר´ה בצ´אט ושתיתי עוד קצת מים. חבל רק על מי שמת. מקלחת קרה, עוד קפה, הכאב ראש עובר. אמא מציקה לי, יאללה, הולכים לעשות א.ק.ג-(בדיקה ש"רושמת" את קצב הלב ואופן פעולתו) וזה המקום לציין שכן, הלכתי ללשכת גיוס, הרופא החליט שיש לי בעיות בלב, המומחים לא מצאו כלום, והוא העניק לי במתנה פרופיל 64, ככה, איך אומרים "צופר" למורעלים. לכאלה שעכברו גיבוש, גדנ"ע ומיונים שונים לחובלים, והיו מיועדים לקורס חובלים. אז קמתי בבוקר, הלכתי לקופת חולים, לאותה רופאה רוסיה, זיינית שכל, שחושבת שהיא מקסימום נתן שרנסקי. כאמור, התחלתי ללמוד כבר (ללמוד עלק.., לרכב..) על "עד 500". הוצאתי טפסים, שילמתי אגרות, הייתי צריך לגשת לטסט כבר פעמיים, אבל הבת-ז*&ה הזו, פשוט לא מוכנה לחתום לי על הטופס שמאשר שאני כשיר לנהיגה. ושלא תבינו לא נכון, אני 100% כשיר. אני מחזיק ברשיון על פרייבט, על אופנוע 50 סמ"ק, ועל משאית. גם אופנוע ים יש לי רשיון, אבל זה לא קשור. אני נוהג, אתמול עצר אותי שוטר, הכל בסדר, מבחינת משרד הרישוי- אני ס ו פ ר כשיר! הגעתי אל הרופאה לפני מספר ימים, שתחתום לי על הצהרת הבריאות הזו.. היא, בטענה ש: "אני דואגת לך, אופנוע זה מסוכן, לא טוב". לא מסכימה לחתום. אחרי שאני מתעצבן וזועק עליה שאין לה כל זכות להחליט אם אני רוצה למות ככה עם אופנוע, או רוצה לעשות רשיון לאופנוע רק כדי שתתמלא לי עוד שורה ברישיון, היא מתרצת את זה כ"אתה לא כשיר". אני לא כשיר??!?? הרי את בעצמך חתמת לי על הטופס הקוטדם, של הרישיון למשאית, ונתת לי אישור מפורש שאני סופר כשיר. אמא שלי היתה איתי אז, הרגיע אותי, וזרקה אותי החוצה כדי שאפסיק לעשות פאדיחות.. (מה לעשות, אם צריך, אני מוכן לעמוד על שלי, גם אם זה כולל "פדיחות"..
טוב, אבל אני כבר מאחר, אז את יכולה לתת לי את ההפניה?" סוחטת עוד פרטים, לא רלוונטי, נותנת הפניה, אני זורק "תודה", ורץ החוצה.. אמא שלי מחכה לי, היא חייבת לשמוע מה ה"מומחה" אומר.. או קיי.. יוצאים לכיוון פ"ת- דרך כביש החוף.. מעביר לגלגל"צ- שומע "...פקוק דרך גנות, ועד מחלף חולות" חולות? אני שם עוד שניה.. והופ- לפני פקק ארוך.. עד משהו כמו צומת מורשה.. חותך בחולות לתוך ראשון, פקוק קצת, אמא נוהגת, אני מנווט, היא לא מאמינה לרגע שנגיע.. הגענו, ולא רק שהגענו, אלא גם קצת לפני הזמן.. אמא מרוגשת..(כמו היועצת..
