המממ...
טוב, אולי התנסחתי בצורה לא כ"כ ברורה... זה לא שחלילה רמזתי שיש משהו לא בסדר בזה, וצריך לרוץ לטיפול כדי לתקן... זה ממש לא הכיוון. הרעיון שלי הוא באמת להבין קצת יותר מה קורה איתי, איפה אני ביחס לנושא של א-מיניות, והאם זו באמת א-מיניות או צורך נמוך מאוד במין, או רק תוצאה של מצב רוח לא טוב או משהו כזה... קראתי קצת כאן, עברתי גם על השאלות והתשובות, ולמען האמת זה לא מאוד עזר לי בנתיים. אולי כי הדוגמאות שם דיברו קצת יותר במושגים של שחור ולבן, בעוד שאצלי זה קצת יותר אפור ולא ברור... נתחיל מזה, שלפני שאני מיני או א-מיני, אני הומו. אני לגמרי לא נמשך חיצונית לבחורות whatsoever (כמובן שאני לא שונא נשים, ויש לי כמה וכמה חברות מאוד קרובות, לא מדובר על כך). אבל לגבי בנים, זה כבר יותר מורכב. בחורים שהם לטעמי, אני בהחלט יכול להגיד שאני נמשך אליהם. אני נהנה לראות אותם. אני אסובב את הראש אחרי בחור חמוד ברחוב. אבל אני לא ממש בטוח שזו משיכה מינית. כי יחד עם זה שאני נהנה להסתכל עליו, זה לא מעורר בי שום מחשבה של "אוי מה שהייתי עושה לו", או "אוי מה שהייתי מת שיעשה לי", אלא יותר בכיוון של "וואלה - הייתי תולה לי אותו על פוסטר בחדר"... זה יותר כמו לראות פתאום מכונית יפה במיוחד חולפת בין כל המכוניות הרגילות. או לראות בניין יפה במיוחד בין כל הסלאמס. או לגלות פרח במדבר... זה מאוד יפה, זה מרגש, זה מושך תשומת לב - אבל לא ממש מעורר חשק מיני או משהו... ביומיום כמעט ואין לי שום צורך מיני. לא לבוא במגע עם בחורים בשר ודם, אבל גם לא ממש לאונן. אני אף פעם לא חרמן. ממש אף פעם, כל זמן שאני עם עצמי, ושום מגע הוא לא על הפרק! אלא אם כן אני עם מישהו - ואז אפשר להגיד שבמידה מסויימת התאבון בא עם הארוחה... נעים לי לגעת, לחבק, לנשק, ללטף, ואז אני כן מתחרמן. וכשאני כבר כן מתחרמן, אז גם אין לי בעיה לעשות סקס, ואני גם די נהנה (להבדיל מכמה חוויות שקראתי פה, שאנשים "עשו את זה" בלי שום חשק, וזה נראה לי באמת חוויה מאוד לא נעימה, על גבול האונס). אז כשזה בא זה בסדר לי, אבל אם זה לא בא, אני ממש לא מרגיש שזה חסר לי, ואני גם לא ממש מחפש את זה. אני כן מאונן מדי פעם, למרות שאני לא חרמן. לעיתים אני די מכריח את עצמי. א' כי זה נעים, כמו לאכול סושי, או פיצה, או גלידה, או שוקולד - לא משהו שחייבים, אבל אם עושים את זה, בסה"כ זה מהנה. ב' כי אחרי זה אני נרדם יותר טוב. ג' כי אני קצת מפחד שאם אני לא אעשה את זה בכלל, באיזשהו שלב האינסטלציה הזאת בכלל לא תעבוד, וזה נראה לי משהו שלא הייתי רוצה לוותר עליו לגמרי - כמו שנגיד לא הייתי רוצה להיות רגיש ללקטוז, כי זה אומר לוותר על מוצרי חלב שאני אוהב. לפני כמה חודשים עשיתי ניסוי, במטרה לבדוק האם זה יחסר לי, אם אני בכלל לא אגיע לסיפוק. במשך חודש לא אוננתי ולא גמרתי. ובחודש הזה גם לא היתה לי זקפה (לפחות לא כשהייתי ער), ולא הרגשתי חרמן. בתום החודש הזה הבנתי את הפרינציפ - שבתכלס אני יכול להמשיך עם זה לנצח. אבל הרגשתי שבכל זאת בא לי מדי פעם, גם אם זה לא מתוך חרמנות. כמו גלידה, כאמור. אז איפה זה שם אותי על הסקאלה? האם זה מקרה "קלאסי" (אם יש דבר כזה בכלל) של א-מיני? או שמי שבאמת לגמרי א-מיני, אז הוא גם לא מאונן ולא מרגיש שום צורך לגמור אף פעם? והמחשבה על מגע מיני כלשהו דוחה אותו, בערך כמו שאני לא הייתי נוגע בבנות (בעוד שעם בנים אין לי בעיה, אם הם מוצאים חן בעיניי)? או שאני לא באמת א-מיני, אלא רק בעל צורך מיני נמוך? אשמח אם תספרו לי איך זה אצלכם או אצל אחרים, כדי לדעת איפה זה שם אותי... נ.ב. אני מקווה שאף אחד כאן לא נפגע מדבריי, ושהניסוחים שלי היו מספיק ראויים לפורום הזה. מתנצל מראש אם לא. באמת שלא באתי כדי לפגוע ב"רגשות הציבור"... תודה מראש על ההבנה וההתייחסות העניינית.
