המממ... היי...
אני יודעת שהנושא שאני עומדת לדבר עליו הוא נושא לעוס, טחון וגרוס... אבל אני בהחלט רוצה לדבר עליו... ואני לא כל כך טובה בכתיבת תיאוריות... אז... כפי שכבר ניחשתם... הנושא הואאאאאאאאא: רייייייייייייסטלין!!!!!!!!!! אז ככה: רייסט שלנו היה ילד קטן, חולני ודחוי. הרגשות שהוא פיתח היו טבעיים לגמרי. כל ילד דחוי יודע את זה. לכן קל להזדהות איתו. גם אני הזדהתי איתו עד לזמן קצר... אני ילדה דחויה... בהתחלה רציתי לפוצץ את הביצפר שלי בטילים לא קונבנציונלים וקונבנציונלים כי הרגשתי רע וגם רציתי להוכיח לכל העולם משהו, לא יודעת מה אבל רציתי להוכיח. אבל אחר כך, כשכבר לא הייתי דחויה כל כך, רציתי להיות מישהו חשוב, שאני אוכיח לכולם שאני יותר טובה מהם. אצל רייסט שלנו, המצב לא הפך לטוב יותר ולא היו לו הזדמנויות לחשוב, ולכן הוא נשאר עם המחשבות הרעות ומרירות כלפי העולם. זו גירסה די צולעת של התיאוריה שלי... מקווה שהבנתם...
אני יודעת שהנושא שאני עומדת לדבר עליו הוא נושא לעוס, טחון וגרוס... אבל אני בהחלט רוצה לדבר עליו... ואני לא כל כך טובה בכתיבת תיאוריות... אז... כפי שכבר ניחשתם... הנושא הואאאאאאאאא: רייייייייייייסטלין!!!!!!!!!! אז ככה: רייסט שלנו היה ילד קטן, חולני ודחוי. הרגשות שהוא פיתח היו טבעיים לגמרי. כל ילד דחוי יודע את זה. לכן קל להזדהות איתו. גם אני הזדהתי איתו עד לזמן קצר... אני ילדה דחויה... בהתחלה רציתי לפוצץ את הביצפר שלי בטילים לא קונבנציונלים וקונבנציונלים כי הרגשתי רע וגם רציתי להוכיח לכל העולם משהו, לא יודעת מה אבל רציתי להוכיח. אבל אחר כך, כשכבר לא הייתי דחויה כל כך, רציתי להיות מישהו חשוב, שאני אוכיח לכולם שאני יותר טובה מהם. אצל רייסט שלנו, המצב לא הפך לטוב יותר ולא היו לו הזדמנויות לחשוב, ולכן הוא נשאר עם המחשבות הרעות ומרירות כלפי העולם. זו גירסה די צולעת של התיאוריה שלי... מקווה שהבנתם...
