המממ............ אוף............

המממ............ אוף............

בדרך כלל רגשות של כאב נותנים לבן אדם יצירתי מוזה לכתוב, מוזה לעשות אבל מה שאותי תקף בימים האחרונים היה לא אחר מייאוש, ייאוש של כאב שמתחיל מתחת לבטן ועולה למעלה מתגלגל בין הלב וחונק אותו, ועוטף את כל חלקיקי האור שהנשמה מחלקת בגוף ולבסוף הייאוש הזה מגיע אל הראש מנפח את העניים וגורם להם להראות מתות ועייפות ואז רק נותר לו לעבור כמו מכת בכורות בסופה בין חדרי המוח ולקחת מן הבן אדם את רוח חייו, את כל מה שהוא מייצג, את כל הבטחון והאמונה שמניעה אותו הלאה , את כל מה שנותן לו כוח להלחם בדם, בלהבות, בחושך... הלוואי והדרך אל האושר לא הייתה מלאה בכל כך הרבה מכשולים, הלוואי והרבה דברים, נראה שהכל כל כך חסר תקווה, ואויי כמה אני צריך את התקווה לצידי בכל צעד וצעד שאני עושה ונראה שחסר לי במלאי... מה אם הימים היו הופכים לעוד מרקם בתוך שמיכת טלאים קטנה בתוך עולם כל כך מושלם מה אם חששות היו רק גיץ קטן באש והאש הייתה גדולה והייתה מסמלת את ימי האהבה... מה אם חלומות היו כמו יום אחד נפלא בתוך עולם מוצף בנחמה מה אם.... מה אם הכאב שחונק אותי עכשיו היה נעלם לו, נעלם עם הרוח לימים שלא יתקפו שנית... מה אם... -אני רואה נקודה קטנה של אור.. פיצית אבל זה שם... -בטח שאתה רואה נקודה קטנה של אור, תראה כמה חושך מקיף אותך... הייתי רוצה להסתכל על דברים אחרת...
 
למעלה