הממממ...

[Funk Punk Girl]

הממממ...

אני אוהבת לחתוך את עצמי לא ממש לקחת סכינים וזכוכיות ולחרוט על עצמי ולא רוצה או מנסה לחתוך ורידים, פשוט אוהבת לפגוע בעצמי לא יודעת איך להסביר את זה, זה פשוט עושה לי טוב כשרע לי, אבל ממש רע לי אני מחזיקה את עצמי לא לעשות את זה שוב זה לא חתכים גדולים ולא מסוכנים ולא נראים לעין.. קטנים וכביכול נראה כמו שריטה תמימה .. אבל העובדה שאני רוצה לעשות את זה לעצמי מפחידה אותי העובדה שבמקום להתמודד עם הבעיות שלי אני מעדיפה להכאיב לעצמי מבחינה פיזית כדי כביכול "להקל על הכאב הרגשי " זאת לא דרך להתמודד.. הבטחתי לחברה שלי שאני לא יעשה את זה יותר ות'אמת..זאת הסיבה היחידה שאנימנסה כל כך חזק להמנע מזה.. אבל הדחף הזה עדיין קיים אצלי.. לא יודעת מה לעשות..

 

[גרא.]

Funk Punk Girl,אכן כדברייך,במקום

להתמודד ברצינות עם הבעיות שלך, את מעדיפה להכאיב לעצמך מבחינה פיזית, לדברייך כביכול בכדי להקל על הכאב הרגשי..אבל למעשה את מענישה את עצמך מן הסתם עקב תחושה קשה של רגשות אשמה,כאלה המציפים אותך חדשים לפרקים.למה מהו הסבות לכך,לא פרטת, ואני וודאי אני רוצה להכנס לספקולציות.הדרך היחידה להתמודד עם הפציעה העצמית שלך, היא באמצעות טיפול פסיכולוגי, יתכן גם טיפול תרופתי משולב, לפי האיפיונים היחודיים של בעיותייך.אבל לפני שאולי תדחי את היעוץ הזה,אנא הכנסי לקובץ המצ"ב,בו מספרת נערה כמוך על הסבל שהיא עברה,ואיך התמודדה.

 

[Ambitionz]

שאלה בקשר למה שכתוב

יש לי בת דודה עם פיגור שכלי קל (יחסית). היא תמיד מרגישה רגשי נחיתות כלפי כולם, ולכן כדי לזכות בתשומת לב מאנשים קרובים (בעיקר בני דודים אחרים, אבל לפעמים גם מאחיה, המשפחה המורחבת מאוד קרובה) היא ממציאה כאילו אמרו לה משהו (או שבטעות היא קיבלה מכה קטנה שלא כואבת) אז היא מתחילה בהיסטריה, ולרוב היא גם פוגעת בעצמה. היא עושה את זה לעיני כולם, אז הסיבה היא תשומת לב. היא מודעת לזה שזה רע, בגלל שלפעמים היא מנסה להסתיר את הסימנים שהיא עשתה לעצמה על הידיים מאחרים. היא לא מדברת עם אנשים שהיא לא מכירה (אם שואלים אותה משהו אז היא תענה כן/לא/לא יודעת), וגם עם בני דודים היא בקושי מדברת. רק עם המשפחה הקטנה. אז איך מטפלים בבעיה כזאת? צריך להכריח אותה ללכת לטיפול פסיכיאטרי? כי הבעיה כאן עמוקה ומתסכלת מאוד, אולי לא מסכנה לחיים, אבל החיים שלה כבר הרוסים לגמרי. אז מה אפשר לעשות?

 

[nutmeg]

אי אפשר להכריח

אף אחד ללכת לטיפול פסיכיאטרי חוץ מבמקרים מאוד קיצוניים - וגם אז בעירבון מוגבל. מה שכן, על פי מה שאת מספרת, אפשר לנסות טכניקה של עיצוב התנהגות. הרי בת דודתך רוצה תשומת לב, זהב ברור לכולכם - נכון? אם כך תתחילו לתת לה תשומת לב ממוקדת ומספקת לאחר התנהגויות שאתם רוצים לשמר ולהפסיק לתת לה תשומת לב אחר אותה התנהגות שרוצים למגר. אני לא אומרת שלא לטפל לה בפצעים, אבל לעשות זאת באדישות רגשית מסויימת בלי דראמות, אוי ואבוי ו'נו-נו-נו' - גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב.

 

[Ambitionz]

היא מקבלת המון תשומת לב, ניסינו

מזמן לעשות את מה שאמרת אבל זה לא עזר בגלל שככה היא רק תנסה יותר ויותר עד שישימו לב אליה ונהיה חייבים להפסיק את מה שהיא עושה. למרות שהיא מקבלת תשומת לב, למשל תמיד חייבים להגיד לה שלום ראשונים ולדבר איתה קצת כשנכנסים לבית, היא אומרת שלא אמרו לה שלום וכו' ואז מתחילה לצעוק ולפצוע את עצמה, והיא כן מקבלת את התשומת לב. איך אפשר להפסיק את ההיסטריות האלו? היא מקבלת מה שהיא רוצה אבל ממשיכה להכאיב לעצמה.. אז כנראה שזה לא רק מתשומת לב, אלא פצע עמוק שהיא מבינה שאי אפשר לתקן. זה מצב מסובך, אל תשכח שהיא לא ילדה ("ילדה") רגילה...

 

[אובספסיכית]

Ambitionz

למרות שאני חושבת שהיה יותר נעים אילו זה היה באשכול אחר.. רציתי רק להעיר הערה.. פציעה עצמית לא באה על מנת לקבל תשומת לב אם ככה זה נראה זה יכול להיות רק תירוץ כפי שציינתי קודם, מנסיוני, פציעה עצמית היא אינה הבעיה אלא הפתרון לבעיה מוסתרת שלא יודעים או מדברים עלייה זה לא בקשה לתשומת לב! היא זקוקה לעזרה וכדאי שזו תבוא במהרה.. (ולא על מנת לטפל בפציעה העצמית) שבוע טוב.

 

[Ambitionz]

עד שימציאו תרופה שמתקנת פיגור שכלי

וכל הבעיות שבאות עם זה, אז יהיה טיפול לבעיה הנפשית שלה. הבעיה שלה לא מוסתרת בכלל. אבל חלק מהסיבה שהיא עושה את זה זה לקבלת תשומת לב (כמובן שלא תמיד), אחרת היא לא הייתה עושה את זה מולינו, היא מודעת שזה רע. אבל זה לא הדבר העיקרי, זה ברור. בגלל זה שאלתי איך ניתן לעזור לה? מה אפשר לעשות לפחות להקל על זה?

 

[אובספסיכית]

פציעה עצמית

לא הייתי ממליצה לך להכנס לקישור המצורף.. זה מה שנקרא "טריגר" שעשוי להעלות בך את הדחף לפגוע בעצמך.. מה שלא רצוי במיוחד.. מלבד זה, אני חושבת שטיפול פסיכולוגי או תרופתי לא יעזרו לך כדי להפסיק את הפגיעה העצמית את צריכה לדעת למה להפסיק ולא עבור מישהו אחר, אם כי בשביל עצמך. אני סבלתי מפציעה עצמית במשך כשנתיים, איימו עליי באישפוז כפוי ובכל זאת חתכתי, לקוח אותי לפסיכולוג והמשכתי לחתוך, נתנו לי כדורים ועדיין היה בי הדחף. אני רק רוצה שתביני שלא הפציעה היא הבעיה, אלא מה שמביא לפציעה.. נסי להבין מאיפה נובע לך הדחף, מה בדרך כלל גורם לזה ואלו תחושות באות לפני הפציעה. לגבי טיפול, הייתי ממליצה שלא לטפל בתופעה הזו אבל בהחלט לטפל במה שמביא אלייה, שאת צריכה לדעת במה מדובר.. אשמח אם תרצי להוסיף יום טוב וחג שמח.

 

[Funk Punk Girl]

תקשיבו..

קודם כל אני מודה מאוד לכל מי שהגיב..תודה שהקדשתם מהזמן שלכם לעזור לי.. בקשר לייעוץ פסיכולוגי -המממ אני לא חושבת שאני צריכה את זה.. לא כי יש לי משהו נגד פסיכולוגים-להיפך, אני שואפת ללמוד פסיכולוגיה בעתיד ואני מאוד מתעניינת בתחום אבל הבעיה שלי היא לא חוסר ניתוח בעיות אלא ניתוח בצורה מדוקדקת מדי, כלומר אני מודעת לעצמי ולהרבה דברים אצלי ויודעת מה אני עושה ומאיפה זה נובע.. בקשר לייעוץ תרופתי- אין סיכוי.. אני נגד תרופות..אקמול אני בקושי לוקחת..אני פשוט לא חושבת שכימיקלים וחומרים כימיים יכולים "לתקן" לי את הנפש.. ולכן אני מסכימה עם אובספסיכית שהגיבה לי .. הממ.. אני צריכה לדעת למה להפסיק ולא עבור מישהו.. זה נכון..והבעיה היא מה שמביא לפציעה לא הפציעה עצמה- כי הפציעה היא ממש לא חמורה, לרוב פצע\שריטה קטנה ולא מזיקה לבריאות..אבל מה שגורם לה מפחיד אותי.. והאימה שמה בפעם הבאה אני יכולה להגדיל את הפציעה ולהחמיר את המצב..אני רוצה לעצור את זה עכשיו.. ובגלל זה אני פה.. כי אני מבינה שזה חמור מאוד.. בכל אופן תודה רבה לכולכם..

 

[nutmeg]

אני נוטה לא להסכים

עם העובדה שחייבים לדעת מהו הגורם כדי לחולל שינוי. נניח שאת יודעת שאת פוצעת את עצמך כי XYZ. נו? ועכשיו שאת יודעת, למה את לא מפסיקה? תהליכי שינוי יכולים להיות מאוד מועשרים מתובנות כלשהן אבל לא התובנות הן שתחוללנה את השינוי. רק עבודה קשה מצידך. את רוצה לעצור?? למדי איך לעצור לא רק למה לא עצרת הפעם (ועוד פעם ועוד פעם). נסיוני מפגיש אותי לצערי עם אנשים רבים שמרוב שהם מוקסמים מהסיבות של עצמם, נכנסים ללופים אין סופיים של שכנוע עצמי, הסברים ודיונים - ואפס שינויים. למה הדבר דומה? נניח שאני משתוקקת לרוץ מרתון. אני משוכנעת שריצת מרתון תשפר לי את הדימוי העצמי, ארגיש טוב עם האתגר שעמדתי בו וכו'... אבל מה? כל יום אני דוחה את האימונים כי... XYZ. אני כבר יודעת למה אני דוחה והחלטתי "לקחת את עצמי בידיים". עכשיו אני קוראת ביוגרפיות של מרתונאים מפורסמים, צופה בשידורי ספורט והקלטות של מרתון, אפילו קניתי נעלי ספורט - אבל עוד לא יצאתי לסיבוב אחד מסביב לשכונה!!! (כמובן, כי XYZ!) וחוזר חלילה.

 

[Funk Punk Girl]

אז ככה..

קודם כל.. קראתי את התגובה שלך ומאוד מודה לך שהגבת.. הראית לי פן אחר של הדברים וצורה נוספת להסתכל על המצב.. יש המון אמת במה שאמרת אני חייבת לציין.. העניין הוא.. כן אני מודעת לעובדה שאני פוצעת את עצמי כדי להתגבר על כאב נפשי..או כדי להרגיש..או כי.. מליון ואחת סיבות.. השאלה היא.. למה יש לי את הדחף הזה לחתוך את עצמי ולהכאיב לעצמי? אין אדם שלא עצוב ואין אדם שלא נכנס לדיכאון ולמה רוב האנשים יודעים איך להתמודד עם הבעיות שלהם בצורה יותר בריאה? למה, אני יודעת את הבעיה ולא מסוגלת לעצור אותה? כן, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולכן אני כותבת בפורום הזה.. וזה מה שאני מנסה לעשות.. ולא יודעת איך יודעים מזה ואין נגמלים מההתמכרות הזו.. שוב תודה על התגובה..מאוד מעריכה..

 

[Funk Punk Girl]

*יוצאים מזה

 

[nutmeg]

ואם תדעי

"למה" יש לך דחף לפצוע את עצמך (במקום למשל "לטפח" הפרעת אכילה, או OCD או מי יודע מה) - תוכלי להפסיק? I don't think so. (יש לך דחף לפצוע את עצמך כי XYZ) צריך לגשת לטיפול מסודר ולהיות מה-זה-מגוייסת למטרות שינוי ע"מ שיזוז הרוורס. הדברים הללו לא עוברים לבד ואני לא מכירה דרך פשוטה להתמודדות הזו.

 

[nutmeg]

דרך אגב

בעצמך רמזת שמדובר על התמכרות. אני מסכימה איתך. פעמים רבות הרגלים מסויימים מקבלים אופי של התמכרות. ואיך מטפלים בהתמכרות? נניח שהיית מכורה לסמים או לאלכוהול וידועות לך כל הסיבות מדוע התחלת לשתות ולמה יש לך דחף לרוץ ללגום מהבקבוק כל פעם שרע לך או שיש לך התמודדות רגשית... איך בכל זאת תפסיקי את ההתמכרות? לא על ידי התאפקות בכוח? כדי להלחם בהתמכרות חייבים להפסיק לשתות. נקודה. אי אפשר גם להלחם בהרגל וגם להמשיך בו. התמיכה שמקבלים והעזרה מסביב היא לאור העובדה שיהיה לך קשה להיגמל ולעבור תקופה בה ההרגל נהדף על ידיך ומתפנה מקום ריק בחייך שם עולות ההתמודדויות האמיתיות שלך נטו. בלי התנהגות מסיחה.

 

[אובספסיכית]

מישהי כאן לא הבינה אותי..

אני ציינתי שהפציעה העצמית היא אינה הבעיה, לכן לא צריך למצוא לה אפילו לא גורמים מה שאמרתי זה שאת הבעיה צריך לפענח, ובה לטפל ולא למצוא גורמים ולדעת איך מתמודדים איתם הפציעה עצמה היא פתרון! פתרון גרוע, אבל פתרון.. ואם בענייני מטאפורות עסקינן.. נניח שאדם מת מקור יושב בחדר עם חלונות פתוחים באמצע החורף.. במקום לשים עליו שמיכה ולשבת ליד התנור, כדאי קודם שיסגור את החלונות.. ברגע שמטפלים בבעיה באמצעות פתרון בריא- הפתרון הלא בריא ממכר עד כמה שממכר הוא.. יפסק באופן חד משמעי.. על כן טיפול מאוד מומלץ, טיפול בבעיה, שכפי שציינתי כבר, זו לא הפציעה העצמית. שבוע טוב.

 

[nutmeg]

זו סמנטיקה

אם אקרה לבעייה "פיתרון" זה הופך אותה למשהו אחר? לא נראה לי. לכל בעייה יש גורמים, סיבות, ודרך של אותו אדם להתמודד. לפעמים עצם התמודדות פותחת צוהר לעוד הרבה בעיות אחרות - כמו במקרה דנן. יש סגנון טיפול המתמקד בגורמים ובסיבות, ויש סגנון טיפול המתמקד בהתמודדות. דברי למעלה ייצגו את הסגנון השני, מתוך איזו אמונה אישית שלי ולא מתוך שאני לא מבינה מה כתבת.