אמריקה
חזרתי משם שונאת את התרבות, האוכל , המנהגים שלהם, והייתי שם מספיק זמן (שלוש שנים) כדי לדעת. אחר כך, כשחזרתי, נפקחו לי העיניים לגלובליזציה, לאיריאליזם האמריקאי. אחר כך, לפני שנתיים, נסעתי לבקר חברים. גיליתי שהחברים האמריקאים שלי, ולא רק הם, הם אנשים שלא אוהבים את תרבות הכסף, לא מתחברים להרבה מאד דברים שהמקום בו הם חיים עושים וכו'. אמריקה גם גדולה. יצא לי לבקר בחלק שלה בו אנשים מאד נעימים ופשוטים וסובלניים, מקום בו יתנו למקסיקני עבודה גם אם הוא לא חוקי , רק כי הוא צריך, מקום בו בונים את הבית מלבני בוץ ושמים על הגג פאנלים סולריים לחשמל, מקום בו הצניעות והפשטות חוגגת. וכן, גם הם אמריקאים, וגם הם קורבן של התרבות הזו שהם חיים בה ולא מכירים שום דבר אחר, בטח שלא זכויות סוציאליות. לקחנו איתנו ילדה בת שש באוטו וכשהיא שמעה שאנחנו מדברים על רעב אמרה לנו (ושלא תיטעו, מדובר בילדת היפים קטנה שכל היום מסתובבת יחפה ואבא שלה מכין קרמיקה בחצר): "הנה מקדונלד'ס". החבר שלי שביקרתי, קרוב משפחתה, אמר לה (למרות שלא דיברנו על זה קודם מפורשות ולמרות שהוא לא צמחוני) : "יולי ואני לא כל כך אוהבים את מקדונלד'ס". הוא לא אקטיביסט, הוא לא מפגין, הוא אוכל בשר ולא תאמנו עמדות. גם זו אמריקה בשבילי. וכן, אני לא אוהבת הרבה ממה שראיתי שם, אבל אני יודעת ומכירה אנשים שחיים וחושבים שם אחרת. אני לא אספר מה חברתי הניו יורקית ובן זוגה חושבים על מה שקורה בקובה כבר שנים, אני רק יכולה לומר שזה לא מה שחשבתם על אמריקאים. הקומוניסט הראשון בחיים הבוגרים שלי גם פגשתי בניו יורק כשחייתי שם, לא בישראל, וזו סתם עוד דוגמה אחת מיני רבות. כמו שכאן יש תרבות שלטת שלא נותנת לשום דבר אחר להתקיים, גם שם זה קיים. אבל אנשים יש כל מיני בכל מקום, וכמו שכאן יש אנשים שחיים בפשטות וצניעות ככה גם שם, ולדעתי עוד הרבה הרבה יותר, כי אנחנו רצים ומחקים כל שטות שנדמה לנו שהם עושים עוד לפני שהם באמת עושים את זה. ואמריקה- כן, אני מתעבת המון דברים בתרבות שלה, אבל אני גם מתעבת המון דברים שהם בתרבות כאן. אז איפה זה משאיר אותי?!
