המלצה

פגית

New member
המלצה

טוב, התלבטתי רבות האם לכתוב את המלצתי על הספר,פה..החלטתי שכן. היו כמה דברים שממש הכעיסו אותי בספר, אבל בסך הכל אני מאוד אהבתי.. הוא גרם לי להיות שוב בקשר עם הרופאה שבזכותה אני חיה, כתבתי לה משהו בנוסף לעבודדה שאני שולחת לה, אני אעלה את המכתב אחר כך.. למרות שנראה לי שלא תקראו את הספר, לי זה היה חיבור מדהים... דארווין באיילון דרום\סמדר רייספלד. מה שנכתב בכריכה האחורית: "צ'ארלס דרווין, אבי תורת האבולוציה, שינה לא רק את תפיסת העולם המדעית אלא גם את חייה של נעמה, אחות במחלקת הפגים בפתח תקווה. למעלה מ-150 שנים מפרידות ביניהם, אך נעמה עדיין מרותקת לאישיותו ולרעיונותיו המהפכניים, וגם לפחדיו. בעולם שלאחר דארווין, נעמה היא ההשגחה הפרטית: מסורה לפגים ורגישה להוריהם, קשובה לצורכי בעלה האמן ותומכת בחבריה. חייה מתנהלים לכאורה על מי מנוחות - עד לפגישתה הגורלית עם עידן, ביולוג נשוי, אב לתינוק המטופל בפגייה. במציאות הדרמטית של מחלקת הפגים, הקוראת תיגר על עקרון הברירה הטבעית, נרקם קשר מסעיר בין נעמה לעידן. סודותיה של האחות היפה נחשפים תחת מבטו הבוחן. הם ייפגשו שוב באנגליה, ליד ביתו של דארווין, והמפגש יטלטל את חייה של נעמה. היא תגיע אמנם לתובנות חדשות, אך תיסחף למערבולת של יצרים, חשדות ותעתועי דמיון. סמדר רייספלד כתבה רומן סוחף, שבו נשזרות יחד הפסיכולוגיה והביולוגיה לסיפור מרתק. "בזמן אינסופי", כמו שאומרת נעמה, "אם רק נותנים לטבע לעשות את שלו - הכול יכול לקרות. גם הבלתי אפשרי לכאורה". במהלך המסע של דארווין באיילון דרום, שראשיתו באיי גלפאגוס וסופו בפתח תקווה, הבלתי אפשרי אכן יתרחש. " רייספלד היא דוקטור לביולוגיה מולקולארית ומנחה סדנאות כתיבה. מתגוררת בתל אביב. דארווין באיילון דרום מאת סמדר רייספלד בהוצאת כתר, סדרה לספרות יפה, עורכת: רונית וייס-ברקוביץ, 437 עמודים. מצורף פרק ראשון נתחיל בזה שאחת בעבודה אמרה לי "איפה את מוצאת את כל הספרים האלה?" כשהיא קוראת את חיוך אטרוצקי של כתר. אמרתי לה בצומת ספרים. אז היא אמרה לי שהיא בכלל לא שמעה עליו, ולפני מספר ד' אמרה שיש לה רשימת קניות ארוכה בחניות הספרים לפי ההמלצות מחברים ובמוספי הספרות. סתם מעצבן אותי אנשים שטעמם הסיפרותי שונה משלי, נושק בנק' או שתיים לשלי, חושבים שהטעם שלהם זה הכל בחיים, שמה שהוא לא רב-מכר, המולץ במוספים השונים וכו, אינו נחשב , ואם כבר קוראים אותו, אז הוא מוזר... היא גם אמרה לי על הספר הקודם שאגב נטשתי שהוא נראה יותר טוב ביחס לאחרון דאז,אמרתי לה, אני דווקא מאוד אהבתי את הקודם(בתו של שומר הזכרון)!..אוף, סתם קיטור, עכשיו ההמלצה..ושתבינו היא בת 40..לא ילדה סתומה.. ורשמיי: אני מאוהבת בספר הזה, כולכך הרבה נק' חיבור לחיים שלי, לתחומי העיסוק ולאהבות.. הכתיבה מדהימה, כיאלו גם סופר כל וגם הדיבור של הדמיות וגם יש את המדבר המספר לנו את הסיפור מבחוץ..מעולה.. המוא משעשע, מרגש, עצוב כליל ובאותו זמן כבד. הסיפור שופע דארווין וביולוגיה וזה כייף גדול.. יש דברים שמאוד עיצבנו אותי, יש מלא פגים ורק לשניים יש שם, אחד מרכזי ואחד מישני כדי לדבר על הראשון ולשניהם קוראים יובל(שמי שלי..), כיאלו זה שם הגיוני דווקא לפג!, הבוטות שבכתיבת הסטצינה על ניתוק פג בשבוע 24 מהמכשירים. בוטות של ההורים, אפשר היה למתן אותה,אחות בפגיה שחושבת שפגים הם דוחים..סיפור האהבה קצת ארוך מידי, אבל בגדול אני מאוד מאוד אוהבת.. יש בו גם ביולוגיה(חלק העיקרי), גם אמנות, גם איזכור מדהים של הרכיבה האומנותית, גם אנגליה והכי יש בו פגים... הוא מאוד מאוד ישראלי מה שהיה לי מאוד כייף להיסחף אליו אחרי ספרות מתורגמת לרוב.. ממליצה בחום, ותודה למי שהלך איתי עד כאן, יובל
 

פגית

New member
אם היא כותבת אותה כחברת עמותה

מן העיניין לפרסמה באתר העמותה לא? או שהתכוונת אלי?
 

פגית

New member
../images/Emo6.gif

אז עוד יותר טוב, היא גם ככה התכוונה לפרסמה, עוד מדיה ופרסום ,לה לא תשנה ולנו רק תעזור..
 
כן- אבל זה יותר מסובך

מי הבעלים של החומר הכתוב? היא או העיתון? האם היא יכולה לפרסמו במקום אחר או לא? אני חושש שרק היא תוכל לענות על זה- ואפילו עוד לא שאלתי אותה...
 

פגית

New member
היא ורק היא הבעלים של החומר הכתוב..

לדעתי לפחות..כמו שהספר שייך למחבר ולא להוצאה,נחתם עם ההוצאה הסכם, על זכיות,הפצה וכו, אבל זה קניין רוחני ונראה לי שהוא אך ורק של הכותב...וכן זה לא יהיה קל..אבל שוולה לנסות..
 
כנראה שאת טועה../images/Emo4.gif

אין בידי את הסכם ההעסקה של המחברת, אבל כל הסכמי ההעסקה בהם נתקלתי עד היום (והיו לא מעט כאלו) כללו סעיף קניין רוחניי שהעניק במפורש את זכויות הקניין הרוחני בכל תוצרי העבודה של העובד למעביד. וזה גם הגיוני - תארי לך מצב בו כתבת בעתון מקבלת שכר עבור כתיבת כתבה מסויימת ואז מפרסמת אותה במקום אחר, נניח לפני פרסומה בעתון ששילם לה - ברור שאף עיתון לא יסכים לזה. אגב שימי לב בקישור עצמו - גם הזכויות בספר עצמו שייכות למו"ל ולא לסופרת.
 
יובל../images/Emo41.gif

למה שלא נקרא ? נשמע ממש מעניין ... אני עכשיו מתחילה ספר ומיד אחריו אחפש את זה... אני אוהבת רק כתיבה ישראלית , עכשיו סיימתי את 100 חורפים של מיכל שלו ב3 ימים , אני אוהבת את הכתיבה שלה מאוד סוחפת. קראתי גם את שבועת רחל שלה ובשניהם אהבתי את שילוב התקופות השונות של המדינה עם תאורים מאוד ממחישים שנותנים לך בדמיון ממש לראות מה היה פה פעם... תודה על ההמלצה !! רעות
 

פגית

New member
למה נראה לי שדווקא לא תקראו

כי נראה תמיד שלא צריך לחדש לכם ולספר לכם על דילמות של הורי הפגיה,אחיות ורופאים, ראיתם את זה בעצמכם ועברתם כל אחד את פגייתהגהנום הפרטית והאישית שלכם..לקרוא אותו דרך סיפור,ספרות יפה נראה לי מוזר.. יש בו הרבה מעבר לפגים,אבל בכל זאת.. ובאם תקראי אשמח לדעתך..שמחה שהמלצתי הצליחה..
 

sagil1

New member
מצטרף לרעות...

ועוד איך נקרא (לכשהילדים יגדלו... או לפחות יחזיקו ספר לבד.... ולא כל רגע יביאו את אותם ספרים בדיוק) סתם סתם עוד הרבה לפני ולו רק מפני שמאוד מענין אותי מה חשות האחיות בפגיה (ולא אלו שדיברתי איתן באופן אישי, ובוודאי שמרו דברים לעצמם כדי לתת להורים הרגשה יותר טובה...) ולמרות שזה יאלץ אותי לקרוא ספרות עברית (לא מקצועית), מה שנמנעתי כמעט בכל כוחי לעשות מאז לימודי הספרות בתיכון (מי קרא לי "דווקאי"?!?) לנושא האחר.. אני דווקא לא בטוח שמה שעיתונאי כותב במסגרת עבודתו שייך לו... אתן לך דוגמא אחרת. מישהו שאני מכיר אישית, ממציא שמרי הפלא - שמרית- ההמצאה רושמה על שם החברה שעבד בה ולא על שמו למרות שהוא גילה המציא פיתח וכו' פשוט מהטעם שזה היה תחת הסכם העסקה.... ואני מניח שאותו דבר יהיה לגבי כתבה של עיתונאי. דעותיו הם שלו כל עוד לא פורסמו תמורת שכר, מרגע שפורסמו הם של העיתון (שבמקרים רבים אם יצטרך משום מה לעמוד למשפט על הוצאת דיבה וכו' יזכה לעו"ד מטעם העיתון...)
 

פגית

New member
אוקיי מסכימה..

לגבי העיתונאי, אולי זה אכן כך, אני באמת לא בקעיה בנושא ואולי סתם נאיבית..
 

sagil1

New member
אם זאת נאיביות אז תשארי ככה...

זה המצב הטוב מה שאת מתארת.. מה לעשות שבחיים לא תמיד המצבים הטובים מתגשמים.. אז נאיביות כמו שלך אני מוכן לקבל כל יום פעמיים ביום (מדוע לא יבוא פורים פעמים בשבוע...)
 
קראתי את החלק הראשון שקישרת

ומבחינתי דווקא צדקת - באמת לא היה לי כל-כך נעים לקרוא, אולי בגלל שאני עדיין צריכה עוד "תקופת צינון" לפני שאני אקרא ספר כזה על פגיה. אין לי הסבר למה אני כן קוראת בקלות סיפורים אמיתיים של הורים כאן, ודווקא את זה לא הרגיש לי טוב לקרוא, אבל זוהי העובדה.
 
טוב, חשבתי על זה עוד טיפה

ועליתי על הבעיה שלי: לפני כמה ימים שמעתי על הספר הזה בתאור בן שורה אחת: "סיפור על אחות בפגיה שמתאהבת באבא של פג". סיפרתי לבעלי, שבציניות האופיינית לו סח: "את רואה? אפשר לעבור את חווית הפגיה גם בצורה אחרת". אז זהו-זה. כנראה שההתייחסות לפגיה מהזווית הזו, בשלב זה של חיי לפחות, מרגישה לי קצת כמו זילות של חווית הפגיה הקשה שלי. אני מדגישה שזוהי לא ביקורת על הספר, לא קראתי אותו - רק את מה שהיה בקישור ושאליו, כאמור - לא התחברתי.
 

שוקוקוס

New member
כתוב זורם וסוחף

קראתי את הפרק הראשון. דווקא נראה לי שאקרא, כמו ששגיא אמר, כשהילדה תגדל :) סתאאאאם הספר יושב על שתי נקודות רגישות הרומן בין האחות לאבא, הוא דבר כל כך לא תלוש מהמציאות, בתקופה בה אישה היא אחרי לידה ורצה יום יום לפגיה, (ואני מדברת עכשיו רק על עצמי) זו התקופה שנראה לי שהייתי הכי מכוערת, שמנה, נפוחה, לחלוטין לא מתופחת, שאפילו להסתרק בבוקר היתה פעולה לא פשוטה עבורי, מעבר לעובדה שפשוט אין מה ללבוש. והגבר, שלמרות שמנסה להשתלב בסיטואציה, ממשיך בשיגרת חיים פחות או יותר, הולך בבוקר לעבודה, נפגש עם האנשים אליהם הוא רגיל מדבר בשפה רגילה, ומגיע לביקור בפגיה. (אני לא אומרת את זה בנימה ביקורתית, זו המציאות), ואולי מרגיש קצת זנוח לעומת כמות תשומת הלב אליה היה רגיל עד עכשיו. הקישור לדרווין ותאוריית "הברירה הטבעית", היא מאד קשה לי, שאפילו קשה לי לכתוב את ההסבר, אבל נראה לי שכולנו מבינים....
 

sagil1

New member
אהם.... ממשיך בשגרת חיים?

על איזה שגרת חיים את מדברת? אם כבר.. קם בבוקר מוקדם כדי להספיק לבקר בפגיה לפני העבודה, הולך לעבודה והראש שלו בפגיה כל הזמן, מתקשר כל שעה-שעה וחצי לאמא כדי לקבל עדכונים, אפילו שאין מה לעדכן כל שעה. אין שום רצון לפגוש את האנשים, גם לא אלה שאתה רגיל אליהם, מדבר בשפה רגילה? כן לאנשים שבקרו בפגיה ויודעים מה זה ברדיקרדיה, או בדיקת גזים, או אמינופילין וכו' מריעין בישין. מכאן ועד להגיד ממשיך בשגרת החיים... ווייי זה בערך כמו המרחק בין החום שעכשיו למזג האויר הנעים שיש בחרמון בפברואר.... לי דווקא נראה מאוד תלוש מהמציאות רומן בין אבא לאחות... באמת מאוד תלוש מהמציאות (וזה כנראה יגרום לי להתגבר על תוצאות לימודי הספרות בתיכון ולקרוא ספר שהוא חצי "מדע בדיוני" בעברית ) זהו עכשיו נחכה שהילדים יגדלו... סתאם סתאם!
 

שוקוקוס

New member
שגרה יחסית..

לא כי הראש שלו נמצא בעבודה, אבל פיזית הוא ממשיך להיות שם, בסביבה הטבעית, שיכולה להיות מאד תומכת (כמו שהיה במקום העבודה של בעלי), רוב היום, באופן טבעי, תמצא יותר אמהות בפגיה. ואני יודעת שלכם, האבות, הסיטואציה הזו לא פשוטה, אבל גם לנו, האמהות, זה לפעמים מרגיש לבד. אף אחד לא אשם (אולי חוץ מהחוק שלא מאפשר אחרת), אבל זו המציאות.
 

sagil1

New member
אם מתחילים אם "יחסי" אז אפשר הכל...

לא חשבתי שהתכוונת להאשים אבל ממש אי אפשר להגדיר את זה כשגרה (אל תכעסי אבל אפילו לא יחסית), סביבה טבעית? בימים שהם היו בפגיה הסביבה הכי טבעית לי היתה ליד כל הצפצופים והרעשים המעצבנים האלה. שמחתי לעומת זאת לקרוא שהסביבה של בעלך היתה תומכת. גם הסביבה שלי אז לא היתה מתנגדת, לא שהיתה הרבה ברירה.... וכן.. צריך לעשות משהו בקשר לחוק לפחות במקרים כלאו, שלפחות בזמן משכב הלידה של האם גם האב יוכל להיות בחופשה , במיוחד במקרים של פגיה למשל.... אז נסכים על משהו ?
נ.ב. מה שלום הגב... מזמן לא שמעתי אם הכל בסדר... (אחרי הפסיוטרפיסט...)
 
למעלה