comfortably pink
New member
המלך חוזר (ובגדול)
King Crimson - Red תרשו לי לפתוח בציטוט שמתאר את הלהקה בתקופה הזו: "היה לנו הסכם בינינו לפיו כל אחד מחברי הלהקה עושב מה שהוא רוצה בכל יצירה. המצאנו כל מיני סימנים מוסכמים, שנתנו לנו את האפשרות להפסיק את האלתור ולחזור לנגן את בקטע כאילו כלום לא קרה. רגע לפני שהכל התחיל להיות מוגזם ורגע לפני שהתחיל הבלאגן, כולם הצטרפו זה לזה כדי לנגן ביחד בהרמוניה מושלמת" (ג'ון ווטון 1974) ההרכב הזה של קינג קרימזון התחיל לאחר שלפריפ כבר נמאס להרכיב ולפרק להקות. לאחר האלבום "איים", פריפ פירק את הלהקה בטענה שהכל גמור. בשנת 1972 הוא החליט להקים שוב את הלהקה. האמנים עם המזל (או ביש מזל.. בכל זאת.. לעבוד עם פריפ...
) שהוא בחר היו: ביל ברופורד - המתופף המצוין של יס שאחרי האלבום קרוב לקצה עזב את יס. והצטרף לפריפ (יש שמועות שפריפ ניגש אליו ואמר לו: "אתה מוכן בשבילי"
). וכן, הוא יותר טוב מרינגו. ג'ון ווטון - בסיסט מצוין שלרוב לא מנגן עם מפרט (תראו אותו בהופעות, תבינו למה). ווטון עזב את הלהקה family והצטרף לקרימזון. ג'יימי מויר - אמן כלי ההקשה (לא מתופף!) הגדול ביותר שאני מכיר. דייויד קרוס - הכנר המוכשר. לאחר 2 אלבומים מצוינים עם ההרכב הזה, מויר עזב (חזר בתשובה וחי כנזיר) וקרוס נעזב (פריפ לא אהב את הדינמיקה בים הכינור של קרוס לגיטרה שלו, או בקיצור, הוא סתם לא אהב אותו
). אז עם מה נשארנו? פריפ, ווטון, וברופורד. יודעים מה? לא נורא! ב 74 הלהקה הקליטה אלבום שלדעתי הוא יותר טוב ממה שהלקה עשתה עד אז, ומאז! אלבום פרוג-מטאל (כן, היה דבר כזה לפני דרים) מצויין הממשיך באופן ישיר את הקו הרועש של הלהקה. באלבום זה השתתפו גם: דייויד קרוס (מוזר..), איאן מקדולנד ומל קולינס על האלטו וסופרנו סקסופון (הזכורים גם מהאלבומים הראשונים של הלהקה).
האלבום מתחיל מצויין עם השיר רד. שלדעתי, יותר מהכל מראה על הצהרת כוונות. מן ריף של הגיטרה עם דיסטורשן שנשמשך, ומשום מה... לא נמאס ממנו! עבודה מצויינת של ווטון וברופורד, אבל השיר הזה הוא בעיקר פריפ.
Fallen Angel בלדה תמימה ו(יחסית) קלילה. ווטון כמובן שר, ומראה שוב עד כמה הוא כשרוני. מבחינה מוזיקלית, אין הרבה מה לרושם על השיר. מילים נחמדות, מלודיה טובה,גיטרה האקוסטית שעד מהרה הופכת (איך לא..) לחשמלית עם דיסטורשן. לדעתי השיר הכי חלש באלבום.
One more Red Nightmare השיר מתחיל עם ריף אדיר של ווטון בבס+דיסטורשן שגורם לך לחשוב למה כמעט ולא משתמשים בדיסטורשן עם בס. בין ברופורד מראה את יכולת התיפוף המצויינת שלו. בשיר הזה פריפ לא בא כל כך לידי ביטוי, והוא נותן את הבמה (או שמא הם לוקחים אותה) לברופורד ווטון. לקראת הסוף גם הסקסופון תופס תאוצה והופך להיות הכלי המוביל שאותו מלווים כל הלהקה בצורה מושלמת!
Providence קטע אינסטרומנטלי שהרבה מחשיבים אותו (לא בצדק!) לרצועה החלשה באלבום. קטע שרובו מאולתר מהופעה חייה שעברה עיבוד ועריכה באולפן (כמו רוב האלבום starless and bible black). מתחיל שקט עם הכינור שמלווה עם בס קל (זה ווטון!?). בהמשך הכינור והבס מתגברים (יש תחושה שהכינור רודף אחרי עצמו.. שימו לב). ואז מתחיל השיר האמיתי! עם קצב מהיר של ברופורד (קצב סטייל ג'אז) והנגינה של פריפ ושל כל החברה. למי שעדיין לא הבין למה התכוון ווטון שהוא אמר את המשפט שלמעלה, שישמע את השיר הזה! פשוט גדול. איך הכל מאולתר, ואז הכל חוזר להרמוניה מושלמת! שוב נגינת כינור, שום בס מדוסטרשן (המצאתי פועל!). והשיר נגמר..
אני פשוט לא מבין למה הרבה אנשים נוטים לא לאהוב את היצירה הזו!
Starless השיר האולטימטיבי. השיר הכי טוב של הלהקה לפי דעתי. לאחר ההקדמה השקטה והשירה היפה של ווטון. מתחיל למעשה השיר האמיתי. בשיר הזה פריפ מוותר על הדיסטורשן ושם יותר דגש על הקצב והמשקל המשתנים. השיר הזה מעלה כמה תהיות מוזיקליות פילוסופיות... מה מלווה את מה... האם התופים והבס מלווים את הבס? האם הגיטרה והבס מלווים את התופים? או (והתהיה המועדפת עלי
) הגיטרה והתופים מלווים את הבס? מעולם בס עם דיסטורשן לא נשמע כל כך במקום. איך החלק האינסטרומנטלי מתחיל לאט ומתקדם יותר ויותר להרמוניה מושלמת בין שלושת הכלים. במקרה זה, נראה לי שהציטוט של ווטון לא כל כך נכון (חוץ מהתופים). כאן זו מלאכת מחשבת של השלישייה המופלאה הזו. עצה! תשמעו את השיר 4 פעמים רצוף. פעם אחת שימו לב רק לתופים, אח"כ רק לבס, ואח"כ רק לגיטרה, ובפעם הרביעית להכל ביחד! השיר נגמר עם קטע יפה (מעין מוזיקת הנושא... ה theme) על סקסופון. פשוט שיר מצויין. אחרי האלבום הזה פריפ החליט לפרק את ההרכב בטענה שהמעריצים לא מבינים אותו, ובטענה שהמוזיקה נהייתה מסחרית מדי (איש דגול). בשנות ה 80 הלהקה חזרה ושמרה (בערך) על הקו המטאליסטי שאפיין אותה בשנות ה 70. אבל זו תקופה אחרת (פחות טובה) וסיפור אחר.
King Crimson - Red תרשו לי לפתוח בציטוט שמתאר את הלהקה בתקופה הזו: "היה לנו הסכם בינינו לפיו כל אחד מחברי הלהקה עושב מה שהוא רוצה בכל יצירה. המצאנו כל מיני סימנים מוסכמים, שנתנו לנו את האפשרות להפסיק את האלתור ולחזור לנגן את בקטע כאילו כלום לא קרה. רגע לפני שהכל התחיל להיות מוגזם ורגע לפני שהתחיל הבלאגן, כולם הצטרפו זה לזה כדי לנגן ביחד בהרמוניה מושלמת" (ג'ון ווטון 1974) ההרכב הזה של קינג קרימזון התחיל לאחר שלפריפ כבר נמאס להרכיב ולפרק להקות. לאחר האלבום "איים", פריפ פירק את הלהקה בטענה שהכל גמור. בשנת 1972 הוא החליט להקים שוב את הלהקה. האמנים עם המזל (או ביש מזל.. בכל זאת.. לעבוד עם פריפ...