המלט וחברים אחרים

המלט וחברים אחרים

בך בחרתי לי לאח, כי הכרת פניך היא של בן אדם אשר סבל את כל הכאובות, אך מכאובו אינו ניכר בו; אדם המברך על הרעה והטובה גם יחד; הב לי אדם אשר אינו עבד תאוותו ואשימהו כחותם על זרועי; הו כן, על לב ליבי, כפי ששמתי את בריתי לך.. המלט לחברו הורציו מה בעצם ההבדל בין התכונות שאנחנו מחפשים בחברים, לאלו שאנו מחפשים בבן הזוג שלנו? והאם במקרה (הרצוי כמובן) שבן הזוג הוא גם החבר הכי טוב, שאר החברים הופכים למיותרים? וכן, אני פיוטית היום, זה דווקא לא מהמאפיינים הבולטים שלי, אבל היי, לכל אחד דרך משלו להתמודד עם "ה מ צ ב".
 

babe10

New member
כן ולא. לא ולא.

אנחנו מחפשים (אני בכל אופן) בן זוג שיהיה קודם כל החבר הכי טוב שלי. זה מבחינתי הדבר הכי חשוב במערכת יחסים. על תשוקה אפשר לעבוד (תמיד יש דרכים להחיות תשוקה. תאמינו לי) בתנאי כמובן שהיא נמצאה שם מתישהו, ובתקווה שהיא עדיין, על צורה - נו, כבר דיברנו מספיק. מה שנשאר בסוף זה החבר *הכי* טוב שלך שאתו את מזדקנת. ההבדל בעקרון הוא שעם החבר הטוב שלך לא היית נכנסת למיטה. או כמו שאמר כריס רוק : כל הידידות שלי הן נשים שניסיתי לזיין ומשהו התפקשש בדרך... (אן שמעולם לא רצית..) ונגיע ללא: חס וחלילא לוותר על כל שאר החברים. הטעות הכי גדולה בעולם! ולמה? כי כל בנאדם מפרה אותך בצורה אחרת. כי מי יודע אם מחר לא תצטרכי אותם והסיבה הכי חשובה: מבחינתי חיי זוגיות מושלמים הם אלו בהם בני הזוג חיים זה לצד זה ולא זה בתוך זה. חיים משותפים תוך שמירת עצמאות מחשבתית. אופי אינדיבידואלי, תחומי עניין מגוונים. כל אחד צריך שיהיו לו החיים שלו ויחד נשלים אותם לזוגיות מושלמת. זוגיות מפרה. אבל כשנמצאים בחיינו רק אני ועוד מישהו - זה לא מפרה. זה הופך לרוטינה. חס וכרפס. לא לוותר על חברים. לעולם! הם חלק מחיינו. הם חלק ממי שאנחנו.
 

G.O.D

New member
שאלת השאלות...

הסוגיה שאת מעלה היא נושא שאני מתחבט בו כבר המון זמן והמון קשרים, האם זוגתי צריכה להיות טיפוס החברה\ידידה הכי טובה שלי או מאפיינים אחרים. אם אני בוחר בת זוג שלא הכרתי מקודם, אני מקבל בעצם חידה כלומר בחורה שהתקשורת שלי איתה היא דבר חדש, משהו שאנחנו צריכים לפתח ולבנות, בעקבות זה אופי השיחות שלנו יהיה שונה וצורת הדיבור שונה. יהיו המשחקים של קשר חדש, תהיה המסתוריות, הרבדים שנחשפים לאט לאט והמון הנאה צרופה וכאב בלתי נסבל (החיים אינם פיקניק...) קצת מעורפל? מיד תביני... אם אני בוחר בת זוג שעונה ל"קריטריון" של ידידה טובה או לצורך העינין נניח שאחרי שנים של ידידות נפש אנחנו עושים את הצעד ונעשים חברים (יוצאים קבוע...) מצד אחד זה הדבר הכי מקסים בעולם כי יש לך בת זוג שבמשך תקופה לא מבוטלת, במקום להיות עסוק איתה במתח מיני, מריבות ובניית קשר הייתם עסוקים בלהקשיב אחד לשני ובלהכיר אחד את השני בלי אינטרסים ובלי דאווין. ככה שעכשיו אתם נמצאים במערכת רומנטית אתם לכאורה צעד אחד קדימה לפני כולם ומוכנים לדבר האמיתי ביתר שאת. אז זהו שלא ממש... דווקא ההכרות המעמיקה היא ה"עקב אכילס" של הקשר, כיוון שהידידה הטובה ביותר שלך, מכירה אותך לפני ולפנים על כל מעלותיך וכל מגרעותיך, עד עכשיו, בתור ידידה, היא שמעה את המגרעות שלך אבל הן לא הפריעו לה באופן אישי. עכשיו כן... מה גם שהיא תכיר בכל ניסיון שלך להסתיר אותם... בעצם אתה לא יכל להסתיר משהו שהיא יודעת שהוא קיים! ככה שתיהיה חייב לעבוד על שינוי האופי שלך, כך גם היא מהכיוון ההפוך. יוצא בעצם שמתחיל קשר ובמקום להיות עסוקים בקשר, עסוקים בלשנות את האופי אחד של השני... עכשיו בטח תשאלו, ובקשר רגיל לא מנסים? מנסים אבל הסיטואציה שונה מאחר וכאשר אתה מתחיל קשר עם בחורה שמתחיל מאפס, היא מכירה אותך בשלבים שאתה קובע (כלומר אתה חושף את עצמך לאט לאט) ונותן לה בכל שלב את האפשרות לומר "זה לא מתאים לי" או "עם התכונה הזו אני לא יכולה לחיות" ואז חותכים וזהו, נסה ל"חתוך" את הקשר במציאות שזוגתך היא ידידה שגדלה איתך מגיל 0 ומאז שאתה זוכר את עצמך אתה בא אליה לשיחות נפש או לעזרה בעת צרה. אם את דעתי את שואלת, עדיף לשים את החברים בצד ואת בת הזוג בצד לא לוותר על זה ולא לוותר על אלו, לכל אחד מהם יש את המקום בחיים וכל אחד ממלא חלל רגשי אחר. G.O.D
 
למעלה