ארבע המלכויות – שורש הרעיון במקרא
היסוד המרכזי נמצא בנבואת ספר דניאל. בפרק ב' מתוארת חלומו של נבוכדנצר על צלם עשוי ארבע מתכות, ובפרק ז' – ארבע חיות משונות העולות מן הים. חז״ל פירשו שהן מסמלות ארבע מלכויות ששלטו בישראל:
1. בבל
2. מדי-פרס
3. יוון
4. אדום (המזוהה במסורת עם רומא)
בפרק ז' נאמר:
> "וְאַרְבַּע מַלְכִין אַרְבַּע יְקוּמוּן מִן אַרְעָא... וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין"
המלכויות קמות, שולטות, ולבסוף "קדושי עליון" יורשים את המלכות – רמז למלכות ה'.
גם בנבואות ספר ישעיהו (ס"ג, א') מופיע הפסוק המפורסם:
> "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה"
ובספר עובדיה מודגש:
> "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו"
הפסוקים הללו נתפרשו במדרשים כנבואות על מפלת אדום באחרית הימים.
---
חז״ל: ארבע גלויות ומלחמת גוג ומגוג
בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה ובמקומות נוספים, חז״ל מדברים על ארבע מלכויות ששעבדו את ישראל. גם בבראשית רבה (פרשה מ"ד) מובאת הדרשה על "אימה חשכה גדולה נופלת עליו" – כנגד ארבע מלכויות.
בויקרא רבה (פרשה י"ג) נאמר שכל מלכות מתגברת בזמנה ולבסוף נופלת ביד הקב"ה.
הרעיון מתלכד עם מושג מלחמת גוג ומגוג, שמקורה בנבואת ספר יחזקאל פרקים ל"ח–ל"ט. שם מתוארת התאספות עמים רבים למלחמה על ישראל, ובסופה התערבות אלוקית גלויה:
> "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם…"
חז״ל ראו בכך את המאבק האחרון לפני הגאולה.
---
הזיהוי ההיסטורי של המלכויות
במסורת הפרשנית הקלאסית:
בבל – האימפריה הנאו-בבלית
מדי-פרס – האימפריה הפרסית
יוון – התקופה ההלניסטית
אדום – רומא, ובהמשך העולם הנוצרי-אירופי
הרמב״ן בפירושו לדניאל רואה באדום את הגלות הארוכה ביותר. המהר"ל מפראג, בספרו "נצח ישראל", מנתח את ארבע המלכויות כארבע הופעות של כוח חומרי המתנגד לרוח ישראל.
יש מסורות מאוחרות שמרחיבות את הזיהוי של אדום ל"מלכות המערב". אולם חשוב לציין: הזיהויים משתנים בין חכמים, ואין מסורת אחת מחייבת לגבי מדינות מודרניות מסוימות.
---
מדרש "מי זה בא מאדום"
הפסוק "מי זה בא מאדום" (ישעיהו ס"ג) נדרש במדרשים רבים כמתאר את נקמת ה' באדום. בילקוט שמעוני על ישעיהו מובא שהקב"ה מתגלה כלוחם.
במדרש תנחומא נאמר שהגאולה העתידה תהיה מלווה בגילוי דין כלפי אומות ששיעבדו את ישראל.
המדרש מדגיש שהמהלך אינו נקמה אנושית אלא גילוי צדק אלוקי.
---
הקבלה: שבירת הקליפות
בספר הזוהר, ובעיקר בספר הזוהר חלק ג', מתוארת ההיסטוריה כסדרת בירורים רוחניים. ארבע המלכויות מזוהות עם ארבע "קליפות" – כוחות הסתרה.
האר"י הקדוש, מגדולי מקובלי צפת במאה ה-16, לימד שכל גלות מבררת ניצוצות קדושה. רק לאחר השלמת הבירור – תתבטל שליטת הקליפות.
לפי הקבלה, הנפילה אינה רק פוליטית אלא קוסמית: התגלות אור ה' מבטלת את כוחות ההסתר.
---
החסידות: גאולה כתהליך פנימי
בתורת החסידות, ובעיקר אצל רבי שניאור זלמן מליאדי, מוסבר שארבע המלכויות מייצגות גם מצבים בנפש: גאווה, תאווה, קרירות וכפירה.
הבעל שם טוב לימד שהגאולה מתחילה בתודעה – בהכרה באחדות ה'.
הרעיון של מלחמה אחרונה נתפס בחסידות פחות כקרב צבאי ויותר כהתנגשות רוחנית בין תפיסת עולם חומרית לבין גילוי אלוקות.
---
בין פרשנות מסורתית למציאות עכשווית
בכל דור נמצאו מי שזיהו אירועים פוליטיים כהגשמת נבואות. כבר בימי הביניים זוהתה רומא עם אדום, בימי מסעי הצלב – ראו בכך סימנים, ובתקופות מאוחרות יותר קושרו אימפריות שונות למלכויות דניאל.
עם זאת, רוב גדולי ישראל הזהירו מלקבוע בוודאות תרחישים מדיניים כ"הגשמה סופית". הרמב"ם בהלכות מלכים כותב שאין אדם יודע כיצד יהיו הדברים עד שיהיו.
לפי הקו המרכזי במסורת:
הגאולה תבוא מתוך התערבות אלוקית.
המהלך יהיה כולל – לא רק עימות אזורי.
בסופו תתבטל השנאה והאלימות, ו"לא ישא גוי אל גוי חרב".
---
המשמעות הרעיונית
רעיון מפלת ארבע המלכויות מבטא אמונה היסטורית עמוקה:
ששלטון כוחני, גם אם הוא מתמשך מאות שנים, אינו נצחי.
ריבונות ה' היא הסוף ההיסטורי.
בין אם מפרשים את הנבואות כפשוטן ובין אם כסמליות – המסר המרכזי הוא תקווה:
היסטוריה אינה מעגל אינסופי של דיכוי; היא תהליך שמוביל לגילוי צדק.
---
סיכום
המסורת על ארבע המלכויות – מבבל ועד אדום – משתרעת מן התנ״ך דרך התלמוד, המדרש, הקבלה והחסידות. היא מציירת מהלך היסטורי שבו כוחות אדירים קמים ונופלים, ובסופו מתגלה מלכות ה'.
הזיהויים המדיניים בני-זמננו משתנים לפי תקופה והשקפה, אך העיקרון הרוחני נותר:
הגאולה אינה רק ניצחון פוליטי, אלא תיקון כולל של המציאות.
היסוד המרכזי נמצא בנבואת ספר דניאל. בפרק ב' מתוארת חלומו של נבוכדנצר על צלם עשוי ארבע מתכות, ובפרק ז' – ארבע חיות משונות העולות מן הים. חז״ל פירשו שהן מסמלות ארבע מלכויות ששלטו בישראל:
1. בבל
2. מדי-פרס
3. יוון
4. אדום (המזוהה במסורת עם רומא)
בפרק ז' נאמר:
> "וְאַרְבַּע מַלְכִין אַרְבַּע יְקוּמוּן מִן אַרְעָא... וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין"
המלכויות קמות, שולטות, ולבסוף "קדושי עליון" יורשים את המלכות – רמז למלכות ה'.
גם בנבואות ספר ישעיהו (ס"ג, א') מופיע הפסוק המפורסם:
> "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה"
ובספר עובדיה מודגש:
> "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו"
הפסוקים הללו נתפרשו במדרשים כנבואות על מפלת אדום באחרית הימים.
---
חז״ל: ארבע גלויות ומלחמת גוג ומגוג
בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה ובמקומות נוספים, חז״ל מדברים על ארבע מלכויות ששעבדו את ישראל. גם בבראשית רבה (פרשה מ"ד) מובאת הדרשה על "אימה חשכה גדולה נופלת עליו" – כנגד ארבע מלכויות.
בויקרא רבה (פרשה י"ג) נאמר שכל מלכות מתגברת בזמנה ולבסוף נופלת ביד הקב"ה.
הרעיון מתלכד עם מושג מלחמת גוג ומגוג, שמקורה בנבואת ספר יחזקאל פרקים ל"ח–ל"ט. שם מתוארת התאספות עמים רבים למלחמה על ישראל, ובסופה התערבות אלוקית גלויה:
> "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם…"
חז״ל ראו בכך את המאבק האחרון לפני הגאולה.
---
הזיהוי ההיסטורי של המלכויות
במסורת הפרשנית הקלאסית:
בבל – האימפריה הנאו-בבלית
מדי-פרס – האימפריה הפרסית
יוון – התקופה ההלניסטית
אדום – רומא, ובהמשך העולם הנוצרי-אירופי
הרמב״ן בפירושו לדניאל רואה באדום את הגלות הארוכה ביותר. המהר"ל מפראג, בספרו "נצח ישראל", מנתח את ארבע המלכויות כארבע הופעות של כוח חומרי המתנגד לרוח ישראל.
יש מסורות מאוחרות שמרחיבות את הזיהוי של אדום ל"מלכות המערב". אולם חשוב לציין: הזיהויים משתנים בין חכמים, ואין מסורת אחת מחייבת לגבי מדינות מודרניות מסוימות.
---
מדרש "מי זה בא מאדום"
הפסוק "מי זה בא מאדום" (ישעיהו ס"ג) נדרש במדרשים רבים כמתאר את נקמת ה' באדום. בילקוט שמעוני על ישעיהו מובא שהקב"ה מתגלה כלוחם.
במדרש תנחומא נאמר שהגאולה העתידה תהיה מלווה בגילוי דין כלפי אומות ששיעבדו את ישראל.
המדרש מדגיש שהמהלך אינו נקמה אנושית אלא גילוי צדק אלוקי.
---
הקבלה: שבירת הקליפות
בספר הזוהר, ובעיקר בספר הזוהר חלק ג', מתוארת ההיסטוריה כסדרת בירורים רוחניים. ארבע המלכויות מזוהות עם ארבע "קליפות" – כוחות הסתרה.
האר"י הקדוש, מגדולי מקובלי צפת במאה ה-16, לימד שכל גלות מבררת ניצוצות קדושה. רק לאחר השלמת הבירור – תתבטל שליטת הקליפות.
לפי הקבלה, הנפילה אינה רק פוליטית אלא קוסמית: התגלות אור ה' מבטלת את כוחות ההסתר.
---
החסידות: גאולה כתהליך פנימי
בתורת החסידות, ובעיקר אצל רבי שניאור זלמן מליאדי, מוסבר שארבע המלכויות מייצגות גם מצבים בנפש: גאווה, תאווה, קרירות וכפירה.
הבעל שם טוב לימד שהגאולה מתחילה בתודעה – בהכרה באחדות ה'.
הרעיון של מלחמה אחרונה נתפס בחסידות פחות כקרב צבאי ויותר כהתנגשות רוחנית בין תפיסת עולם חומרית לבין גילוי אלוקות.
---
בין פרשנות מסורתית למציאות עכשווית
בכל דור נמצאו מי שזיהו אירועים פוליטיים כהגשמת נבואות. כבר בימי הביניים זוהתה רומא עם אדום, בימי מסעי הצלב – ראו בכך סימנים, ובתקופות מאוחרות יותר קושרו אימפריות שונות למלכויות דניאל.
עם זאת, רוב גדולי ישראל הזהירו מלקבוע בוודאות תרחישים מדיניים כ"הגשמה סופית". הרמב"ם בהלכות מלכים כותב שאין אדם יודע כיצד יהיו הדברים עד שיהיו.
לפי הקו המרכזי במסורת:
הגאולה תבוא מתוך התערבות אלוקית.
המהלך יהיה כולל – לא רק עימות אזורי.
בסופו תתבטל השנאה והאלימות, ו"לא ישא גוי אל גוי חרב".
---
המשמעות הרעיונית
רעיון מפלת ארבע המלכויות מבטא אמונה היסטורית עמוקה:
ששלטון כוחני, גם אם הוא מתמשך מאות שנים, אינו נצחי.
ריבונות ה' היא הסוף ההיסטורי.
בין אם מפרשים את הנבואות כפשוטן ובין אם כסמליות – המסר המרכזי הוא תקווה:
היסטוריה אינה מעגל אינסופי של דיכוי; היא תהליך שמוביל לגילוי צדק.
---
סיכום
המסורת על ארבע המלכויות – מבבל ועד אדום – משתרעת מן התנ״ך דרך התלמוד, המדרש, הקבלה והחסידות. היא מציירת מהלך היסטורי שבו כוחות אדירים קמים ונופלים, ובסופו מתגלה מלכות ה'.
הזיהויים המדיניים בני-זמננו משתנים לפי תקופה והשקפה, אך העיקרון הרוחני נותר:
הגאולה אינה רק ניצחון פוליטי, אלא תיקון כולל של המציאות.
