המכתב(שלי)

  • פותח הנושא hey U
  • פורסם בתאריך

hey U

New member
המכתב(שלי)

"הורים יקרים וחברים:נמאס לי כבר להסתיר את זה ותמיד חשבתי על התאבדות ואיני יכול יותר לשרוד או לנשום וכואב לי לראות את העולם הזה שפצוע וזועק לכאב. תודה חברים ותודה לכם אנשים נעלמים על הרצון והדוחק שאתם נותנים לי לשרוד והיה קטע שהתאבדות הייתה חזקה מאוד ולעולם לא אשנא את עצמי כמו אז ונתתם לי סיבה קצת לאהוב אותי ונתתם לי סיבה לאהוב אותכם יותר. הורים,תודה שסבלתם את הבן המרדן שלכם ששונא כמעט את כולם ואוהב רק אותכם אבל קשה לו לומר את זה.תמיד אוהב אותכם ותמיד ארצה להיות איתכם אחרי כול הריבים שהיו לנו ולמרות הכול אתם האנשים שאף פעם לא היו נוטשים אותי ומעודדים אותי.אחרי הלימודים ותמיד שמקללים אותי בגלל מי שאני או מה שאני או איך שאני נראה ואתם תמיד מעודדים אותי והאמת שאתם ממש מצליחים בזה בכיתה.ולכם רציתי להגיד את מה שבלב שבתקופה שרציתי להתאבד תמיד אהבתי אותכם על התמיכה למרות שהיא דרך המחשב וקשה להאמין שאתם קיימים עד שראיתי חלק מכם ועדיין המון ישתנה בהכול.לא ידעתי ששינוי יכול לפגוע בי כול כך וכמוני הכולם משתנה או שזה רק אני.ולכם,האנשים המכשילים, אתם גם עזרתם לי בגלל שבלעדיכם לא היה לי את הרצון והאומץ והמוטיבציה להלחם נגדם בשיטה הטובה ביותר שהיא התעלמות מוחלטת.תודה לאביב שלא עזר לי אישית אלא רק המילים שכתב עזרו לי לשרוד גם עד כמה שאנשים חושבים שהשירים שלו שהם הגורמים להתאבדות בבני נוער והם לא מבינים שהחלק מזה שזה קורה זאת ההתעלמות שלהם מהכול בגלל שהם חושבים מי ששומע מוזיקה כזאת עלול להשפיע עליהם לרעה או לטובה או מה שלא יהיה.בזכות המון אנשים נפתחתי לחברה ואפילו יותר מדי אבל הפתיחה הזאת נותנת לי אושר ושמחה שכול כך השתוקקתי להם בתקופה שלפני שנה-שנתיים וזה אושר אמיתי ושמחה אמיתית והמצב בארץ מחליש את התקווה אבל עדיין אני צובר כוח על ידי החברים,המשפחה ושאר האנשים.המחשבה על התאבדות עדיין לצערי הרב קיימת אבל ברמה הרבה יותר נמוכה בגלל שהראתם לי את הצד החיובי בי וזה כולם ולפעמים אתם מראים את הצד השלילי ואני יודע שזה בצחוק והאמת שגם אני צוחק מזה כי אני פחות פגוע מהכול.כואב לי לראות אנשים אחרים במצב שלי ואני מרגיש כאב ועצוב שרק אני עברתי את התקופה האיומה שקראת:דיכאון.בבקשה התמשיכו לתת לי את הכוח ואני ייתן את הכוח לכם בחזרה ותנו לי את הכוח לשרוד בעולם הזה אחרת לא אדע איך לשרוד בגלל שבלי משפחה ובלי חברים לא אדע איך לשרוד.אחרי המון שנים של בדידות וכאב ושל חוסר אכפתיות הצלחתי לשרוד ושבא גל של אושר קשה לי לחזור למצב הזה בחזרה" למי שמתלבט ומי שהתלבט תמיד יגיע גל האושר הזה וחכו לו ושהוא יגיע אולי גם האושר יגיע(שווה לחכות)
 

peace n love

New member
גמ אני פעמ עשיתי את זה...

כאילו מכתב....כל הזמנ שרבתי עמ המשפחה שלי הייתי נכנסת לחדר כוס מימ עט ודפ כותבת מכתב פרידה ואז נרגעת...זה מה זה עוזר אבל בימימ אלו גיליתי שיטה להרגיע את עצמי...אני נכנסת לחדר מתחילה לצרוח לבכות ולשרוט את עצמי ואז אני מה זה נרגעת...!!! באמת וסיפרתי את זה לחברה שלי היא אמרה שגמ לה זה עוזר....תנסו...אגב זה יותר למזוכיסטימ... "...אנחנו דור של אהבה ולא של מלחמה...", אוהבת, רותמ.
 

hey U

New member
רותם...

מה שאני עושה זה כותב יומן שזה ממש בסגנון רק שבמקום מים מערכת ולפעמים נגינה.... הדרך כלל מאוחר בלילה... זה באמת עוזר להירגע שאפשר להוציא את כול העצבים על דף ולא כמו אנשים מסויימים שמוציאים את זה על החברים והמשפחה.... זה ממש עזר לי ומקווה שגם לך
 

peace n love

New member
יש לי עוד דרכ....

יש לי הר מאחוריי הבית שרואימ את כל היישוב שאני גרה בו מלמעלה...ממש כיפ שמ...במיוחד בלילה,ככה לשבת על סיגרייה...ולחשוב על הכל...פעמ אחת הייתי שמ בסביבות 3 בלילה וכתבתי שיר מה זה יפה....אני יכתוב אותו עוד מעט פה... "...אנחנו דור של אהבה ולא של מלחמה...", אוהבת, רותמ.
 

hey U

New member
זו הסיבה שהישוב עדיף על העיר...

שרואים את השמיים ושקט וגם לפעמים האנשים שם עדיפים כי יותר מכירים אחד את השני
 

ליטל מ

New member
אביב מכירה את...........

או ר.מ?????????
זאת אחותו, אני חולה על אביב גפן!
 

peace n love

New member
נתחיל מזה שלפעמימ כיפ פה...

כי לפעמימ את יכולה להשתגע מרוב שיש פה שקט!!! אבל לפעמימ אני ממש מודה להורימ שלי שעברנו לפה...ובקשר לזה שמכירימ את כולמ...זה ממש לא כיפ!! כי אמ אני עוברת עמ סיגרייה סתמ ככה...פתאומ יומ אחרי ההורימ שלי או החאימ שלי יודעימ...!! "...אנחנו דור של אהבה ולא של מלחמה...", אוהבת, רותמ.
 

KoKolita

New member
hey u וכל מי שרוצה לקרוא...

אני חייבת להגיד לך שאתה כל-כך לא היחיד שעובר את זה.. אותו דבר היה לי בשנה שעברה - הייתי בדיכאון ממש הרבה זמן וגם חשבתי על לקפוץ מהחלון די הרבה פעמים, כי נמאס לי מהחיים שלי.... עד שהגיע מין גל של אושר כזה שמוציא אותך מהכל... אבל גם עכשיו לפעמים אני נכנסת שוב לדכאונות ולמצבי רוח רעים שאני כל הזמן בוכה ורע לי.. לכל אחד יש משברים כאלה... ולומדים להתגבר עליהם ולחכות לאושר שבטוח יום אחד יגיע.. ובאותה תקופה, חברה שלי אמרה לי את אותו הדבר - אל תדאגי זה יעבור, גם אני חוויתי את זה... ותמיד אמרתי לה שזה לא אותו דבר.. אצלי זה יותר גרוע.. ועכשיו אני מבינה שהיא צדקה. כי יוצאים מזה בסוף, ועכשיו אני עוברת אותו דבר עם עוד חברה שלי שמתמוטטת לי מול הפרצוף.. אז תהיו חזקים, ויום האחד תקבעו עם האושר, והוא גם יגיע. אוהבת, סיוון
 
למעלה