bittersweetend
New member
המכתב שלא נכתב
אני כותבת את זה כאן כי אני יודעת שאתה תראה את זה מתישהו, אם לא עכשיו אז בעתיד הקרוב. אני פשוט יודעת שתראה את זה.
איך מסכמים בכלל 5 שנים של זוגיות אינטנסיבית, חזקה ואוהבת? כנראה שאי אפשר. אני מתגעגעת אלייך כמו שלא התגעגעתי מעולם. כל חלק שקיים בי מתגעגע אלייך. לפני שהיינו בני זוג היינו קודם כל החברים הכי טובים. אתה החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם. יכולתי לדבר איתך שעות, על הכל. היית עבורי הרבה יותר מבן זוג וחבר טוב, היית הגבר שהפך אותי מילדה לאישה אמיתית. בזכותך גיליתי את הגוף שלי, את הבטחון העצמי שלי ואת מי שאני. ועכשיו כל זה איננו. השארת אותי לבד עם עצמי להתמודד עם הכל, נטשת אותי בתוך הגן עדן המשותף של שנינו והעברת אותי לגיהנום בהתגלמותו. אין דקה שאני לא חושבת עלייך. מה אתה עושה, עם מי אתה, האם כואב לך או אם אתה מתגעגע אליי. כל דבר מזכיר לי אותך, החל מהשיר שהחלטנו שיהיה בחופה שלנו שפתאום אני שומעת במקומות אקראיים, ועד למישהי שקוראת לחבר שלה בכינויי חיבה שלנו והלב שלי נרמס. אני יודעת, פרידות קורות. והמון. אנחנו לא הראשונים וגם לא האחרונים. שיט הפנס. אבל אף אחד לא הכתיב לנו באמת איך להתמודד עם זה אחר כך. אני לא שוקעת בזה, לפחות מנסה שלא. אני רק מנסה לצייר לי את העתיד בלעדייך, אבל כנראה שתמשיך להיות חלק ממנו לתמיד. אם לא במציאות אז לפחות במחשבה, בזכרון, בתמונות, בסרטונים. כי ככה אנחנו, פתטיים. אנחנו חיים את העבר ולא את העתיד. מעדיפים להסתכל על מה שהיה ולא על מה שיהיה. אני כל כך שמחה שהכרתי אותך. שהפכת להיות חלק כל כך משמעותי בחיים שלי ולשארית חיי. אני לא רוצה לעבור הלאה ממך. אני ארגיש שאני פוגעת בך. איך אתה ממלא את החלל? האם כבר שכחת ממני והמשכת בחייך? כנראה שאף פעם לא אדע את התשובה, ואולי עדיף שכך.
אהוב שלי. זוכר איך היינו בים לפני 3 שנים ובכית כשאמרת לי שאתה לא רוצה שזה ייגמר אף פעם? בכית כמו שלא בכית אף פעם, רק מהמחשבה שזה ייגמר מתישהו. והנה, זה נגמר.
לפני שבועיים בדיוק בטיסה שלי לחו"ל הכנת לי מנעול לתלות בגשר מנעולים מפורסם. תליתי אותו וזרקתי את המפתח לים, שם הוא נעלם לנצח. האהבה שלנו תהיה תלויה בגשר הזה לנצח, המנעול ימשיך להיות שם לתמיד, ייעלה חלודה, השמות יימחקו, אבל הוא תמיד יהיה שם. כמו הזיכרונות שלנו מהאהבה הכל כך גדולה שהייתה לנו.
נתת לי עוד מפתח למנעול. הוא נמצא לידי עכשיו. אני מסתכלת עליו, ובוכה. בוכה כי עצוב לי. עצוב לי שמה שנשאר ממך זה רק מפתח.
מבטיחה לשמור אותו קרוב אליי, לקחת אותו איתי לכל מקום שאליו אלך.
תודה על הכל.
אני אוהבת אותך.
אני כותבת את זה כאן כי אני יודעת שאתה תראה את זה מתישהו, אם לא עכשיו אז בעתיד הקרוב. אני פשוט יודעת שתראה את זה.
איך מסכמים בכלל 5 שנים של זוגיות אינטנסיבית, חזקה ואוהבת? כנראה שאי אפשר. אני מתגעגעת אלייך כמו שלא התגעגעתי מעולם. כל חלק שקיים בי מתגעגע אלייך. לפני שהיינו בני זוג היינו קודם כל החברים הכי טובים. אתה החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם. יכולתי לדבר איתך שעות, על הכל. היית עבורי הרבה יותר מבן זוג וחבר טוב, היית הגבר שהפך אותי מילדה לאישה אמיתית. בזכותך גיליתי את הגוף שלי, את הבטחון העצמי שלי ואת מי שאני. ועכשיו כל זה איננו. השארת אותי לבד עם עצמי להתמודד עם הכל, נטשת אותי בתוך הגן עדן המשותף של שנינו והעברת אותי לגיהנום בהתגלמותו. אין דקה שאני לא חושבת עלייך. מה אתה עושה, עם מי אתה, האם כואב לך או אם אתה מתגעגע אליי. כל דבר מזכיר לי אותך, החל מהשיר שהחלטנו שיהיה בחופה שלנו שפתאום אני שומעת במקומות אקראיים, ועד למישהי שקוראת לחבר שלה בכינויי חיבה שלנו והלב שלי נרמס. אני יודעת, פרידות קורות. והמון. אנחנו לא הראשונים וגם לא האחרונים. שיט הפנס. אבל אף אחד לא הכתיב לנו באמת איך להתמודד עם זה אחר כך. אני לא שוקעת בזה, לפחות מנסה שלא. אני רק מנסה לצייר לי את העתיד בלעדייך, אבל כנראה שתמשיך להיות חלק ממנו לתמיד. אם לא במציאות אז לפחות במחשבה, בזכרון, בתמונות, בסרטונים. כי ככה אנחנו, פתטיים. אנחנו חיים את העבר ולא את העתיד. מעדיפים להסתכל על מה שהיה ולא על מה שיהיה. אני כל כך שמחה שהכרתי אותך. שהפכת להיות חלק כל כך משמעותי בחיים שלי ולשארית חיי. אני לא רוצה לעבור הלאה ממך. אני ארגיש שאני פוגעת בך. איך אתה ממלא את החלל? האם כבר שכחת ממני והמשכת בחייך? כנראה שאף פעם לא אדע את התשובה, ואולי עדיף שכך.
אהוב שלי. זוכר איך היינו בים לפני 3 שנים ובכית כשאמרת לי שאתה לא רוצה שזה ייגמר אף פעם? בכית כמו שלא בכית אף פעם, רק מהמחשבה שזה ייגמר מתישהו. והנה, זה נגמר.
לפני שבועיים בדיוק בטיסה שלי לחו"ל הכנת לי מנעול לתלות בגשר מנעולים מפורסם. תליתי אותו וזרקתי את המפתח לים, שם הוא נעלם לנצח. האהבה שלנו תהיה תלויה בגשר הזה לנצח, המנעול ימשיך להיות שם לתמיד, ייעלה חלודה, השמות יימחקו, אבל הוא תמיד יהיה שם. כמו הזיכרונות שלנו מהאהבה הכל כך גדולה שהייתה לנו.
נתת לי עוד מפתח למנעול. הוא נמצא לידי עכשיו. אני מסתכלת עליו, ובוכה. בוכה כי עצוב לי. עצוב לי שמה שנשאר ממך זה רק מפתח.
מבטיחה לשמור אותו קרוב אליי, לקחת אותו איתי לכל מקום שאליו אלך.
תודה על הכל.
אני אוהבת אותך.
