המכתב שלא נכתב...

inbar199

New member
המכתב שלא נכתב...

אני מרגישה שכבר לא אכפת לך ממני. שאף פעם לא באמת היה אכפת לך ממני.
ובא לי לצעוק את זה בקול, שתבין כבר. אתה לא מבין כמה פגעת בי. אני מרגישה שהבאת לי אושר- וחטפת לי אותו בבת אחת. על הדרך גם גנבת ממני אושר שהיה שלי.
לפעמים אני מצטערת שהכרתי אותך. אומנם הייתה לי תקופה קצרה איתך, אבל הכאב שלי היה ועודנו קיים. אני כועסת עליך מאוד. לפעמים קשה לי להסתכל עליך. לפעמים מרגיש לי שאתה מזלזל בי, שאתה 'לא שם עליי'. שאני אפילו מציקה לך. ושכייף לך להציק לי בחזרה.
אתה ילד. אתה ילד שצריך להתבגר. גרמת לי כאב שאף גבר אחר לא גרם לי. אני ילדה עצובה. בגללך.
אתה יודע מה זה להתאהב במישהו בפעם הראשונה? חוויתי רגשות חדשים שלא הכרתי. ולהתאהב זה מלחיץ... וכואב. ואני לא מסכנת את עצמי. לא נופלת למים העמוקים. אבל אתה גרמת לי להרגיש שזה בסדר, שאתה באת לעשות לי טוב. הבאת לי 'אישור' שהנה, אני מוזמנת להתאהב בך. הראית לי אהבה בחזרה. כן, אני מחשיבה גם קרבה פיזית כביטוי לאהבה. כזאת אני, תמימה. כך הסתבר.
אתה אולי חושב שעברתי הלאה. אתה אולי שמח שעברתי הלאה. הלוואי שזה היה נכון.. כי לפעמים אני עדיין חושבת עליך. נכון, פחות מהתקופה ההיא. אבל חושבת. והגוף שלי מציף אותי בכל כך הרבה רגשות שאני לא יודעת כבר מה אני חושבת עליך- אוהבת? שונאת? אולי שניהם ביחד? כי אין ספק שאני שונאת אותך. וכועסת עליך. כועסת כל כך. אבל אני לא יכולה להתעלם מהבן אדם שאתה- אותו בן אדם שגרם לי להתאהב בו. אתה כל מה שחיפשתי בגבר. כל מה שאני צריכה. אבל יצאתי פגועה ממך.. איך נתת לזה לקרות? דווקא ממך קיבלתי כזאת כאפה? מבן אדם כל כך טהור? חבל שאתה כל כך ילדותי. איך תכונה אחת רעה שלך מקלקלת את כולך.. עצוב לראות.
אז כן, אומרים לי שאני סתם עצובה. שאתה לא שווה אותי. שאני הרבה יותר יפה ממך, הרבה יותר בוגרת ממך. שמגיע לי יותר מזה. מישהו שיאהב אותי בגלל מי שאני! ולא יאהב את הגוף שלי. את הרגליים שלי. כן, נדמה לי ששכחת, אבל יש אופי מתחת לבן אדם. יש רגשות, ויש גם לב. ושברת לי אותו.
אני כועסת על עצמי מאוד, שלא תחשוב. יתכן שאני כועסת על עצמי יותר משאני כועסת עליך. לפעמים מציק לי שאני עדיין מתרגשת ממך. שהתחברתי אליך כל כך חזק שקשה לי להתנתק ולעבור הלאה. אבל כזאת אני- בן אדם רגיש, בן אדם אוהב. כנראה שהפעם זה היה בעוכריי.
ולראות אותך כל יום זה קשה. אין לאן לברוח.. איך אפשר לשכוח?!..

_____________________________________________________-

סתם רציתי לשפוך את הלב, אני יודעת שזה עוזר. אשמח לתגובות.. תודה!
 

lital10000

New member


בצורה כזו או אחרת, זה עובר על רובנו בגילאים צעירים. כי אז אוהבים הכי חזק. לי שברו את הלב פעם אחת ויחידה בחיים, בגיל 20. התמזל מזלו להיות הבחור היחיד שיכל לעשות לי דבר כזה.

וגם אם היו עושים לי את זה היום, זה לא היה מזיז לי כמו אז. כשהיינו ביחד חשבתי שקרה לי נס שבכלל התאהבתי ככה. ואת הבכי ההוא בבוקר, הבלתי נשלט, באוטובוס בדרך לצבא, אני זוכרת היטב היטב.

יהיה טוב. ברור לך שאת ראויה ליותר מזה, כן? ויהיה לך.

קרבה פיזית מעולם לא פירשתי כאהבה. בהחלט יכולתי לקיים אותה גם ללא אהבה, וגם החיפוש אחר האהבה, או סתם ריגוש רגעי, הוא עונג מסוים בעיני. אני לא אוהבת ללכת כמו עדר אחרי החברה, ולהאמין שאני צריכה לפחד ולהתרגש מכל סקס, כי זה לא נכון. סקס היא דרך ליצור קרבה, לפעמים הוא שובר קרח, והוא כבר הוליד לי את כל סוגי מערכות היחסים שיכלו להיות, זאת האמת.

לגבי החיבור, אני נאלצת להודות שיש כאבים שלא עוברים, אבל בהחלט כואבים פחות. הכל לטובה. הקשרים שלך בעתיד יהיו טובים יותר, כי לומדים. ככה זה (ושמעתי שגם פסיכולוגים מסכימים על כך).

ולמען האמת, פעם שוברים לך את הלב, ולפני כן שברתי אני לב למישהו. שברתי ממש. אלה החיים.
 

135791

New member
וואו כמה שהזדהתי.. אם זה עוזר, את לא היחידה

שהרגשת אותו הדבר, את לא היחידה ששברו לה את הלב, את לא היחידה שצריכה לראות אותו כל הזמן (אבל לפחות את לא צריכה גם לשמוע על החברה החדשה שלו), את לא היחידה שלפעמים מתמלאת כעס עליו אבל שניה אחרת נזכרת כמה אהבת - ואהבה הזאת מצליחה להסתיר את כל הכעס כלפיו למרות שכל כך לא מגיע לו. את לא היחידה שמתגעגעת.
 

lital10000

New member
"...בחורף ההוא

הלב נשבר מרב תבוסה
עובר ליד ביתה רואה שם על חבלי כביסה
בגדים של החבר החדש שלה
וקרוסלה מסתובבת בקצב משלה.."

-בן ארצי.
אני אוהבת שירה, והוא מקסים בעיני.
 
למעלה