המכתב שלא נשלח....לאבא!!
בוקר טוב! אבא! הרבה דברים יש ל לכתוב לך, ובעיקר לשלוח לך. מכתב כתוב, שלא נשלח, כאילו לא נכתב. אך, אני יודעת, כי כלום דבר לא יעזור. אתה כדרכך בקודש, תתעלם, לכן גם לא אשלח. כאילו איני קיימת. כי, מעבר לזה שאני "סוררת" חוטאת ומחטיאה, בעיקר "מסוללת" עם זוגתי לחיים, יותר חורה לך, כי "הסבא" קדישא ז"ל, שהיה "חרדי" בדיוק כמוך, לעולם לא תסלח לו, על זה שתמך בי לכל אורך "דרכי" מלאת מכשולים וחתחתים, ואף העמיד אותי על שתי רגלי, "כלכלית". לא יעזור לך ולא כלום, אני קיימת, חיה (איה), תוססת ורועשת. אם ברצונך להווכח, הכתובת שלי, מוכרת לך. חוץ ממך, כולם היו ובקרו "בביתינו" ויצאו בשלום. נראה לי, כי לעולם לא תבין, מה גרם לי לברוח "ממאה שערים", בדקה התשעים, בטרם נכרך על צווארי "חבל התליה"... אבא! מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בבית "כאשה שניה" ולא ילדה. טיפלתי וגידלתי, את האחים, את בניך, יותר ממה שאתה ואמא, עשיתם. לו הייתי נשארת במאה שערים, הייתי עוברת עוד מהדורה חדשה, של "עול ושעבוד". כדי "שהתכשיט" אותו יעדת לי, ימשיך להתבטל "בלימוד התורה", ואני אהיה עוד "מכונה", להולדה. אתה לא תודה לעולם, כי אותו "התכשיט", בן ושושלת למשפחה גדולה של רבנים, התגלה "כחולה נפש". כל תורתו, כל "התשבחות" והעילוי, הנבואות אשר נבאתם לו, התבררו כעורבא פרח. אני בקשר הדוק, עם אשתו "חליפתי", שהיא בת כתתי. אפילו שתתגרש ממנו, אין חבריך הרבנים, מאפשרים לה, מהסיבה שאינו שפוי, ואינו יכול לתת לה גט. לכל הפחות, יעצתי לה, כיצד לא תלד יותר, מעבר לשני הילדים שיש לה. זאת ועוד, אבא יקר! לולי האיסור בתורה של "גילוי עריות", יתכן ואף הייתי "אשתך" השניה, לכל ענין ודבר. אני לעתים, משחזרת, את אותם רגעים של "חיבה ואהבה", שהיו בינינו, עד היום, לאחר שיצאתי מהתמימות, איני יודעת איך להבין אותם. אני, נוטה לפרש אותם, לקולא..... היו רגעים רבים, בהם הייתי ממש "מאוהבת" בך.... במיוחד, כאשר שנינו ישבנו "בקיתון הקדוש", ואתה לבוש חולצה לבנה, והטלית "הקטנה" ממעל, יושב וכותב "ספרי תורה ומזוזות", בחרדת קודש. ואני יושבת בצד, מתאמנת בכתב סת"ם, שלא על קלף, אלא על סתם נייר. אני זוכרת, את "האנחות" הרבות אשר יצאו ממך ואתה מצטער, שלא נולדתי "בן זכר". דרך אגב, רק אתה אשם בזה, כי נולדתי "נקבה"... לו היית "מתאפק", והיית "מזריע" אחרון, בטרם "אמא" הזריעה, הייתי נולדת זכר. (עיין, רש"י בפרשת "כי תזריע". נראה לי, כי אחרי שאני נולדתי, אכן אתה ואמי שתחיו, למדתם היטב את רש"י, עובדה. אחרי, נולדו לכם, הרבה בנים. להוציא את "רחל", בתך הקטנה והאחרונה.....). הייתי גאה, כי רק לי הרשת להכנס לחדר הקטן "ההוא". אתה חשבת, כי הייתי רק מנקה ומסדרת לך את "הקיתון". אני מגלה לך, כי בחלק מספרי התורה, המזוזות והתפילין, יש בהם, "טביעות אצבע" שלי. יש שם, כמה מילים, שאני "כתבתי" ולא אתה. עכשיו, לאחר שגליתי את "הסוד הנורא", עוד יותר, לא תסלח לי לעולם!! *המכתב, ארוך מאוד. אפסיק כאן... מי שעוקבת אחרי, לבטח תמצא עוד פרטים ממנו, בכתיבה זו או אחרת, כאן בפורום*.
בוקר טוב! אבא! הרבה דברים יש ל לכתוב לך, ובעיקר לשלוח לך. מכתב כתוב, שלא נשלח, כאילו לא נכתב. אך, אני יודעת, כי כלום דבר לא יעזור. אתה כדרכך בקודש, תתעלם, לכן גם לא אשלח. כאילו איני קיימת. כי, מעבר לזה שאני "סוררת" חוטאת ומחטיאה, בעיקר "מסוללת" עם זוגתי לחיים, יותר חורה לך, כי "הסבא" קדישא ז"ל, שהיה "חרדי" בדיוק כמוך, לעולם לא תסלח לו, על זה שתמך בי לכל אורך "דרכי" מלאת מכשולים וחתחתים, ואף העמיד אותי על שתי רגלי, "כלכלית". לא יעזור לך ולא כלום, אני קיימת, חיה (איה), תוססת ורועשת. אם ברצונך להווכח, הכתובת שלי, מוכרת לך. חוץ ממך, כולם היו ובקרו "בביתינו" ויצאו בשלום. נראה לי, כי לעולם לא תבין, מה גרם לי לברוח "ממאה שערים", בדקה התשעים, בטרם נכרך על צווארי "חבל התליה"... אבא! מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בבית "כאשה שניה" ולא ילדה. טיפלתי וגידלתי, את האחים, את בניך, יותר ממה שאתה ואמא, עשיתם. לו הייתי נשארת במאה שערים, הייתי עוברת עוד מהדורה חדשה, של "עול ושעבוד". כדי "שהתכשיט" אותו יעדת לי, ימשיך להתבטל "בלימוד התורה", ואני אהיה עוד "מכונה", להולדה. אתה לא תודה לעולם, כי אותו "התכשיט", בן ושושלת למשפחה גדולה של רבנים, התגלה "כחולה נפש". כל תורתו, כל "התשבחות" והעילוי, הנבואות אשר נבאתם לו, התבררו כעורבא פרח. אני בקשר הדוק, עם אשתו "חליפתי", שהיא בת כתתי. אפילו שתתגרש ממנו, אין חבריך הרבנים, מאפשרים לה, מהסיבה שאינו שפוי, ואינו יכול לתת לה גט. לכל הפחות, יעצתי לה, כיצד לא תלד יותר, מעבר לשני הילדים שיש לה. זאת ועוד, אבא יקר! לולי האיסור בתורה של "גילוי עריות", יתכן ואף הייתי "אשתך" השניה, לכל ענין ודבר. אני לעתים, משחזרת, את אותם רגעים של "חיבה ואהבה", שהיו בינינו, עד היום, לאחר שיצאתי מהתמימות, איני יודעת איך להבין אותם. אני, נוטה לפרש אותם, לקולא..... היו רגעים רבים, בהם הייתי ממש "מאוהבת" בך.... במיוחד, כאשר שנינו ישבנו "בקיתון הקדוש", ואתה לבוש חולצה לבנה, והטלית "הקטנה" ממעל, יושב וכותב "ספרי תורה ומזוזות", בחרדת קודש. ואני יושבת בצד, מתאמנת בכתב סת"ם, שלא על קלף, אלא על סתם נייר. אני זוכרת, את "האנחות" הרבות אשר יצאו ממך ואתה מצטער, שלא נולדתי "בן זכר". דרך אגב, רק אתה אשם בזה, כי נולדתי "נקבה"... לו היית "מתאפק", והיית "מזריע" אחרון, בטרם "אמא" הזריעה, הייתי נולדת זכר. (עיין, רש"י בפרשת "כי תזריע". נראה לי, כי אחרי שאני נולדתי, אכן אתה ואמי שתחיו, למדתם היטב את רש"י, עובדה. אחרי, נולדו לכם, הרבה בנים. להוציא את "רחל", בתך הקטנה והאחרונה.....). הייתי גאה, כי רק לי הרשת להכנס לחדר הקטן "ההוא". אתה חשבת, כי הייתי רק מנקה ומסדרת לך את "הקיתון". אני מגלה לך, כי בחלק מספרי התורה, המזוזות והתפילין, יש בהם, "טביעות אצבע" שלי. יש שם, כמה מילים, שאני "כתבתי" ולא אתה. עכשיו, לאחר שגליתי את "הסוד הנורא", עוד יותר, לא תסלח לי לעולם!! *המכתב, ארוך מאוד. אפסיק כאן... מי שעוקבת אחרי, לבטח תמצא עוד פרטים ממנו, בכתיבה זו או אחרת, כאן בפורום*.
