המכתב שלא נכתב

[הגר246]

ליולי

תמיד נהנית לקרוא את דברייך. מתחברת (-:

 

[מחפשת את האומץ]

שיו מזדהה איתך

 

[הרמתגנית]

../images/Emo41.gif מ ד ה י ם ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo41.gif

הזכיר לי במקצת את חיי.......

 

[זואי של מירית]

המכתב שלא נכתב - זואי

דודו, בעוד שישה שבועות בדיוק, 06.09.10, יעברו 10 שנים מאז נפגשנו לאחרונה. אני זוכרת את הפגישה הזו כאילו היתה אתמול. התקשרת אליי ערב קודם לכן. אמרת לי כי מחר זה היום. ואם יש לי עוד מה להגיד - אני יכולה לבוא להפרד ממך. נתקנו את הטלפון, החזקתי את ראשי בידיי, ולא ידעתי מה לעשות. לפני שיצאתי מהבית שוחחתי עם גל, בת דודה שלך. היא שאלה אם אני מגיעה, אמרתי שבוודאי. שאני לא אתן לזה לקרות בלעדיי. בדרך אליך, עברתי אצל גל, ויחד צעדנו לביתך, שהיה מטרים ספורים מביתי. היינו בלתי נפרדים תמיד. עוד בגן, היינו ביחד. יסודי. חטיבה. תיכון. עד כיתה י' שבה החלטת שדי לך. לא רוצה עוד את המוסד הזה. בחור אינטיליגטי כמוך לא הכרתי מימיי. ימים בילינו בקריאה של אנציקלופדיות, ערכים שונים. התחביב שלנו היה לקרוא מילונים. לזכור כמה שיותר מילים. תמיד לקחת אותי בהליכה. היית הרבה יותר טוב ממני. היה לך זכרון מטורף. גם לי יש אבל לא למילים... למספרים. הגענו אלייך הביתה, פתחה לנו את הדלת יעל אחותך. אנחנו הזדרזנו לחדרך. אתה אמרת לנו שזהו היום המאושר ביותר בחייך. הסתכלתי על גל, ומיד התחלנו לבכות. מיד חבקת אותנו וביקשת מאיתנו לשמוח בשמחתך. אל תהיו עצובות אמרת. אין דבר שרצית יותר מ למות. שמענו מדונה, כרגיל. אמרת שיש שיר חדש שאתה רוצה להשמיע לנו PARADISE שמו. כמה סימבולי. בראיה לאחור אין משהו שיותר חסר לי בחיים ממך. אם לרגע הייתי חושבת שניתן למנוע זאת ממך - ברור שזה מה שהייתי עושה. ממש כמו בפעמים הקודמות, שסיפרתי לאמך, סיפרתי ליועצת בית הספר, לחברים הקרובים, למי לא. ואתה - ניתקת איתי כל קשר. קראת לי בוגדת. אמרת שבגדתי באמון שננת בי. אבל מה יכולתי לעשות? לתת לך למות ככה סתם. לקח לי שנים להחזיר את האמון שהיה לך בי, ואז שוב בטחת בי וסיפרת לי שאתה רוצה למות. מה יכולתי עוד לעשות??? אמא שלך כבר מתה אז. אחיות שלך לא היו מבינות גם ככה. ואתה ככל הנראה היית מנתק איתי שוב קשר לנצח (או עד שהיית מצליח לעשות זאת בלעדיי). שנים רבות האשמתי את עצמי במותך, אבל היום, ממרום שנותי אני מבינה כי לא היה ניתן למנוע את המוות שלך, יקירי. הצמיד השחור שננת לי ביום שבו התאבדת - עדיין על ידי. לא זז משם מיום שהלכת. כל כך הרבה דברים שרציתי לספר לך, לשתף, לחלוק. להגיד לך שמצאתי אהבה. שלא מזמן ילדתי ילד. יונתן קראתי לו (דוד ויהונתן הנאהבים ונעימים...) הוא נולד ביום ההולדת שלך. מה שמראה על החיבור האמיתי שעדיין קיים ביננו. אני אוהבת אותך ומתגעגעת עד כלות. סליחה על כל מה שעשיתי לך בחייך. היום אני יודעת שלא הצלחת להחזיק את החיים האלה. זה היה גדול עליך בכמה מידות. שלך, זואי

 

[הרמתגנית]

הכוונה לזאת שאהבתי......

 

[הגר246]

תודה רמת גנית, כתבתי את זה כ"מישהי"

לפני שנרשמתי. האמת שנראה לי שלכתיבת המכתב היה חלק בזה שנרשמתי. ותודה על הדברים שכתבת לגבי התהליך שאני עוברת. אכן יכולה לראות איך השלמת התהליך יכולה לתרום לתחושת השלווה לה אני כה מייחלת. קשה לחוש שלווה כשמנהלים חיים של שקר וסוד, חיים בארון

 

[מיטל225]

השארת אותי ללא מילים...

כל כך עצוב...

 

[2beme]

מדהים נוגע עמוק עצוב ../images/Emo24.gif

אם אפשר היה למחוק את החיוך מפניו של החיבוק..חיבוק רציני, מכבד... 6.9 את כותבת...לא מבינה במספרים אבל אם תהפכי - עדיין ישאר 6.9 ... יש משהו חזק במספרים האלה... לא בכדי כנראה ... מזכיר לנו שיש עוד כל כך הרבה דברים מעבר שקטוננו מלהבין... מחזקת אותך

 

[הגר246]

עצוב כל כ ך../images/Emo7.gif

 

[kivsadoingmee]

...

יופי עכשיו אני מטושטשת מדמעות... ואווו .. בהחלט השארת אותי ללא מילים... עזיבה של חבר אהוב וקרוב עד כדי אחים ידועה לי וכואבת לי מאוד... קבלי חיבוק...

 

[Universal Mother]

אוי. כמה כאב...

העולם שאנחנו חיים בו מאוד מורכב. יש בו הרבה טוב, הרבה רע, הרבה עומס, הרבה ריקנות, הרבה פשטות, הרבה מסובך... לטובתינו, רובנו לא מסוגלים לתפוס את המכלול, ומה שאנו מכנים "מציאות", הוא הקטע המידגמי, שבתפיסתינו הסובייקטיבית אנחנו קולטים, וממנו מרכיבים שיקוף פחות מפורט של העולם, שמכיל רק מה שאנחנו מסוגלים להתמודד איתו ולתפקד במקביל, ואפילו לצמוח. נראה שלא כל אחד מצליח, באופן טבעי או אחר, ליצור לעצמו את מה שיאפשר לו התנהלות יומיומית זורמת, פשוטה יחסית, נעימה לפחות ברוב הזמן... חלק לא משתלבים טוב בזרימת החיים. חלק יורדים מהעגלה בדרך. זה תמיד כואב לנו. לפחות להם כבר לא... מצטערת על ההתפלספות, נראה שככה אני מתמודדת עם כאב...

 

[זואי של מירית]

המכתב שלא נכתב

בשבועון המשמים "לאישה", לו מנויה האישה, ישנו מדור אחד אותו אני נוהגת לקרוא בקביעות. המכתב שלא נכתב. לכל אחד מאיתנו יש משהו שהוא רצה לכתוב למישהו אבל.... קדימה בנות - שרשור של המכתב שלא נכתב. זה יחשוף עוד קצת על כל אחת מאיתנו. ממתינה בקוצר רוח לקריאת המכתבים שלכן בננות. (ברור לכן שמשעמם לי בשעות האלה ואני מחפשת תעסוקה, כן??!!)

 

[זואי של מירית]

חייבת להודות שהעברתן לי קצת את הלילות האחרוני

הלילות האחרונים שלי בלווית המכתבים שחלקכן כתבו. היה תענוג לגלות רבדים נוספים בכל אחת מכן שאזרה אומץ ופתחה את ליבה... כאות הזדהות שיתפתי אתכן בסיפור האישי שלי... לילה טוב בננות.

 

[זואי של מירית]

איזו התעלמות טוטלית...

ככה, לא אכפת לכן שאחת מכן תמות משעמום בלילה, תסבול מנידודי שינה ולא יהיה לה מה לקרוא ועם מה להעביר את הזמן עד שהקטן יקום שוב כדי לאכול. פייר, אני מזה מאוכזבת.

 

[מרגישה 1111]

זואי יקרה

זואי מותק לא הבנתי, כשהקטנצ'יק ישן מה את עושה ערה?????????

 

[מיטל225]

לי דווקא מאוד אכפת ../images/Emo8.gif

חושבת שזה רעיון מעולה! אבל אני צריכה שתנחת עלי המוזה לכתוב..

מבטיחה שאכתוב משהו שיפיג את השעמום

 

[מלכת הלבבות 8]

המכתב שלא נשלח

יש לי גם מכתב שלא נכתב אך מפאת שהוא אישי מדי לא אביהו לכאן אבל בירחון לאישה אוהבת לקרוא את הפינה הזו

 

[בלוז10]

המכתב שרציתי לכתוב אבל לא העזתי

לה שלום בתקופה זאת את מאוד חסרה לי, אבל החלטתי לכבד את רצונך , ולנתק את הקשר , מגיע לך תודה על השנים היפות שהענקת לי לא אשכח לך את זה תודה בלוז

 

[a n a t i 3 3]

יכולתי לכתוב פה ים של מכתבים...

אבל בהתחשב בעובדה שהגרוש של בת זוגתי קורא פה והאקס(ים) שלי קורא/ים פה... כדאי שאחסוך את זה מהם וממני

 

[זואי של מירית]

זואי יקרה, נהוג שמתחיל השרשור עונה ראשון....

למרות זאת אני אפיג לך את השעמום כיוון שכשאני ישנה את בדרך כלל ערה... הנמען למכתב שלא שלחתי ההוא בעצם נמענת נורא רציתי לכתוב לאחותי הגדולה מכתב שיסביר לה בפעם הראשונה את היחס האמביוולנטי שלי כלפיה. גל היקרה, את מכירה אותי מיומי הראשון על פני האדמה עזרת לאבא ואמא לגדל אותי ולמדתי ממך המון. אי שם במהלך שנות התבגרותי התחלתי להכיר בכך שמעבר להגדרות של אמא-אבא-אחות אתם גם בני אדם ויש לכם פגמים וחסרונות הבעיה היא שבסיר הלחץ שהתבגרתי בו, החסרונות שלכם בלטו ושלך היו לי קשים לעיכול במיוחד. הרגשתי שאת כבר לא בצד שלי שאת לא דואגת לנפשי העדינה ושנטשת אותי להתמודד עם אבא שלנו. מאז ועד היום, התחתנת, ילדת שתי בנות מדהימות ובתקופה זו את לצערי הרב מתגרשת. עדיין קשה לי מאד שלא לראות את הפגמים ואני יודעת שאת חושבת שאני ביקורתית מאד כלפיך אבל אני באמת ובתמים חושבת שגם מאני מתרככת ואני מאד מקווה שמתישהו אני אוכל לקבל אותך כמו שאת. מירית