המכתב שלא נכתב

[story of my dream]

ראשית, תודה לכן

תודה על שקראתן והגבתן. אני בן אדם מאוד פרטי, ותחילה חששתי מאוד האם לפרסם בכלל בפורום (הזה או בכלל). התגובות הענייניות שלכן מאוד חיממו לי את הלב, ועל כך שוב תודה. אני חוששת שאין לי תשובות לשאלות כגון "מה את רוצה להוציא מהשיחה הזו מה יכול לקרות הכי טוב ומה את עלולה להפסיד ואז לראות אם שווה לך", אני מאמינה שאם היו לי התשובות כבר הייתי פועלת לכיוונן. ולגבי הטיסה-האם יש עבודה ששווה להקריב בגללה אהבה? לדעתי ,לא. עכשיו רק נותר לי לברר האם זאת האהבה?... ועוד נותר לי לגלות, כיצד ניתן לברר האם זאת אהבה בלי פצועים ונפגעים?...(בעיקר מצידה) סליחה שאני קצת לא ברורה-אני בעיקר מבולבלת בעצמי (העובדה שקיבלתי 2 תשובות הפוכות לא בדיוק עזרה

)

 

[story of my dream]

המכתב שלא נכתב

הסיפור שלנו, נראה לי שעל מנת לספר את הסיפור שלנו צריך להתחיל מהתחלה, אבל עבר יותר מעשור מאז, למי יש סבלנות?!... בכל זאת קצת רקע: נפגשנו כשהתחלת לצאת עם חברה טובה שלי. אני סטרייטית יחידה בתוך חבורה של הומואים ולסביות, ואת-שיותר צעירה ממני, נראית מבולבלת מכל הסיפור. בהתחלה היית סתם אחת. אני אפילו זוכרת שלא ידעתי איך קוראים לך , אבל גם לא היה איכפת לי. דווקא כשנפרדתן פתאום "גילינו" אחת את השנייה והתהדק הקשר. הייתי שם בשבילך כשהתלבטת אם לצאת מהארון, תמכתי בך לחלוטין שהחלטת שכן, החזקתי לך את היד בכל צעד משמעותי שעשית ובכלל היית בשבילי כמו אחות קטנה. נכון שהקשר אף פעם לא היה רציף , כולל הפסקות של שנה ויותר, אבל החיבור-תמיד נשאר חלפו שנים.עברנו צבא, טיול שאחרי הצבא,לימודים,דירה,את החלטת שאת "בקטע",ואז החלטת שאת כבר לא, שתינו החלפנו בני-זוג מספיק פעמים או בקיצור –חיים. אבל תמיד, תמיד נשאר המשהו הלא ברור הזה בנינו. הבלאגן התחיל בסילבסטר של 2007. בזמן שהייתי עמוק בתוך משבר ומצאתי את עצמי המון זמן עם המחשבות שלי.הייתה מחשבה אחת שכול הזמן חזרה על עצמה-את. באישזהו שלב אמרתי לעצמי שמספיק עם השטויות, אני כבר לא ילדה והגיע הזמן לפתוח את זה מולך. בהתחלה חששתי מה יקרה אם תגידי "לא": מה אני אגיד, איך אני אגיב ואם נוכל בכל זאת להישאר חברות. אך לאט לאט התגנבו להן מחשבות שבעצם יש סיכוי ממש טוב שתגידי כן.אבל רגע-מה אז אני אעשה?!!? מסקנתי הייתה שאם אני חוששת מ"לא" ורועדת מפחד מ"כן", כנראה שאין לי מה לשאול-אין תשובה שתספק אותי. וככה אני כבר יותר משנתיים.מתלבטת.הבעיה היא שזמני קצוב ובסוף החודש עושים לי רילוקשיין ואני טסה מפה.אני צריכה להחליט. חשוב לציין שכשאני לידך, כל המחשבות האלה נעלמות, באמת. המחשבות האלה מגיעות רק כשאנחנו רחוקות אחת מהשנייה (אלוהים עדי שמצאתי את עצמי איתה במצבים יותר רומנטיים מאשר עם כל הגברים בחיי ועדיין לא קרה בנינו כלום). אני יודעת (סליחה על השחצנות) שאני מודל לחיקוי בשבילך, ויכול להיות שאם אני אעשה איזשהו צעד לא נכון אני אאבד את כל מה שבניתי איתך, אך יכול להיות שהמחיר של לחיות ללא ידיעה יקר מידי. מצד שני, בכל זאת מעולם לא הייתי עם אישה, והצורך לגעת בך נעלם ברגע שאני רואה אותך.יכול להיות שאני סתם מפרשת לא נכון את העובדה שפשוט מאוד איכפת לי ממך, או אולי סתם משהו שבא לי להתנסות בו, ואם כן, בטח שלא מגיע לך להיות לי לשפן ניסויים. זהו, עייפתי. אשמח לתגובות.

 

[אוססונה]

אם את...

קראתי בעיון רב. יש לי מה להעיר ולהציע. היו ואת צריכה לצאת מהארץ, כפי שסיפרת. תשאירי את המצב, איך שהוא. תצאי לחו"ל, תעבדי בהצלחה. תמשיכי בקשר כפי שהוא עכשיו, טלפונית, אינטרנטית וכו'. אני חוששת, כי היא תענה לך, ואת תברחי לה. תשאירי את המכתב שלא נשלח, עד אשר תשובי מחו"ל.

 

[counterbalance]

היי

חייבת להסכים איתך שזוהי דילמה לא פשוטה, וכמו שצויין קודם לכן- תשאלי 4 נשים ותקבלי 4 דעות

מאמינה ומקווה שהפיתרון והמעשה (או העדרו) יגיעו מהבטן שלך. כתשובה רציונלית לעניין- נראה לי שאם התשובה היא "לא" (ואגב, נראה לי פחות סביר שזו תהיה התשובה)- מאמינה שהחברות שלכן תתגבר על זה, המרחק גם יעזור לאגו להחלים ולא ייגרם נזק בלתי הפיך. בסופו של דבר לא זורקים חברות של עשור בגלל התאהבות או הידלקות. והיי, אף אחת לא מתה (עדיין) מלא. לפחות תדעי שניסית.. אם התשובה היא כן- אז תעמדי בפני הדילמה האמיתית, כך נראה. האם לנסות או להיבהל ולברוח לחו"ל. באופן אישי- אני הייתי מעדיפה לנסות מאשר לחיות עם ה "מה אם" והספק שאולי היה יכול להיות משהו.. בסופו של דבר, במידה כזאת או אחרת נפתחת לאופציה, אחרת לא היית שוקלת זאת מלכתחילה (ובטח שלא מעלה זאת כאן). זה שזה עובר לך כשאת לידה- מניסיון זה לא בהכרח מעיד שאין משיכה או שלא יכולה להיות. יותר בטוח וקל לדמיין דברים כאלו כשאנו רחוקים מאשר כאשר הם מוחשיים וקרובים (כך נראה לי). בכל אופן, מאמינה שמהמגע הראשוני (ובוודאי מנשיקה אם תהיה), תוכלי לדעת עד כמה זה מרגיש לך נכון (או לא נכון). אני בטוחה שהבחורה הזאת מספיק בוגרת ומנוסה לדעת ולהבין את הסיכון שיש עם מישהי חסרת ניסיון.. תני לה את הקרדיט שאם היא תחליט ששווה שתנסו היא מודעת לסיכון שהיא לוקחת (ולצידו כמובן גם האפשרות למה שעשוי להתפתח). מהמקום שבו אני מבינה את דברייך, הסכנה הגדולה ביותר היא שתנסו, עלול להתחיל משהו ואז את תעזבי לחו"ל.. סיטואציה קשה ולא נעימה לשתיכן (שרק בגללה כן כדאי לך לשקול האם שווה להיכנס לכך). שיהיה לך בהצלחה

) מקווה שהכל יסתדר כמו שהיית רוצה (מרגע שתגלי מה זה, כמובן)