המכנה המשותף
אז מה בכל זאת יוצר את הקבוצה ה"אוטיסטית"?
המכנה המשותף לכל מי שנמצא על הספקטרום הוא "תודעה נטועת גוף" - כלומר, יש קשר בלתי ניתן להפרדה בין החוויה הפיזית להוויה הנפשית.
ברמת ה"מכונה": המוח מקבל מידע מכל החושים, מעבד אותם בנפרד אבל תהליך קבלת ההחלטות שונה. ב"מודל הנורמלי" המידע מאורגן בסדר עדיפות עולה (או יורד) -כלומר, באופן כרונולוגי. ב"מודל ה"אוטיסטי" המידע משוקלל בו-זמנית ומכאן גם תפיסת מושג הזמן כמימד או מרחב ולא כתנועה או רצף. בזה לא נוגעים, לא מטפלים ולא משנים אלא להיפך - המודל הנורמלי ממילא הולך ומפנה את מקומו למודל ההוליסטי וכמו שאף אחד לא ינסה להחזיר את המחשב שלו אחורה ולוותר על הבו-זמניות של רשת האינטרנט, אין שום הגיון בהפעלת לחץ להבנת מושגים מיושנים כמו סדר היררכי וכרונולגי. זה ממילא מגיע עם הגיל....
ברמת המחשבה: מודל שונה של קבלת החלטות יוצר גם מודלים שונים של קוגניציה. המושג "אינטיליגנציה" כבר מזמן איבד את יוקרתו כי מחקרים רבים הוכיחו שאין דבר כזה. "אינטיליגנציה" זה מדד שבוחן את תגובת הפרט בסביבה תרבותית מסוימת ולכן כל המבחנים והאמצעים לחקור אותה הם מוטי תרבות, ואם קיים שוני תרבותי בסיסי, כפי שקורה בין נטי"ם לאסי"ם, אין שום דרך או טעם בהשוואות לעומת זאת, מחקרים רציניים יותר חשפו מכנה משותף כלל אנושי אחר - 7 ערוצים של ביטוי "אינטיליגנטי". המחקרים המוכרים ביותר בנושא הזה הם של הווארד גרדנר, נוירופסיכלוג התפתחותי, שקרא לתיאוריה שלו "7 האינטיליגנציות" והיא תורגמה למודל חינוכי שנקרא "ריבוי אינטיליגנציות". (למי שמכיר ומתעניין בתחום). המודל הזה מאפשר להתאים שיטת טיפול או חינוך או הקניית ידע לאדם ולא לקבוצה אבל גם כאן יש הבדלים בין נטי"ם לאסי"ם. אצל נטי"ם הערוץ הדומיננטי הוא אמצעי עזר חשוב בפיתוח הביטחון העצמי. אצל אסי"ם זה ערוץ קיומי - כי אין דומיננטיות של ערוץ אחד על פני אחרים אצל האדם עצמו אלא רק בתקשורת בינו לבין אחרים. דיכוי של הערוץ המועדף והפעלת לחץ לבחירת ערוץ תקשורת אחר (בדרך כלל מילולי או ויזואלי) יוצרת קושי ביצירת קשר, בביטוי אישי ובגלל שהכל מחובר וקשור זה לזה - בתפקוד הפיזי, הנפשי והרגשי. זה לא אופציונלי - כמו תרפיה בשעות הפנאי, אחרי בית הספר. זה הכרחי....
ברמת ההכרה: הבדלים בתפיסת המציאות יוצרים הבדלים בתפיסת ה"אני" וכמו שיש מודלים קוגנטיביים שונים יש גם מודלים נפשיים שונים, וזה עולם ומלואו שאין טעם להתחל אפילו להסביר אותו. תזכרו רק שהמודל הפסיכולוגי המוכר לכם מבוסס על מחקרים שנעשו על נטי"ם בלבד ולכן הוא לא מתאים ולא מיועד להתאמה לכל אדם שהמודל הנפשי שלו שונה. "נירמול" - כפייה של תקשורת והתנהגות חברתית נורמלית פוגעים בזהות של האדם ויוצרים שיבושים בתרגום המידע בינם לבין הסביבה שיוצרים את הסימפטומים המוכרים לכם, בטעות, כהפרעות התנהגות או הפרעות נפשיות.
אז במה כן מטפלים? קודם כל בהורים. הורות זה המקצוע הכי קשה בעולם ואף אחד לא מכין אותנו לזה. פעם הידע עבר מדור לדור כי אנשים חיו ביחד. היום יש מערכת חינוך שמנתקת את הילדים מההורים בגיל צעיר ועושה את כל מה שאפשר כדי לנתק אותם גם מעצמם. כל הורה זקוק לעזרה ותמיכה ואם מדובר גם בילד בעל צרכים מיוחדים - זה קשה במיוחד. אל תסמכו על אנשי מקצוע שעוזרים לכם להוריד מעליכם את האחריות, למרות שזה מאד מפתה, כי בסופו של דבר הם ממשיכים בדרכם עם הכסף שלכם ואתם נשארים עם הילד ועם כל הבעיות הנלוות.....
אז מה בכל זאת יוצר את הקבוצה ה"אוטיסטית"?
המכנה המשותף לכל מי שנמצא על הספקטרום הוא "תודעה נטועת גוף" - כלומר, יש קשר בלתי ניתן להפרדה בין החוויה הפיזית להוויה הנפשית.
ברמת ה"מכונה": המוח מקבל מידע מכל החושים, מעבד אותם בנפרד אבל תהליך קבלת ההחלטות שונה. ב"מודל הנורמלי" המידע מאורגן בסדר עדיפות עולה (או יורד) -כלומר, באופן כרונולוגי. ב"מודל ה"אוטיסטי" המידע משוקלל בו-זמנית ומכאן גם תפיסת מושג הזמן כמימד או מרחב ולא כתנועה או רצף. בזה לא נוגעים, לא מטפלים ולא משנים אלא להיפך - המודל הנורמלי ממילא הולך ומפנה את מקומו למודל ההוליסטי וכמו שאף אחד לא ינסה להחזיר את המחשב שלו אחורה ולוותר על הבו-זמניות של רשת האינטרנט, אין שום הגיון בהפעלת לחץ להבנת מושגים מיושנים כמו סדר היררכי וכרונולגי. זה ממילא מגיע עם הגיל....
ברמת המחשבה: מודל שונה של קבלת החלטות יוצר גם מודלים שונים של קוגניציה. המושג "אינטיליגנציה" כבר מזמן איבד את יוקרתו כי מחקרים רבים הוכיחו שאין דבר כזה. "אינטיליגנציה" זה מדד שבוחן את תגובת הפרט בסביבה תרבותית מסוימת ולכן כל המבחנים והאמצעים לחקור אותה הם מוטי תרבות, ואם קיים שוני תרבותי בסיסי, כפי שקורה בין נטי"ם לאסי"ם, אין שום דרך או טעם בהשוואות לעומת זאת, מחקרים רציניים יותר חשפו מכנה משותף כלל אנושי אחר - 7 ערוצים של ביטוי "אינטיליגנטי". המחקרים המוכרים ביותר בנושא הזה הם של הווארד גרדנר, נוירופסיכלוג התפתחותי, שקרא לתיאוריה שלו "7 האינטיליגנציות" והיא תורגמה למודל חינוכי שנקרא "ריבוי אינטיליגנציות". (למי שמכיר ומתעניין בתחום). המודל הזה מאפשר להתאים שיטת טיפול או חינוך או הקניית ידע לאדם ולא לקבוצה אבל גם כאן יש הבדלים בין נטי"ם לאסי"ם. אצל נטי"ם הערוץ הדומיננטי הוא אמצעי עזר חשוב בפיתוח הביטחון העצמי. אצל אסי"ם זה ערוץ קיומי - כי אין דומיננטיות של ערוץ אחד על פני אחרים אצל האדם עצמו אלא רק בתקשורת בינו לבין אחרים. דיכוי של הערוץ המועדף והפעלת לחץ לבחירת ערוץ תקשורת אחר (בדרך כלל מילולי או ויזואלי) יוצרת קושי ביצירת קשר, בביטוי אישי ובגלל שהכל מחובר וקשור זה לזה - בתפקוד הפיזי, הנפשי והרגשי. זה לא אופציונלי - כמו תרפיה בשעות הפנאי, אחרי בית הספר. זה הכרחי....
ברמת ההכרה: הבדלים בתפיסת המציאות יוצרים הבדלים בתפיסת ה"אני" וכמו שיש מודלים קוגנטיביים שונים יש גם מודלים נפשיים שונים, וזה עולם ומלואו שאין טעם להתחל אפילו להסביר אותו. תזכרו רק שהמודל הפסיכולוגי המוכר לכם מבוסס על מחקרים שנעשו על נטי"ם בלבד ולכן הוא לא מתאים ולא מיועד להתאמה לכל אדם שהמודל הנפשי שלו שונה. "נירמול" - כפייה של תקשורת והתנהגות חברתית נורמלית פוגעים בזהות של האדם ויוצרים שיבושים בתרגום המידע בינם לבין הסביבה שיוצרים את הסימפטומים המוכרים לכם, בטעות, כהפרעות התנהגות או הפרעות נפשיות.
אז במה כן מטפלים? קודם כל בהורים. הורות זה המקצוע הכי קשה בעולם ואף אחד לא מכין אותנו לזה. פעם הידע עבר מדור לדור כי אנשים חיו ביחד. היום יש מערכת חינוך שמנתקת את הילדים מההורים בגיל צעיר ועושה את כל מה שאפשר כדי לנתק אותם גם מעצמם. כל הורה זקוק לעזרה ותמיכה ואם מדובר גם בילד בעל צרכים מיוחדים - זה קשה במיוחד. אל תסמכו על אנשי מקצוע שעוזרים לכם להוריד מעליכם את האחריות, למרות שזה מאד מפתה, כי בסופו של דבר הם ממשיכים בדרכם עם הכסף שלכם ואתם נשארים עם הילד ועם כל הבעיות הנלוות.....