במקרה שלך באמת עולה תמיד מחדש
השאלה מה זה בעצם התמכרות. לך יש הגדרה, או אי-הגדרה, שנובעת, חוץ מהגיון, גם מההגדרה העצמית שלך כ"מכור". הגיונית, באמת יש קושי להגדיר התמכרות, ובכל זאת די ברור שתופעה כזו קיימת, גם אם לא ברור אם הקיום שלה אובייקטיבי או סובייקטיבי. למען הדיוק, רובנו מאמינים שיש לה קיום אובייקטיבי גם אם אנחנו לא יכולים להגן על העמדה הזו מבחינה הגיונית (ולפני שיתנפלו עלי - העובדה שקשה להגן על ההגיון של עמדה מסוימת לא אומרת שהיא לא נכונה). מן הקריאה הממושכת בפורום הזה די השתכנעתי שיש הבדלים מהותיים בין החוויה של אימאג'ין, למשל, כשהוא מדבר על התמכרות, או החוויה של קלמן בדוגמא לעיל, לבין החוויות שלך וגם שלי. כמובן, אני לא מכירה מספיק את החוויה שלך כדי להגיד עליה משהו, אבל לפחות במקרה שלי הייתי אומרת שאם יש בכלל התמכרות אז זו התמכרות קלה והיא לא בהכרח עיקר העניין. ההבדל החשוב ביותר הוא תחושת הבחירה החופשית (כדי לא להכנס לויכוח שלא התכוונתי אליו - אני לא אומרת שזו בחירה חופשית או שיש בכלל בחירה חופשית, אני מדברת על תחושה של בחירה חופשית). ושוב, אני לא מנסה להגדיר כאן "התמכרות" או שימוש עודף כפייתי או מה-שיהיה - ברור שיש מכורים (לאלכוהול/סמים/הימורים...) שלפחות עד שלב מסוים מאמינים שהם יכולים להפסיק אבל לא רוצים. אני מדברת רק על מה שמתאר אימאג'ין לעומת החוויה שלי, למשל. ולמה הוא חש במצוקה בגלל זה ואני לא. די קשה להבחין בין אהבה לבין אובססיה. אימאג'ין סכן את פרנסתו, מעמדו המקצועי ואפילו קשרי המשפחה שלו בגלל העיסוק האינטנסיבי באינטרנט - ברור שזו לא היתה בחירה רציונלית, כי במקרה הספציפי הזה אם היה בכוח תבונתו להשפיע על מעשיו הוא היה נוהג אחרת. השאלה היא אם היתה פה בחירה או רצון בכלל. אדם יכול לפעול בניגוד לצו תבונתו מתוך אהבה, למשל, ולמרות שזו לא בדיוק "בחירה חופשית" (לדעתי אין חיה כזו בכלל), אני עדיין אראה בזה רצון, רצון שגובר על התבונה. אני חושבת שבמקרה שלי מעורב הרבה יותר רצון מאשר מאפיינים כפייתיים (אם כי גם מזה יש). השאלה היא אם במקרה של אימאג'ין, קלמן ואחרים, זה רצון שמסיבות שונות נחשב למגונה? למשל, כי זה פוגע בתחומים חשובים אחרים, או באנשים אחרים, או נראה לא נאות או לא מועיל, או מנוגד לדימוי העצמי שלהם או לזה שהם חפצים בו וכו'. אם הם באמת רוצים או משתוקקים לעשות את מה שהם עושים, והבעיה האמיתית היא לא איזו כפייתיות, אלא רגשי האשמה שלהם או חוסר היכולת לקבל את אהבותיהם או את עצמם כפי שהם? (איך הולכת הבדיחה של וודי אלן שאימאג'ין אוהב לצטט?). כי זה פחות או יותר מה שעולה כמסקנה מהדיון בינך לבין אימאג'ין בנושא - זה, לכאורה, ההבדל המכריע. כי אתה אומר לעיתים קרובות דברים בנוסח למה יש בכלל צורך "להגמל" או להפסיק אם אנחנו נהנים. התחושה שלי היא שזה לא ההבדל המכריע, ושבמקרה של אימג'ין (או קלמן) ושלך מדובר בשתי תופעות שונות מיסודן, גם אם יש דמיון חיצוני בחלק מן הסממנים. אצל אימג'ין יש או היתה התמכרות או אובססיביות, אצלך (ואצלי) יש כנראה משהו אחר. ברור לי שהגישה שלך נכונה גם לגבי. אני יכולה אמנם להצביע על סיבות למה להוריד מינונים של כל מיני עיסוקים, כשזה פוגע במחויבויות למשל, אבל אלה סיבות רציונליות. כלומר, אני נכנעת אמנם לחשק שלי על חשבון דברים אחרים, אבל אני עדיין מרגישה את זה כחלק ממני, כמאבק אולי בין השכל לבין הרגש או החשק, אבל לא כמשהו כפוי מ"בחוץ". גם כשהשתתפתי בפורום תמיכה נפשית נתקלתי באנשים עם אובססיות. בזמנו נטיתי לשייך את עצמי למחנה שלהם, בהבדל שהאובססיות או העיסוקים האינטנסיביים שלי תמיד היו מעוגנים מספיק במקובלות החברתיות. אם אתה עוסק באינטנסיבית בעבודה או באיזה תחום מקובל זה לא נראה חולני. עכשיו כשאני חושבת על זה, זה לא הבדל חסר משמעות. העניין הוא לא שהאובססיות שלי היו בתחומים מקובלים בחברה, אלא שהם היו בדברים מקובלים עלי, בדברים שהיו בעלי משמעות עבורי, מעניינים או מהנים. בעוד שמי שמאובחנים כאובססיביים לא יכלו בד"כ למצוא סיבה מיידית וגלויה על פני השטח לעניין שלהם בנושא או לאינטנסיביות העיסוק בו. ההבדל הזה היה ברור גם כבר מתחילת הדיאלוג בין אימג'ין לביני. בעוד שהתיאוריה שלו היתה שאת הסיבות לעיסוק האינטנסיבי באינטרנט צריך לחפש בחוץ, התיאוריה שלי היתה שזה כל כך כיף שנסחפים... לכאורה, גם מכורים למין, למשל, יכולים להגיד את אותו הדבר, שהסיבה להתמכרות גלויה והיא ההנאה. אבל בסופו של דבר, רבים מהם מתלוננים על איזו תחושת ריקנות ועל נזקים משמעותיים שזה גורם להם, מעבר לזה שזה לא מקובל בחברה. אני - לא! אני יכולה להתאכזב פה ושם מדברים אובייקטיביים (ציפיות שלא היה להן בסיס וכאלה) או להתחרט לעולם על נזקים שנגרמו כתוצאה מהזנחת דברים אחרים, אבל לעיסוק עצמו לא נלווית תחושת ריקנות או תחושת חוסר טעם, הוא גם לא נובע מאיזו ריקנות. להיפך, יש תחושות הנאה, עניין, העשרה, אני לא מרגישה תחושה של חוסר משמעות בזמן או אח"כ (חוץ ממקרים של אכזבות אובייקטיביות). אני גם לא מרגישה שזה נובע מאיזו בעיה פסיכולוגית, אני מרגישה שזה חלק ממני, שאני רוצה לעשות את זה, לא שאני כפויה לעשות את זה. (אני מתייחסת לא רק לאינטרנט אלא לעיסוקים אינטנסיביים בכלל, שהם עניין די שכיח אצלי). כמו שאמרתי קודם, יש גם סממנים אובססיביים אצלי, אבל בכל זאת זה נראה לי שונה מהותית. אם רוצים להבין באמת אם יש התמכרות ומה היא התמכרות, נראה לי שדווקא בגלל שיש דמיון חיצוני בחלק מן הסממנים, ההבדלים בין החוויות שלך ושלי לבין החוויות של אימג'ין, קלמן ואחרים הם הרמזים לתשובה. .
)