המייסדים המגניבים../images/Emo66.gif פיק מטומטם
היה זה יום אביבי, שמשי וחביבי, שם מתחיל סיפורנו. על ראש מגדל האסטרונומיה בטירת הוגוורטס המעוצבת בקפידה על ידי האדריכל הטוב בבריטניה - מודלף מריאקובסלוני, עמדו ארבעה אנשים מרשימים למראה. האחד היו היה גודריק גריפינדור, שכהרגלו סינוור את השמש בצבע גלימתו האדום הבוהק, השני במספר היה סלזאר סלית'רין שהחליט להתאפר בסגנון "אצטדיון" ומרח צללית ירוקה על כל חלקי פניו. השלישית הייתה לא אחרת מאשר הלגה הפאלפאף שדמתה באופן מחריד לגירית, ובכל זאת החליטה לנעוץ כובע צהוב עם נוצות תואמות על ראשה, הרביעית והאחרונה הייתה רוונה רביינקלו, היפייפיה בעלת העיניים הכחולות. "מה רע לך, גברתי?" שאל בנימוס גודריק את רוונה כששם לב למבט המוטרד על פניה. "שום דבר שאמור לעניין אותך, אנא, אל תטריח את עצמך." ענתה רוונה ועפעפה בעיניה בחן. "אין זו טרחה, רוונה, אם כי כבוד גדול לעזור לגברת נאה כמוך." אמר גודריק כתשובה וחייך בחביבות. "לא, אל נא תטריח את עצמך." חזרה שוב. "באמת שזה לא מפריע לי." התעקש גודריק. "אמרתי לך שלא תטרח!!!" התפרצה לפתע רוונה ועצמה את עיניה. שלושת הנוכחים הביטו עליה בהפתעה. "מה אתה לא מבין?! הסתלק מפה! מגדל האסטרונומיה באחריותי!!! לכו! לכו! השאירו אותי לבד!!!" שלושתם, גודריק, סלזאר והלגה מיהרו להסתלק ממגדל האסטרונומיה ולהניח לרוונה להתרגז באופן עצמאי. "לעזאזל!" מלמלה רוונה, עיניה עוד עצומות כשדמעות נוצצות זולגות מהן. היא פתחה בקושי מסוים את עין ימין שהייתה אדומה ודומעת. "כשאני אתפוס את האידיוט הזה!" היא דחפה אצבע נשית אל עינה וכשהוציאה משם, על ידה נחה עדשה עדינה וכחולה. "אני שונאת עדשות! ואני חייבת לשים אותן רק בגלל ששלושת המטומטמים האלה החליטו שהצבע שלי יהיה כחול!" היא מלמלה לעצמה בייאוש ובעזרת שרביטה שטפה את העדשה הזערורית. "רוונה, הכל בסדר?" נשמע קולה של הלגה מעבר לדלת הכניסה למגדל. "כן, כן, בוודאי!" ענתה במאמץ לא להישמע בוכייה או כועסת. "ואני שונאת כחול!" חזרה למלמל. לאחר שהתגברה על המשבר בעין ימין, עין שמאל התחילה לעשות לה בעיות. אבל לא על כך בא לספר לכם הסיפור. אלא על מה שקרה מאוחר יותר בחדר המועדון של "המייסדים המגניבים". סלזאר, שבאופן נורא לא מפתיע צבע את זקנו בירוק זית נכנס לחדר המועדון עליו היה שלט "אין כניסה! רק למייסדים המגניבים". הוא פתח את הדלת ותפס את הלגה וגודריק בשעת מעשה. "או מרלין הגדול! מה אתם חושבים שאתם עושים?!" "הו, סלזאר, באת בדיוק בזמן." אמרה הלגה באנחת התרגשות. "לא ולא – משכב זכר? לעולם לא! אתם מערערים את מעמדו של טוהר הדם!" מחה סלזאר. "מה? לא! בדיוק הגענו חלק הטוב! שלגיה מגיעה לבית של סבתא!" אמרה הלגה בהתלהבות והציגה לסלזאר ספר גדול עליו מצוירת ילדה עם כיפה אדומה וזאב אדם מחזיק בסבתא ממורטת. "מה? כיפה אדומה?! היה כתוב שאני תופס אתכם בשעת מעשה! אין לזה שום קשר לכיפה אדומה!" אמר סלזאר. "תן לי להסביר-" אמר גודריק. "לא! אין מה להסביר – אני עוזב את הטירה!" קטע אותו סלזאר והרים את ידו בדרמטיות. "אתה חייב להקשיב לנו – אתה תראה שהכל מוצדק!" התעקשה הלגה. "מרלין הגדול-" "בכלל אין לך זכות דיבור! אתה מרשה לעצמך לצבוע ת'פנים בירוק! אז שב ותקשיב זקן מטומטם!" התרעם גודריק. "טוב." צייץ סלזאר ומיהר להתיישב ולסגור את הדלת. "בכל אופן, מה שרציתי להגיד זה שלא תפסת אותנו בשעת מעשה – תפסת אותנו בשעת מעשי. זו שגיאת הקלדה." אמר גודריק לאחר שנרגע מעט. "אוה... זה מסביר הרבה." אמר סלזאר וחייך, חושף עלי כוסברה ירוקים דחופים בין שיניו. "סלזאר, יש לך עלי כוסברה בין השיניים, בטח לא שמת לב כשאכלת..." אמרה הלגה במבוכה. "לא, זה בכוונה." אמר סלזאר. "אני גאון. וגאונים עושים דברים שרוב האנשים לא מבינים את משמעותם-" "כן, טוב – אם אתה גאון אני היפוגריף." נשמע קול נשי מדלת הכניסה למועדון. השלושה הסתובבו והופתעו לראות את רוונה עומדת מולם בערום מלא. "רוונה... וואוו!" אמר גודריק ופער את עיניו.
היה זה יום אביבי, שמשי וחביבי, שם מתחיל סיפורנו. על ראש מגדל האסטרונומיה בטירת הוגוורטס המעוצבת בקפידה על ידי האדריכל הטוב בבריטניה - מודלף מריאקובסלוני, עמדו ארבעה אנשים מרשימים למראה. האחד היו היה גודריק גריפינדור, שכהרגלו סינוור את השמש בצבע גלימתו האדום הבוהק, השני במספר היה סלזאר סלית'רין שהחליט להתאפר בסגנון "אצטדיון" ומרח צללית ירוקה על כל חלקי פניו. השלישית הייתה לא אחרת מאשר הלגה הפאלפאף שדמתה באופן מחריד לגירית, ובכל זאת החליטה לנעוץ כובע צהוב עם נוצות תואמות על ראשה, הרביעית והאחרונה הייתה רוונה רביינקלו, היפייפיה בעלת העיניים הכחולות. "מה רע לך, גברתי?" שאל בנימוס גודריק את רוונה כששם לב למבט המוטרד על פניה. "שום דבר שאמור לעניין אותך, אנא, אל תטריח את עצמך." ענתה רוונה ועפעפה בעיניה בחן. "אין זו טרחה, רוונה, אם כי כבוד גדול לעזור לגברת נאה כמוך." אמר גודריק כתשובה וחייך בחביבות. "לא, אל נא תטריח את עצמך." חזרה שוב. "באמת שזה לא מפריע לי." התעקש גודריק. "אמרתי לך שלא תטרח!!!" התפרצה לפתע רוונה ועצמה את עיניה. שלושת הנוכחים הביטו עליה בהפתעה. "מה אתה לא מבין?! הסתלק מפה! מגדל האסטרונומיה באחריותי!!! לכו! לכו! השאירו אותי לבד!!!" שלושתם, גודריק, סלזאר והלגה מיהרו להסתלק ממגדל האסטרונומיה ולהניח לרוונה להתרגז באופן עצמאי. "לעזאזל!" מלמלה רוונה, עיניה עוד עצומות כשדמעות נוצצות זולגות מהן. היא פתחה בקושי מסוים את עין ימין שהייתה אדומה ודומעת. "כשאני אתפוס את האידיוט הזה!" היא דחפה אצבע נשית אל עינה וכשהוציאה משם, על ידה נחה עדשה עדינה וכחולה. "אני שונאת עדשות! ואני חייבת לשים אותן רק בגלל ששלושת המטומטמים האלה החליטו שהצבע שלי יהיה כחול!" היא מלמלה לעצמה בייאוש ובעזרת שרביטה שטפה את העדשה הזערורית. "רוונה, הכל בסדר?" נשמע קולה של הלגה מעבר לדלת הכניסה למגדל. "כן, כן, בוודאי!" ענתה במאמץ לא להישמע בוכייה או כועסת. "ואני שונאת כחול!" חזרה למלמל. לאחר שהתגברה על המשבר בעין ימין, עין שמאל התחילה לעשות לה בעיות. אבל לא על כך בא לספר לכם הסיפור. אלא על מה שקרה מאוחר יותר בחדר המועדון של "המייסדים המגניבים". סלזאר, שבאופן נורא לא מפתיע צבע את זקנו בירוק זית נכנס לחדר המועדון עליו היה שלט "אין כניסה! רק למייסדים המגניבים". הוא פתח את הדלת ותפס את הלגה וגודריק בשעת מעשה. "או מרלין הגדול! מה אתם חושבים שאתם עושים?!" "הו, סלזאר, באת בדיוק בזמן." אמרה הלגה באנחת התרגשות. "לא ולא – משכב זכר? לעולם לא! אתם מערערים את מעמדו של טוהר הדם!" מחה סלזאר. "מה? לא! בדיוק הגענו חלק הטוב! שלגיה מגיעה לבית של סבתא!" אמרה הלגה בהתלהבות והציגה לסלזאר ספר גדול עליו מצוירת ילדה עם כיפה אדומה וזאב אדם מחזיק בסבתא ממורטת. "מה? כיפה אדומה?! היה כתוב שאני תופס אתכם בשעת מעשה! אין לזה שום קשר לכיפה אדומה!" אמר סלזאר. "תן לי להסביר-" אמר גודריק. "לא! אין מה להסביר – אני עוזב את הטירה!" קטע אותו סלזאר והרים את ידו בדרמטיות. "אתה חייב להקשיב לנו – אתה תראה שהכל מוצדק!" התעקשה הלגה. "מרלין הגדול-" "בכלל אין לך זכות דיבור! אתה מרשה לעצמך לצבוע ת'פנים בירוק! אז שב ותקשיב זקן מטומטם!" התרעם גודריק. "טוב." צייץ סלזאר ומיהר להתיישב ולסגור את הדלת. "בכל אופן, מה שרציתי להגיד זה שלא תפסת אותנו בשעת מעשה – תפסת אותנו בשעת מעשי. זו שגיאת הקלדה." אמר גודריק לאחר שנרגע מעט. "אוה... זה מסביר הרבה." אמר סלזאר וחייך, חושף עלי כוסברה ירוקים דחופים בין שיניו. "סלזאר, יש לך עלי כוסברה בין השיניים, בטח לא שמת לב כשאכלת..." אמרה הלגה במבוכה. "לא, זה בכוונה." אמר סלזאר. "אני גאון. וגאונים עושים דברים שרוב האנשים לא מבינים את משמעותם-" "כן, טוב – אם אתה גאון אני היפוגריף." נשמע קול נשי מדלת הכניסה למועדון. השלושה הסתובבו והופתעו לראות את רוונה עומדת מולם בערום מלא. "רוונה... וואוו!" אמר גודריק ופער את עיניו.
