סיגל וקירה,
ראשית, תודה על המחמאות בענין הניסוח והשפה... האמת שאיני ראוי כ"כ להן, כיוון שהן חלק אינטגרלי ממני, ללא בחירה... צר לי שהמכתב המדובר גם יצר אצלכן רושם רישמי. לדעתי, מה שחמותי כתבה בעבר שהיא לא מבינה, היה בגלל שהמסרים בו לא היו ברורים ולא הובילו למסקנה פרקטית ממוקדת. אז לפני שישבתי לכתוב את המכתב הזה (וכמו שאני עושה תמיד לפני שאני כותב משהוא שאני רוצה שיהיה אפקטיבי) שירטטי את הפרופיל שלו, קרי:מה המסרים שאני רוצה להעביר ובאיזו דרך אני מתכוון לעשות זאת. רק בשלב הבא נעשים הניסוח ובחירת המילים, שכאמור, נכנסות כבר לתוך המודל. את כל המסרים שבמכתב היה חשוב לי להעביר בנשימה אחת עם עצם הבעת רצוננו בקשר מחודש. וכאמור, השתדלתי לעשות זאת בצורה הפשוטה הברורה והקצרה ביותר. הגהתי את המכתב שוב ושוב (בעזרת אישתי, כמובן, שהיא ה"נגטיב" שלי מבחינת ניסוח ושפה) ולא מצאתי בו שום פגם מהותי או משהוא שניתן לשינוי מבלי לפגוע במטרות אותן סימנתי מראש. המכתבים ששלחה לנו חמותי מתאפיינים +/- באותה רמת שפה, כך שאני חושב שלא זו הבעיה שלה. אמת, שהמכתב הזה הוא לא נוטף חום לוהט... וזאת במכוון: א. משום שחום שכזה לא היה מעולם בשיח איתה (משום צד שהוא), לא ויזואלית ולא במכתבים, וזה לא רק איתנו- היא טיפוס קר ברגשות, אז בוודאי שלא זה הרגע להינמס עליה.. ובכלל, יותר אפקטיבי למטרה זו, זה לשלוח לה איזו תמונה של הילדים... ב. היות שהיא סבלה בעבר (וכנראה עדיין) מפנקסנות שהיא מנהלת על חובותינו כלפיה, פגיעותיה מכך שלא קוימו, ציפיותיה לבקשות סליחה על כל מקרה ומקרה כזה, וכו'.. אין לי ענין ליצור רושם מוטעה כאילו אנחנו דלוקים עליה ומשתגעים מגעגועים ונעשה ה-כ-ל כדי "לזכות" בקרבתה הנכספת עלינו... קצת פרופורציות... אנחנו יודעים בדיוק מי היא, ולא חושבים לרגע שחל איזשהוא שינוי, ולמרות זאת אנחנו משתדלים לתקן, אך בזהירות, תוך העברת מסרים ברורים ושמירה על האינטרקציה שבינהם. אם הייתן מסכימות לגבי העברת המסרים, בסופו של דבר לא נראה לי שהייתן מגיעות לניסוח שונה בהרבה. אם על המסרים אתן חולקות, זה כבר סיפור אחר...
