המחשבות

[yaffa123]

המחשבות

אולי זה מצבור החגים הזה שנפל עלינו, אולי ההתעקשות של הבנות לבנות סוכה, אולי מצבור הארועים לזכר- השביל בישוב, משעול אלמוג שיוצא מקסים ועוד מעט טקס חנוכתו והחוברת לזכרו שאני מנסה לארגן לקראת הטקס, הגל עד בשטח שהתחלנו להקים בדיוק כמו שהבנות רצו שיהיה- ליד מים וצבעוני נשאר רק לצבוע, האתר באינטרנט שאני מקימה ואני עוד רוצה לארגן פינה בבית והחדר החדר.. כל הדברים הרפואיים שהעוזרת ריכזה באיזו פינה..מזל שאת המכשור הגדול של החמצן והקנגורו.. החברה ממנה שכרנו באו ולקחו מזמן. כל זה ועוד ועוד מה, החלק הנוסף, המיגע --------- המחשבות המחשבות האלו אני חושבת אולי יקל משהו אם אני אשכח ולו לרגע שהיה לי בן אולי זה קצת יעזור קצת ימעיט את הכאב הנורא הזה, אם כל זה לא קרה אז הכל בסדר.. נכון טוב אז מה יכול להיות בסדר, שאני אמא גועלית שמנסה לשכוח את בנה וזה אפילו לא עוזר, בכלל לא. ואני משמיעה לעצמי שוב את המנטרה הזו שנהננו איתו מאוד מאוד, והוא היה מאושר וחווה המון, ממש המון יותר אפילו מ... אבל מה זה משנה גם זה לא עוזר.. כלום לא עוזר החיים ממשיכים והנה כבר נחגג יום הולדת ראשון אחרי , לאחיינים שלנו, בני הדודים שלו ונסענו ובאמצע הדרך הכרחתי שיחזירו אותי הביתה ויסעו לבד לא יכולתי למרות כל ההחלטות... למרות ה- למען הבנות, למרות... הוא כבר לא יחגוג ימי הולדת.. וכולם חזרו היום לבית הספר והוא... ואני חושבת די תחשבי שבכל מקרה טוב לו.. אם אין כלום אחרי המוות אז הוא לא מרגיש דבר, לא כאב לא געגוע לא הפסד ורק את מתייסרת... ואם בכל זאת יש משהו בשמועה הזו של הנשמה וכו´ וכו´ אז גם בסדר כי מה יכול להיות רע, הוא מטייל שם למעלה, מסתכל עליך מדי פעם, וכנראה פגש שם את מכריך שהלכו לפניו, לא הרבה לפניו פחות משבועיים לפניו, כאילו כדי להכין לו קבלת פנים, לחכות לו,להדריכו ואפילו עוד לא התחלת להתמודד או אפילו רק לחשוב על האבדות האלו, שכאילו מתגמדות לך לעומת האבידה הזו, ואולי כל זה מגיע לך על התייחסות שכזו... אוף.. ואולי, ואולי וכולם מדברים פה בישוב על התמגנות וכולם פה בונים ממ"דים עם משאבות פילטרים ועוד כל מיני, ואני אומרת למה לי, אפילו לא החלפתי מסכות מאז הפעם ההיא כבר יותר מ- 10 שנים, ובאמת בשביל מה אולי הוא מחכה לי שם... אולי. ואם לא אז לא.. גם טוב. הנה מצב טוב, את לא צריכה לדאוג בגלל איזו מלחמה טיפשית בצד השני של העולם, אם לא יהיה כלום אז טוב ואם כן אז גם בסדר... ולפעמים אני חושבת שזה נורא כל המחשבות ומנסה לא לחשוב, לא להיות, לא ולא.... גם זה לא עוזר. וגם כל הנקודות האלו על מחשבות שלא נגמרות אף פעם, לא מסתיימות.. אין מסקנה.. אין החלטה.. הכל מרחף, מרחף ובכל זאת חושבת, אולי היה יותר קל אם היו יותר ילדים כמו שתמיד רציתי... תמיד רציתי לפחות 5 ואולי זה היה עוזר, הרי אם הכל היה מתגלגל אחרת אז עכשיו... אבל אם הכל היה מתגלגל אחרת בכלל לא היתה בעיה.. איזו שטות.. אם הכל היה מתגלגל אחרת ח ח ח ח ח ח ח.., אלו המחשבות הנוראיות אם לא הייתי מתגייסת ליחידה הזו ואם לא הייתי פוגשת את ערן ואם מלחמת שלום הגליל הייתה מתעכבת רק עוד חודש והייתי כבר משתחררת ולא פוגשת בו שוב, ואם לא נקשרו דרכנו, ואם זה לא היה בלילה ההוא או בשעה ההיא או בדקה/שניה ההיא ואז אולי 2 הגנים המסוימים האלו לא היו נפגשים אי שם במעלה... ואז אם לא הייתי שומעת בקולו של אלמוג ובכל הרגשה לא טובה לא מתפשרת ונשארים להתמודד בבית ולא בבית חולים, אולי היו עולים על זה קודם ואולי אם היינו הולכים לבי"ח אחר ולא לשם אז אולי שם היו,,, ואם הרופאה שלנו מירושלים לא היתה מתביישת להגיד לרופאים בטלפון מה צריך לעשות... ואם זה לא היה ים שישי ולא היתה שם רק רופא מתמחה אלא ואם..... היינו עוברים קודם לירושלים....להדסה, ואם היינו נשארים יותר, ואם אולי היינו עושים תורנות גם בלילה ההוא ליד מיטתו..ואולי אם לא היינו נותנים את התרופה החדשה אולי, ואולי אם היינו לוקחים אחות ללילה... ואולי...ואולי... גם זה לא עוזר רק מחריף... איזו השתפכות, מה קרה לי, טוב לא נורא מזמן לא כתבתי למרות שכל יום כן קראתי את כולכם. רק קשה לי לענות עדין, ואולי לא עדין, תמיד, אולי... מצטערת, כי אני כן רוצה לעזור לאחרים, לכולכם באמת. האם אפשר בכלל לעזור? ואולי כל אחד יכול רק לעזור לעצמו, אולי רק כך נכון. אולי סתם אנו מנסים למצוא עזרה, אולי... לשלוח או לא לשלוח, כמו בסרטים של האנשים שיודעים שהולכים להרוג אותם- אז אם תקראו את ההודעה סימן שלבסוף שלחתי

 

[BooBee]

תשתפכי, אז מה. כמה שבא לך.

בשביל זה יש אותנו, את יודעת. פה, בשבילך, במיוחד במיוחד. ותשתפכי, מה רע. תוציאי הכל מהמערכות שלך. אל תשאלי מה קרה לך. זה מה שקרה. את מתגעגעת. כמה פשוט. געגועים געגועים. עם שמות ומחשבות ופרצופים וכאבים. את מתגעגעת, זה מה שקורה לך. ותמשיכי. אל תפסיקי לעולם. מחבקת אותך, רויטל.

 

[נושי של נעמי]

../images/Emo24.gif../images/Emo142.gif

יקרה... דבר ראשון אני רוצה להגיד לך, שאת הכי בעולם והאמא הכי טובה לאלמוג. כנראה בגלל זה הוא בחר אותך. עכשיו תשאלי מאיפה אני יודעת. אני פשוט יודעת. הייתי עם אלמוג בבית הספר, כמה שכבות מעליו. מעולם לא דיברתי איתו, ובכל זאת, הייתי מודעת לקיומו ותהיתי. חזותו משכה תשומת לב, ובמשך שנים הוא היה חולף על פניי או אני על פניו ותמיד, תמיד הוא היה מחויך. עם אור בעיניים ורון בלב. ילד שאני לא מכירה, לא יודעת עליו כלום, לא שואלת ולא מחפשת. עם הזמן נודעתי ששמו אלמוג, ולא המשכתי לשאול. רק המשכתי להסתכל על הילד הזה בהערכה שקטה, על שמחת החיים שלו, על החביבות שלו, הרוגע, על האהבה שהוא קיבל מהסביבה ונתן. שמחתי שהוא שמח. הסתכלתי על איך שהוא היה מדבר עם נהגי האוטובוסים, עם המורות, חברים. נראה כאילו הוא לא עצוב לרגע, למרות הכל. והרי זה חייב להיות איכשהו בגללך, את ניתבת אותו לשמחה. והוא בוודאי החזיר לך פי כמה. יום אחד נקראתי לבייביסיטר דחוף אצל השכנה, שבנה הקטן היה במועדונית עם אלמוג. היא סיפרה שהיא הולכת להלוויה. אמרה שעצוב לה, שהיא לא יודעת איך לספר לילד, שהם היו חברים. וזה היה עצוב. וחשבתי, אם אלמוג היה פה, הייתה שמחה באויר. כל כך שמח. אי אפשר לעזור... אי אפשר להחזיר. אי אפשר לשנות. אפשר רק לזכור. את השמחה הגדולה בעיניים, תמיד תדעי כמה היה לו טוב, ולך טוב איתו. כל מה שעשית, עשית נכון. כל מה שאמרת, כל מה שאת מרגישה - זה בסדר. מותר לך. אלמוג היה שלך ותמיד יהיה. תשמרי עליו שמח... בלב. כי זה מגיע לילד היפה שלך. מקווה שתתחזקי. נושי

 

[yaffa123]

תודה

תודה על המלים המרגשות. אכן הטבת לתאר אותו- שמחת החיים, חביבות, אהבה שקיבל ונתן... כזה הוא היה.

 

[אחת מהצד]

יודעת ש..

מיותר להגיד לך, שההתעסקות עם ה-"אם"-ים ו"מה היה אילו"..מקשה ולא עושה טוב. הרי זה כמעט בלתי נשלט.. אז רק להגיד לך שזה מן שלב כזה.. שעובר בסוף. וההצקה העצמית מסתיימת מתישהו ואת תמצאי מנוחה.. ואני מקווה שזה יקרה מהר מחבקת ..מהצד

 

[ADINA1952]

מחשבות

ליפה היקרה, היום ביתי נישאת,ובכל זאת מצאתי את עצמי כמו בכל יום, פותחת את הפורום של שכול ואובדן,קוראת מה שכולם כותבים,שואבת כוחות מכולם,עד כמה שאפשר, מי כמוני יכול להבין את כאבך,יודעת מהי הרגשתך לאבד ילד, לאבד חלק מגופך,נישמתך חצויה לשניים, החיים קשים מנשוא,אבל מה לעשות וכך ניגזר גורלנו, היום תאומתה של ביתי איריס זכרונה לברכה מתחתנת,ואני צריכה לגייס הרבה כוחות,להחזיק את עצמי כדי לא להישבר,ולשמוח ביום נישואי ביתי. שכיום היא בת 31 והיגיע זמנה להנשא. יפה יקירתי, שאבי כוחות מאחלת לך הרבה שמחה בלב,עד כמה שזה מגוכך להגיד ,אבל אין לנו ברירה חייבים להמשיך למען אלה שנישארו,ולחלום על אלה שאינם, בהצלחה בכל מה שייעדת לעצמך,בהכנת החוברת,אתר ההנצחה, ושנדע מהיום והלאה רק שמחות,אמן, להתראות עדנה