ב ynet חשבו כמוך
הנה קישור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4090066,00.html ולמי שאינו ממחשב, הנה הכתבה: "אין צורך להשפיל את סקעת בחרם, אין גם רצון לשנות את נטיותיו המיניות, אך בהחלט יש לבחון האם קיימת הלימה בין 'סמל גאה' לציבור מתנדבי השירות הלאומי, שרובו דתי" ביום שלישי הקרוב יתקיים ערב הוקרה למתנדבי השירות לאומי-אזרחי. לחלק האמנותי של הערב הוזמן הראל סקעת, ששמו ברשימת המופיעים צרמה לחלקים מהמשתתפים, שמורכב כמעט כולו מבנות שירות לאומי דתיות, חרדים המשרתים בשירות האזרחי, וערבים. או במילים אחרות, אוכלוסייה הומוגנית בעלת אוריינטציה דתית שמרנית מובהקת. כמה מבנות השירות פנו למארגני האירוע לשקול את ביטול הופעתו של הזמר. פנייתם לא נענתה כשבין הנימוקים צוין כי סקעת הוא גבר, כלומר אין בעיה של "שירת נשים" ושהוא שירת בצה"ל. הראל סקעת הוא זמר טוב, אולי אפילו מצוין, אלא שבאורחות חייו הוא הפך לסימבול של המחנה המצוי קוטבית למחנה שבפניו הוא הוזמן להופיע. האם ניתן לדרוש, או אפילו להציע, לאותם אנשים להשתתף באירוע שבו מופיע אדם הממוקם בפוזיציה הפוכה למקום שבו הם נמצאים? האם אין זו זכותם של נערות דתיות מתנדבות, ושל אברכים ובחורי ישיבה לשעבר ששירתו את המדינה בדרכם שלהם, לדרוש שבערב הצדעה לכבודם יופיע אמן בעל אוריינטציה ההולמת את הקהל? ברור לכולם, יש להניח, כי את הזמרת זוכת האירוויזיון, דנה אינטרנשיונל, לא היו ממהרים להזמין לאירוע שחלק ארי מהקהל בו הוא ממלכתי דתי. זאת על אף שהזמאת היא "זכר" לפי ההגדרה ההלכתית, והיא שירתה בצבא. בינה לבין העולם הדתי יש פער שאין כל צורך להסבירו. סקעת יכול לשיר שירים שאינם נוגעים בהכרח להשקפת עולמו הליברלית, ועם זאת הוא עדיין מייצג את עולם שכה רחוק מהקהל באירוע המדובר. כיצד היו מגיבים לוחמי מג"ב, למשל, אם בערב הוקרה לפעילותם היו הם נדרשים להשתתף בערב חסידי של הזמר החסידי המצוין מרדכי בן דוד? יש מקום על הסקאלה אבירי חופש הדעה, לוחמי זכויות האדם, והקהילה הגאה, מיהרו כצפוי להגן על סקעת ולציין כי גם החרמת ההופעה, שכוללת כמובן את השפלתו של הזמר, היא עבירה חמורה, וכי האיום ב"החרמה" מוכיח שוב שהציבור הגאה זוכה להפניית גב לעתים יותר מדי קרובות. ובכלל, הרי יש גם הומוסקסואליים דתיים רבים וכו'. אלא שיש דבר אחד שהחברה החילונית לא מצליחה לעכל: האיסור של משכב זכור מן התורה הוא מוחלט ואינו משאיר פתח להיתר. יתרה מזו, הוא נכלל באחת משלוש העברות הבודדות שעליהם נאמר "יהרג ובל יעבור", שפירושה הוא כי מוטב לו לאדם למות ולא לבטא אופרטיבית את משיכתו לבני מינו, גם אם זו נטיית ליבו. אדם המסמל בארחות חייו את ההיפך המוחלט מזה לא יכול להופיע בפני קהל שמאמין בכך, גם אם הוא "נחמד" וגם אם "שירת בצה"ל". אין צורך להשפיל את סקעת, אין גם רצון לשנות את נטיותיו המיניות, אך בהחלט יש מקום לברר את אופיו של הקהל ולבחון האם קיימת הלימה בין "סמל גאה" כסקעת, לציבור של בנות דתיות, חרדים וערבים. האם צריך להזמין בתמורה את הרב אמנון יצחק לערב של התעוררות וקבלת עול מלכות שמים? לאו דווקא, במדינת ישראל עדיין קיימים אומנים מעטים הנמצאים על הסקאלה הזו שבין הרב אמנון יצחק להראל סקעת, שעם קצת מאמץ ורצון טוב, ניתן היה לאתרם בקלות.
