נרקסיסט קלאסי
New member
המחלה
פעם בשבוע במקום העבודה שלי, מביאים לנו ארוחה ואנחנו יושבים יחד. לפעמים אני מוצא מה לדלות - חומוס, ירקות, חתיכות הסושי בלי דגים... ולפעמים לא, ואז פשוט אני יושב עם הקולגות, ואח"כ קופץ להביא לי ארוחה ממסעדה ליד, שיש בה אופציות טבעוניות.
לפעמים שואלים אותי למה אני לא אוכל, ואני אומר לקונית שאני לא אוכל את השישליק/קבב/עוף... וזהו.
בארוחה הבשרית שהביאו היום, החליטה השותפה שלי לצוות - שאיתה דיברתי איתה על הטבעונות שלי - "להוציא אותי מהארון". וכששאלו אותי למה אני לא אוכל, היא הודיעה שאני טבעוני.
וכל הפרצופים בשולחן, באחת לבשו בעתה, כאילו שמעו הרגע שחליתי במחלה קשה.
ומאותו רגע, כשהבעתה התחלפה בחיוכים, הפכה הארוחה למופע סטנד-אפ רב משתתפים על חשבוני:
החל מחיי האומללים שכנראה יהיו קצרים מאד, וכלה בבדיחות על למה אני מקבל "התעללות בירקות" שגדלים צפופים בארוגות או כשחותכים אותם באכזריות לתוך הסלט.
מסתבר שככה נתפשת הטבעונות פה: בין רחמים על מחלה קשה שלקיתי בה, לבין גיחוך על אפיזודה ביזארית שאני כנראה עובר.
זהו, רק רציתי לפרוק.
פעם בשבוע במקום העבודה שלי, מביאים לנו ארוחה ואנחנו יושבים יחד. לפעמים אני מוצא מה לדלות - חומוס, ירקות, חתיכות הסושי בלי דגים... ולפעמים לא, ואז פשוט אני יושב עם הקולגות, ואח"כ קופץ להביא לי ארוחה ממסעדה ליד, שיש בה אופציות טבעוניות.
לפעמים שואלים אותי למה אני לא אוכל, ואני אומר לקונית שאני לא אוכל את השישליק/קבב/עוף... וזהו.
בארוחה הבשרית שהביאו היום, החליטה השותפה שלי לצוות - שאיתה דיברתי איתה על הטבעונות שלי - "להוציא אותי מהארון". וכששאלו אותי למה אני לא אוכל, היא הודיעה שאני טבעוני.
וכל הפרצופים בשולחן, באחת לבשו בעתה, כאילו שמעו הרגע שחליתי במחלה קשה.
ומאותו רגע, כשהבעתה התחלפה בחיוכים, הפכה הארוחה למופע סטנד-אפ רב משתתפים על חשבוני:
החל מחיי האומללים שכנראה יהיו קצרים מאד, וכלה בבדיחות על למה אני מקבל "התעללות בירקות" שגדלים צפופים בארוגות או כשחותכים אותם באכזריות לתוך הסלט.
מסתבר שככה נתפשת הטבעונות פה: בין רחמים על מחלה קשה שלקיתי בה, לבין גיחוך על אפיזודה ביזארית שאני כנראה עובר.
