המורה 3
עצרנו בבלימה פתאומית שהעיפה את גופי שהחליק קדימה על מושב העור, כך שנאלצתי לעמוד כשכל משקל גופי מתרכז בבטן התחתונה ובעצם המפשעה ונתמך על ידי גבו. בתנועה חדה הוא התיישב עם הפנים אל גופי, מישיר מבטו אל אבריי הכמוסים ולאט לאט מרים מבטו אליי, ועיניו החתוליות מפתות אותי בלשונות עשן סגול סמיך שכובלים אותי למבטו. אני עומדת קרוב אליו בפישוק רחב אפילו ששרירי הירך שלי רועדים ממאמץ להכיל את רוחבו של המושב שנשאר לח מהנסיעה החמה. הוא אוחז אותי בחוזקה במותניים, כפות ידיו מתהדקות ולוחצות אותי אליו. שנינו מביטים ישירות זה בזו במבטים רעבים ולמרות השקט המוחלט האוזניים שלי לא עומדות ברעש דפיקות לבי והנשימות הכבדות שהולכות וממלאות את ריאותיי באותו עשן סגול סמיך שמתחל להשפיע עליי מיד. הוא מתרומם לאט מבלי להפסיק את הזרם החשמלי שעובר במבטינו. אני כמעט ולא מרגישה אך הוא משחרר את ידו הימנית ואחיזתו האיתנה מתרופפת ככל שהיד עולה לכיוון פניי. הוא משתהה לרגע ואז מכניס את ידו מתחת לאוזן שלי, כשאצבעותיו גורפות את השיער בליטוף עדין שמעורר כל זקיק שערה בראשי עד שהוא מהדק את האחיזה ברגע ומקרב אותי אליו. אנחנו צמודים לרגע, ראשינו כמעט נוגעים והוא מעסה את ראשי כשהשיער שלי גולש בין אצבעותיו. אני נושמת את הבל פיו ומיד ממלא את פי טעם מתוק של מנטה ווניל עמוק, וההרגשה היא כאילו שטעמתי אותו לפני שנגענו. הוא עדיין מביט בי בעיניו החתוליות, אבל מבטו מצטמצם קצת והריסים השחורים ממסגרים את עיניו ואני מרגישה פתאום כמו הזברה האבודה, שעוד רגע ינעצו בי שיניו של מלך האריות. הנשימות שלו כבדות כשהוא פותח את פיו ואני לוקחת נשימה עמוקה כאילו אני עומדת לצלול מתחת למים ואז עוצרת את הנשימה לפני הקפיצה.
שפתיו נעות אליי ואני פותחת את פי בתגובה אוטומטית וברגע שאני חשה בהן, אני נצמדת אליו, תופסת את כתפיו ואנחנו מתנשקים. הוא פוער את פיו וטורף אותי בנשיקה ארוכה, איטית וחמה והלשון שלו מלטפת את הלשון שלי בעדינות כזו שאני מתמסרת לו לגמרי שינעץ בי את שיניו ויאכל אותי לארוחת ערב, למי אכפת? אני כבר לא רואה כלום רק מרגישה איך העשן הסמיך חודר לי מתחת לשמלה, בין הרגליים ומלטף אותי ברפרוף ששולח זרמים לכל הגוף.
ואז אני שמה לב, זו היד השנייה שלו שמלטפת אותי ובשנייה כל האצבעות שלו נרטבות מהמיצים שלי והוא יונק את פי בלהט כמו אריה רעב שלא שובע ואז מחליק אצבע אחת לתוכי. אני מיד מגיבה וגונחת לתוך פיו אך הוא לא מרפה ובועל אותי ללא הפסקה. הוא בתוכי, מלטף ומענג ואני מפשקת את רגליי יותר ויותר, מאפשרת לו את כל המרחב לענג אותי, ואני רוצה פתאום שיכנס עמוק יותר וחזק יותר אז אני מתחילה להניע את גופי קדימה ואחורה לפי קצב היד שלו. האנחות שלי מתחזקות אך הוא חונק אותן בנשיקה שמשתקת אותי ולרגע אני מרגישה כמו הזברה ההיא, שבויה ללא שליטה על גופי, תלויה בין חיים ומוות במלתעותיו של הטורף , נתונה לחסדיו בלבד, כשהוא משתלט על הכניסות הראשיות לגופי.
אני מרפה את גופי, נותנת לו לקבוע את הקצב ורוקדת לתנועותיו ומרגישה את הריגוש שמתחיל למטה, ככל שהוא משפשף את מנורת הג'יני משהו בי מתגבר, כמו נהר גועש שמתנקז לנקודה אחת קטנה בסכר שעומדת כל רגע להסדר ולשחרר כל עול. הזרמים שבי מתגברים יותר ויותר עד ש... מה זה? הוא מתנתק ממני ברגע, מותיר אותי מתנשמת ומתנשפת, פעורת עיניים ורעבה. הגוף שלי בהלם, זועק לו לחזור, להכנס אליי! ואז החיוך הזה שלו, מתגלה לאט בחשכת הערב ומחזיר אותי למציאות. אני מחייכת בחזרה ושמה לב שאנחנו בחנייה של מלון "דן" היוקרתי. האינסטינקט הראשוני חוזר אליי ונותן לי סטירה לפנים וברגע שאני מתעוררת ממנה, אני יורדת מהאופנוע ומסדרת את שולי השמלה במורד ירכיי.
הוא מושיט לי יד (היד שהייתה בתוכי עכשיו!!!) ואומר לי בקור רוח מפתיע יחסית למה שהלך כאן הרגע " הערב רק התחיל". אני אוחזת בידו הלחה במבוכה ואנחנו יוצאים מחשכת החנייה לכיוון הכניסה המוארת של המלון.
עצרנו בבלימה פתאומית שהעיפה את גופי שהחליק קדימה על מושב העור, כך שנאלצתי לעמוד כשכל משקל גופי מתרכז בבטן התחתונה ובעצם המפשעה ונתמך על ידי גבו. בתנועה חדה הוא התיישב עם הפנים אל גופי, מישיר מבטו אל אבריי הכמוסים ולאט לאט מרים מבטו אליי, ועיניו החתוליות מפתות אותי בלשונות עשן סגול סמיך שכובלים אותי למבטו. אני עומדת קרוב אליו בפישוק רחב אפילו ששרירי הירך שלי רועדים ממאמץ להכיל את רוחבו של המושב שנשאר לח מהנסיעה החמה. הוא אוחז אותי בחוזקה במותניים, כפות ידיו מתהדקות ולוחצות אותי אליו. שנינו מביטים ישירות זה בזו במבטים רעבים ולמרות השקט המוחלט האוזניים שלי לא עומדות ברעש דפיקות לבי והנשימות הכבדות שהולכות וממלאות את ריאותיי באותו עשן סגול סמיך שמתחל להשפיע עליי מיד. הוא מתרומם לאט מבלי להפסיק את הזרם החשמלי שעובר במבטינו. אני כמעט ולא מרגישה אך הוא משחרר את ידו הימנית ואחיזתו האיתנה מתרופפת ככל שהיד עולה לכיוון פניי. הוא משתהה לרגע ואז מכניס את ידו מתחת לאוזן שלי, כשאצבעותיו גורפות את השיער בליטוף עדין שמעורר כל זקיק שערה בראשי עד שהוא מהדק את האחיזה ברגע ומקרב אותי אליו. אנחנו צמודים לרגע, ראשינו כמעט נוגעים והוא מעסה את ראשי כשהשיער שלי גולש בין אצבעותיו. אני נושמת את הבל פיו ומיד ממלא את פי טעם מתוק של מנטה ווניל עמוק, וההרגשה היא כאילו שטעמתי אותו לפני שנגענו. הוא עדיין מביט בי בעיניו החתוליות, אבל מבטו מצטמצם קצת והריסים השחורים ממסגרים את עיניו ואני מרגישה פתאום כמו הזברה האבודה, שעוד רגע ינעצו בי שיניו של מלך האריות. הנשימות שלו כבדות כשהוא פותח את פיו ואני לוקחת נשימה עמוקה כאילו אני עומדת לצלול מתחת למים ואז עוצרת את הנשימה לפני הקפיצה.
שפתיו נעות אליי ואני פותחת את פי בתגובה אוטומטית וברגע שאני חשה בהן, אני נצמדת אליו, תופסת את כתפיו ואנחנו מתנשקים. הוא פוער את פיו וטורף אותי בנשיקה ארוכה, איטית וחמה והלשון שלו מלטפת את הלשון שלי בעדינות כזו שאני מתמסרת לו לגמרי שינעץ בי את שיניו ויאכל אותי לארוחת ערב, למי אכפת? אני כבר לא רואה כלום רק מרגישה איך העשן הסמיך חודר לי מתחת לשמלה, בין הרגליים ומלטף אותי ברפרוף ששולח זרמים לכל הגוף.
ואז אני שמה לב, זו היד השנייה שלו שמלטפת אותי ובשנייה כל האצבעות שלו נרטבות מהמיצים שלי והוא יונק את פי בלהט כמו אריה רעב שלא שובע ואז מחליק אצבע אחת לתוכי. אני מיד מגיבה וגונחת לתוך פיו אך הוא לא מרפה ובועל אותי ללא הפסקה. הוא בתוכי, מלטף ומענג ואני מפשקת את רגליי יותר ויותר, מאפשרת לו את כל המרחב לענג אותי, ואני רוצה פתאום שיכנס עמוק יותר וחזק יותר אז אני מתחילה להניע את גופי קדימה ואחורה לפי קצב היד שלו. האנחות שלי מתחזקות אך הוא חונק אותן בנשיקה שמשתקת אותי ולרגע אני מרגישה כמו הזברה ההיא, שבויה ללא שליטה על גופי, תלויה בין חיים ומוות במלתעותיו של הטורף , נתונה לחסדיו בלבד, כשהוא משתלט על הכניסות הראשיות לגופי.
אני מרפה את גופי, נותנת לו לקבוע את הקצב ורוקדת לתנועותיו ומרגישה את הריגוש שמתחיל למטה, ככל שהוא משפשף את מנורת הג'יני משהו בי מתגבר, כמו נהר גועש שמתנקז לנקודה אחת קטנה בסכר שעומדת כל רגע להסדר ולשחרר כל עול. הזרמים שבי מתגברים יותר ויותר עד ש... מה זה? הוא מתנתק ממני ברגע, מותיר אותי מתנשמת ומתנשפת, פעורת עיניים ורעבה. הגוף שלי בהלם, זועק לו לחזור, להכנס אליי! ואז החיוך הזה שלו, מתגלה לאט בחשכת הערב ומחזיר אותי למציאות. אני מחייכת בחזרה ושמה לב שאנחנו בחנייה של מלון "דן" היוקרתי. האינסטינקט הראשוני חוזר אליי ונותן לי סטירה לפנים וברגע שאני מתעוררת ממנה, אני יורדת מהאופנוע ומסדרת את שולי השמלה במורד ירכיי.
הוא מושיט לי יד (היד שהייתה בתוכי עכשיו!!!) ואומר לי בקור רוח מפתיע יחסית למה שהלך כאן הרגע " הערב רק התחיל". אני אוחזת בידו הלחה במבוכה ואנחנו יוצאים מחשכת החנייה לכיוון הכניסה המוארת של המלון.
