המורה שלך

[galro]

המורה שלך

הוא די חכם הוא מבצע מה שנקרה השקעה לטווח הרחוק ומכין לו סידרה של מאמנים כך שהוא יוכל לשבת רגל על רגל ואתם תעשו את הכסף בשבילו שמתי לב שאיפה שמתחילה ה"רוחניות" וכל הבולשיט הזה שם גם ישנם הרבה תככים ופוליטיקות למיניהם ותבדוק את המורה "הזקן" שלך כי הוא גם חכם ואיש מכירות טוב ואם תפשפש בעברו אולי תגלה שגם לו היה סכסוך עם הסנסיי שלו על אותו הדבר בדיוק...

 

[החתול.]

חבל עליך ../images/Emo50.gif

אתה כל כך מריר, צא תראה יש כל כך הרבה מקומות יפים, כל כך הרבה בתי ספר עם מורים טובים, לא כל העולם מופרעים וחורשי מזימות. לך תמצא לך מקום ותראה הכל באור חיובי יותר. יש אנשים ישרים שניתן ללמוד מהם, בקר במועדונים, תראה מה קורה. גם אם קיימים חברה שליליים תוכל למצוא מסגרת חיובית ותומכת, הנך זקוק לזה חביבי.

 

[WhiteBear]

היה זה הרמבם שאמר:

אהב את המלאכה, שנא את הרבנות. נתחיל בהסתייגות - אני לא מזלזל באנשים שהופכים אומנויות לחימה בתור המקצוע שמניח לחם על שולחנם. אבל, רוב המורים שהכרתי והערכתי היו כאלה שתמיד ביצעו את משלח ידם בעבודה שלא קשורה לפן הזה של חייהם. המורה הקודם שלי היה (ועדיין) עיתונאי מצליח. המורה הנוכחי שלי הוא איש עסקים מצליח. והמורה שלו הוא איש עסקים מאד מצליח. והמורה שלו הוא גם איש עסקים מצליח. והגרנד מסטר שלו (שהוא כבר ז"ל) דאג לכך שתלמידו לא יהיה תלוי באומנויות הלחימה כמקור פרנסה. אני לא בטוח שמותר לומר את שאני אומר פה, אבל אני אקח את הסיכון: למיטב ידיעתי, אף מורה במרכז הישראלי לטאי צ´י לא מרוויח כסף מהמרכז עצמו. בעיקר לא המסטר. אבל תקנו אותי אם אני טועה. שוב, לדעתי, להפוך את ההתעסקות באומנויות לחימה כדבר פרנסה מעורר הרבה "ניגודי אינטרסים" שיכולים לצוץ בין הצורך שלך לשמור על פרנסה טובה לבין הכנות שאתה נותן לעצמך ולתלמידך לגבי האיכות שלך. לא שאין מורים טובים שזוהי פרנסתם ושומרים על סידרי עדיפויות ראויים... אבל יש חיסרונות לזה שהקשר בין השניים שם. עד כאן לשידורנו, ונתראה באימון הפורום, הדוב הלבן.

 

[דוד כפרי]

ההגינות מחייבת

לומר שיש מי שמקבלים משכורת מהמרכז הישראלי לטאי-צ´י: אפי, המדריך הראשי; טל, המנהל האדמיניסטרטיבי; גל, איש-התחזוקה ויו"ר ועדת הוידיאו; וכמו-כן רואה-חשבון, מזכירה וכדומה. המשכורת באה לאפשר להם לעסוק בתפקידם במשרה מלאה, בלי לדאוג לפרנסתם; ונבחרו לקבל את המשכורת הזו אנשים שזה לא "יעלה להם לראש". בעליו של המרכז הישראלי לטאי-צ´י, ניר מלחי, לא משך ממנו משכורת כבר זמן רב (להיפך, כמה פעמים בעבר הוא נדרש להוציא את המרכז מחובות ע"י הלוואת-בעלים). ודאי שאת כספו הוא לא עשה מהדרכה. הוא ממליץ לכל התלמידים שלו לא להגיע למצב בו יהיו תלויים כלכלית בתלמידיהם - כי אז לא ילמדו "נקי". העובדה שתלמיד מלמד, היא לרוב לטובת המדריך, על חשבון טובת המורה. אני יודע שאני, אישית, למדתי המון על טאי-צ´י ועל עצמי מזה שלימדתי - אבל בדרך עשיתי שגיאות, שחלקן לפחות גרם לאנשים לעזוב את הקבוצות בהן לימדתי (כעוזר מדריך). הנזק "נפל" על המורה שלי. אם אני שווה משהו כמדריך היום, זה בזכות הצ´אנס (והסבלנות המדהימה לשטויות שעשיתי) שניתן לי אז. אתה לא "יודע" שום-דבר, אם אינך יכול ללמד את מה שאתה יודע; תלמידים שאלו אותי שאלות שלא הייתי חושב לשאול בעצמי, והראו לי מה אני לא יודע בשיטה, וגרמו לי לשאול; כך תלמידי לימדו אותי, וזה נמשך עד היום. אם לא הייתי מלמד, ידיעותי בטאי-צ´י היו קטנות בהרבה ממה שהן היום. ואם לימדתי ללא תמורה כספית - אז מה? למדתי בזכות זה הרבה יותר משהייתי לומד בלי זה! ולא באתי לעשות כסף - באתי ללמוד. נקודה אחת אחרונה: אם המורה שלך עושה כסף, ובזכות זה יש לו יותר זמן פנוי והוא יכול להתאמן יותר ולהתקדם יותר, הרי זה עוזר לו לקדם גם אותך, תלמידו - לא? אם המורה יכול לנוח מדאגה לפרנסתו, וללמד אותך "בראש נקי" - הרי רק אתה מרויח מזה, לא? וזה לא סותר את מה שכתבתי למעלה - אלו שתי גישות נפרדות, שתיהן לגיטימיות. אבל זו רק דעתי.

 

[החתול.]

מקצוענות או חובבנות ../images/Emo54.gif

מורים כה בודדים בישראל שמצליחים להתקיים בלעדית מהוראת אמנויות לחימה. הבודדים ששורדים את הקושי לקיים בית, לגדל ילדים ולהשאר כמקצוען באמנויות לחימה כמו כל חתך סטטיסתי חלק טובים וחלק פחות. אני משלם עבור כל שרות בעין יפה, במיוחד אם השרות טוב ומהנה, בדיוק כפי שאני גובה תשלום עבור עבודתי שלי בתחום עיסוקי הפרטי, משך חיי ככל אדם, עשיתי את מיטבי כדי להתקדם, לקבל תנאי עבודה ראויים ושכר הוגן. כשמשפחתי היו זקוקים לשרות רפואי פרטי, או אינסטלתור פרטי או מורה למטמתיקה גם זה עלה (כמובן)כסף רב. מדוע נבצר ממורה לאמנויות לחימה לעשות לפרנסתו המכובדת והראוייה ? אם האדם מקצוען הרי הוא יצליח במאמציו ואם לא יש לו בעייה, מה הוא שונה מכל אחד מאיתנו ? בנוסף, ואביא כאן כדוגמא את המרכז הישראלי לטאי צ´י, התשלומים החודשיים מבטיחים בית למתאמנים, מקום נעים, מרווח ושרות קבוע של מדריכים טובים. מישהוא מעלה בדעתו כי אחזקת ותחזוקת מקום כזה אין לה מחיר ? בעיני, אם המקום והמורה נותנים שרות משובח הם ישרדו ואם לא כמו בכל מלאכה הם יהיו בלי פרנסה. לא הוגן לאמר שתשלום מפולפל לעו"ד שלך או לרופא שיניים זה מקובל אבל מורה לאמנויות לחימה מקצועי לא הוגן שגובה את שכרו? אם הוא לא עושה את מלאכתו בהצלחה הרי הציבור יעניש אותי ולא יהיו לו חניכים. אם למראת דעתי השלילית על מורה, הוא מתפרנס בכבוד כנראה דעתי לא דעת הציבור, וכל הכבוד לו. אותם מורים בודדים שלאורך זמן מחזיקים דוג´ו ראוי ומצליחים לאורך שנים לחיות אומנות לחימה כדרך חיים (וגם להתפרנס בכבוד) הרי זה סימן שהם מצליחים במה שהם עושים, מבחינתי כן ירבו, וכל הכבוד להם !!! והם כה בודדים (לפחות בארץ) בהצלחתם.

 

[Gil_hapkido_kuksool]

לדעתי ככל שהופכים את אומנות הלחימה

לביזניס, הרמה המקצועית יורדת. על מנת להתפרנס מלימוד אומנות הלחימה יש להשקיע שעות רבות ב´פול טיים´. ברוב אומנויות הלחימה, השקעה כזו (בהנחה שהמורה הוא טוב ומשקיע את מיטב כישוריו לתלמידיו) אינה משאירה כוח לפיתוח אישי של המורה, ולכן הרמה המקצועית יורדת. לדוגמה, שעתיים אימון הפקידו זה מאוד מתיש, וכשאני מלמד, אני מוציא אנרגיה לא פחות מהתלמידים שלי. על מנת לשמור על רמה מקצועית ואף להשתפר, אני מגיע שעה וחצי לפני התלמידים ומתאמן. זאת בנוסף לכך שאני מתאמן כל יום. אני מכיר מורים מצויינים שמלמדים מספר רב של קבוצות ושעות ואין להם זמן ואנרגיה לפתח את עצמם. איני חושב שניתן לשמור על רמה מקצועית לאורך זמן ובמקביל להשקיע את מקסימום האנרגיה בלימוד כל היום. הרי אנו רוצים לתת את המקסימום לתלמידים, לא ? לכן צריך לשמור על איזון. כשאתה מלמד, תן את המקסימום. אך השאר זמן וכוח לפיתוח מקצועי מקסימלי. גם התלמידים מעוניינים במורה שממשיך להשתפר ולהשתבח עם השנים אצלי למשל, אומנות הלחימה היא דרך חיים, הלימוד הוא תחביב, אבל לא מקור פרנסה. איני תלוי בכך כלכלית. אני מחזיק קבוצה קטנה ונותן את המקסימום לתלמידים כשאני מלמד מספר פעמים בשבוע, כך אני יכול לפתח את הרמה האישית שלי כאומן לחימה. כל תלמיד יכול בנוסף להתאמן איתי ואצל המורה שלי בזמן שאני מתאמן אם הוא רוצה. אתה צודק בכך שהמורה לומד מהתלמיד. בשבילי עצם הלימוד מהווה הזדמנות מצויינת לחזור ולשפר טכניקות שלומדים אותן ברמות שונות מרמה של מתחיל. הרבה מתאמנים מגיעים לרמה מסויימת ושוכחים את מה שלמדו שנים קודם לכן מכיוון שהחומר הוא רב ולא מקדישים זמן לחזרה על חומר קודם. על תלמיד בכיר ברמה גבוהה מוטלת האחריות לחזור ולשפר טכניקות שנלמדות בכל שלב. לדעתי הדרך הטובה ביותר היא ללמד. כשאני מלמד טכניקה, אני מראה מספר וריאציות לאותה טכניקה. כל וריאציה מתאימה לאנשים מסויימים בעלי נתונים פסיים מסויימים ולכל אדם תגובה אינסטינטיבית והתנגדות מעט שונה מלאחר לטכניקה המסויימת. ככל שאני מלמד כך אני מפתח עוד ועוד וריאציות וכיווני מחשבה שונים לאותה טכניקה פשוטה. אני מדגים את הטכניקה על מספר רב של אנשים, כך אני מתנסה יותר מאומן לחימה שלא מלמד. לדעתי זהו יתרון עצום !!!

 

[החתול.]

ביזניס=רמה ירודה

איני מסכים איתך ידידי.אני מסכים כי להצליח מאד קשה בענף ודורש המון השקעה, התמדה, כוח סבל, וותורים וגם כמובן כישרון וידע. זה אולי הסיבה שאין הרבה אנשים שמסוגלים ומצליחים לאורך זמן. החלק הבעייתי בטזה שלך, כי עסקים טובים = רמה ירודה. כמו בכל עיסוק, הצלחה היא הצלחה, ואם אין הצלחה, אין הצלחה. מורה מזלזל, לא מקצועי מחפף לא יזכה להצלחה מתמשכת, כלומר לפרנסה לאורך זמן. השוק פתוח והתחרות היא חופשית, ואם יש מספר כה מעט של מורים שהצליחו בעסק הזה, למה להתווכח עם הצלחתם. ממילא את המורים הגרועים והטיפוסים השליליים עוזבים החניכים במוקדם או במאוחר. מנסיוני בחיים, הלא מוצלח הנו לא מוצלח והמצליח הוא המצליח. אני מבחינתי, כל מי שמצליח ומתמיד בהצלחתו מאחל לו רק טוב, כי זה מגיע לו, ובגדול!

 

[Gil_hapkido_kuksool]

אני לא אמרתי שביזניס=רמה ירודה

לא הבנת נכון. אמרתי ש"ככל שהופכים את העיסוק באומנות הלחימה לביזניס הרמה יורדת" - לא הזכרתי רמה ירודה. הרמה יכולה להיות טובה מאד, אבל פחות מאשר אילו זה לא היה ביזניס. לכן כפי שכבר ציינתי, המטרה היא להעניק את הטוב ביותר לתלמידים. טוב זה לא מספיק, צריך לשאוף לטוב ביותר ולזה ניתן להגיע רק אם מצאת את האיזון הנכון בין הרצון ללמד (חשוב מאד) לבין הצורך להתקדם באופן אישי (חשוב לא פחות). לדעתי אין להשוות בין עיסוק באומנות הלחימה לבין עיסוק אחר. זו דעתי בלבד ואשמח לשמוע עוד דיעות בנושא. מה דעתכם על התרומה של עצם הלימוד למורה בהקשר למה שכתבתי בהודעה קודמת ?

 

[החתול.]

מקצוענות :-| |חתול

אני חושב שמקצוען הוא מקצוען ! אם הוא מקצוען כל כולו וכל זמנו ומרצו בתוך המקצוע. זה אומר ללמוד וללמד במקביל . נראה לי שגם אתה מתכוון לאמר שהמלמד חייב להמשיך ללמוד, ובזה אנו מסכימים. אני רק חושב שמקצוען שמצליח אין מה להתוכח עם הצלחתו, ואין מה לנסות להסביר שהוא כנראה לא טוב כי הוא מצליח כאיש עסקים, ומי שלא מצליח כאיש עסקים זה הרבה יותר טוב ?! - מה הגיון? הרי ההצלחתו בנויה על יכולתו כמורה. אני עדיין עומד על כך כי עם הצלחה לא מתווכחים. **אבל כיף להתוכח......

 

[סלבו לוי]

"ביזנס", ומיסחור באומנויות לחימה...

בישראל, ובמערב בכלל, רוב הדוג´ואים הגדולים, מתפרנסים מלימוד אומנוית לחימה (להבדיל מהמזרח - שגם שם גובים לא מעט כסף עבור לימדוי אומנויות לחימה {ע"ע מקדש שאולין}). כל עוד, הפרנסה מלימוד אומנויות לחימה, לא פוגעת באיכות ובלימוד עצמו (הבטחה של התקדמות מהירה בחגורות וכדומה..), אין שום סיבה לבחון ולבקר את זה בזכוכית מגדלת. לא מזמן, יצא לי לבקר באחד מהמכונים הגדולים בארץ (לא של אומנות לחימה מסורתית), ושם רמת המיסחור וה"ביזנס" פשוט מגעילה!! מטרת הביקור, היתה סדנא של שימוש בסכין (שהעביר משיהו מבחוץ). לפני תחילת הסדנא, אחד המדריכים שם, קרא לכולם לשבת בשורה, והתחיל להקריא את שמות האנשים ששילמו. כל מי שהוקרא שמו, עבר לצד השני... כל זה נעשה פעמיים!! מה שיותר גרוע מזה היה - שאחד התלמדיים נכנס באמצע השיעור, והמורה שאל אותו אם אם שילם. אותו תלמיד ענה לו, שמשום שהוא איחר, הוא לא הספיק לשלם, ויעשה זאת מיד לאחר השיעור (בסה"כ 50 ש"ח...) למרות האיחור, וההפסד החלקי של הסדנא, זה לא מנע מהמורה, לשלוח אותו קודם למזכירה לשלם, ורק אח"כ להיכנס לשיעור (שכר לא נותר ממנו יותר מדי). זה היה מחזה פשוט מגעיל!! נפלא בעיני, כיצד באים לאותו מורה כ"כ הרבה תלמידים (שלא נשארים שם יותר מדי...). מאוד מצער, שקמים אנשים כאלה, וגובים כ"כ הרבה כסף מאנשים פשוטים, בשם אומנות לחימה...

 

[ZaZen]

הצלחה

הצלחה כלכלית לא אומרת דבר על איכותו של המורה לא לחיוב ולא לשלילה אלה רק על יכולתו המסחרית. כל מי שמכיר את הענף יודע שיש לא מעט מורים מעולים אשר לא מצליחים כלכלית וגם ההפך

 

[החתול.]

הצלחה כלכלית ../images/Emo54.gif

אינך חושב שמורה טוב, שמסוגל לעמוד על שתי רגליו איתן על הקרקע, ומצליח כלכלית, זה רק מוכיח שלא רק שהוא מבין ויודע אמנות לחימה הוא גם מתרגם זאת להצלחה בחיי יום יום ומביא פרנסה סבירה למשפחתו. אדם שהוא מורה טוב אבל לא מוצא את מקומו, אולי לא מבין את מהות אמנותו? הרי אמנות לחימה זה אמנות החיים. המצליח, פשוט מסוגל ליישם בחייו את אשר הוא לומד ומלמד כאמנותו.

 

[סלבו לוי]

גם זה סוג של יישום הדרך חיים... ../images/Emo45.gif

 

[דלית - delete]

להלציח כלכלית צריך גם מזל

וגם חוסר עכבות מסוג מסוים. המערכת פשוט לא בנויה כך שאדם ישר באמת יוכל להצליח בגדול ללא תחמון מסוים. זו המציאות שבה אנו חיים כרגע. אמן לחימה עשוי לראות את זה, להחליט שהצלחה (שפירוש אפשרי שלה יהיה הפצת תורתו ברבים) חשובה יותר מיושר אישי (המטרה מקדשת את האמצעים עשוי להיות לגיטימי במצבים מסוימים) כיוון שתאפשר ליותר אנשים להתנסות באמנות שהוא מציע - חשיפה מוגברת של אמנויות לחימה לקהל הרחב זה הרי מטרה חיובית. אדם אחר עשוי להחליט שעל יושר אישי (אינטגריטי) הוא לא מוותר עבור הצלחה כלכלית סתם, או מסיבה אחרת (העמדת המשפחה לפני העסק ולפני אמנות הלחימה, לדוגמה) יחליט להימנע מתקיפת הבעיה בכל הכוח. זה לא אומר שהאדם טוב או רע. זה גם לא תמיד אומר שהוא אמן לחימה טוב או רע. זו שאלה של סדרי עדיפויות ומטרות. לכן עצם זה שמורה מצליח כלכלית לא בהכרח הופך אותו לאמן לחימה טוב יותר מאדם שכאמן לחימה בקושי מכסה על ההוצאות. זה גם לא אומר את ההיפך - צריך לבחון כל מקרה לגופו.

 

[דלית - delete]

להלציח=להצליח

 

[ZaZen]

מצתרף לדעתך

 

[ZaZen]

לא אני לא חושב כך

קצרה הירעה להביא דוגמאות על מורים מצלחים שאינם כה מוכשרים באומנותם אבל בהחלט מוכשרים בשיווק או יש להם אנשי שיווק יעלים או חבר עתונאי שדוחף כתבות. גם בהסטוריה של הטאי צ´י בסגנון יאנג היו שני אחים אחד יאנג צ´נג פו שהיה מפורסם וידוע בהחלט מורה גדול וטוב ובעל תלמידים רבים שהפכו את שיטתו לנפוצה ביותר. לעומת זאת אחיו יאנג שאו הו שהיה לא פחות טוב היה בעל מעט תלמידים. דברים אלו נכונים גם במקצעות אחרים לא תמיד איש המקצוע המפורסם והמצליח הוא גם הטוב בענף ואת זה יודעים רק אנשי המקצוע ולא ההדיוטות שהכלים שלהם לשפוט איכות מקצועית מוגבלים לפרסומים לשמעות והילה וזוהר העוטפים את הדמות. לכן לדעתי אין לשפוט יכולת מקצועית כבעלת תרגום ליכולת כלכלית

 

[אריאל (המקורי)]

בתקופת שלטון הקיסר מייג´י

מעמדות הלוחמים (הסמוראים) בוטלו, והרבה מהם היו צריכים לחפש עבודה. דווקא היותם לוחמים, אנשי כבוד ובעלי יושר אישי גרמה לרובם לפשוט את הרגל ולחיות חיי עוני. מהכרות עם מורים משני הסוגים, אני אומר - מורים "לא מקצועיים" הם דווקא המורים הטובים באמת. "טוב תלמוד תורה עם מלאכה (שיגיעת שניהם משכחת עוון)" אריאל

 

[Zeev Foux]

מורה טוב = מצליחן כלכלי?

ממש לא ! במיוחד על רקע עולם העסקים התחרותי היום. מורים רבים אינם טובים בשקרים או במניפולציות והם עדיין מורים מעולים. לעומת זאת, אני לא פגשתי איש שיווק מצליח אחד (ובסופו של דבר הצלחה כלכלית תלויה בשיווק - של עצמך ושל המוצר/חברה) שלא משקר קצת... לא פגשתי מנהל מצליח אחד שלא עושה מניפולציות מוצלחות (ולרוב גם נהנה מכך) לעובדים שלו...

 

[החתול.]

מורה טוב הוא מורה טוב ../images/Emo54.gif

אני מסכים כי כל הכללה היא ממש רחוקה מדיוק. אבל שים לב מה שאתה אומר, זה שההצלחה בהוראת אמנות לחימה היא בהכרח מניפולציות, מכירת שקרים ועבודה בעיניים. הכל "כאילו". אני חולק על קביעה זו, כי הצלחה רגעית אפשר להשיג במסע שיווק, אבל אמנות לחימה זה לא מוצר רגעי, ובתחילת הדיון הדגשתי שאני מדבר על מורים בודדים בענף שהצליחו לשרוד כלכלית לאורך זמן (שנים ארוכות של עיסוק מקצועי באמנות לחימה והחזקת מועדון). בעיני, אדם ששורד עשרות שנים ומחזיק מעמד עם בית ספר יציב, זה בשום אופן לא יכול להיות רק עניין של שיווק ומניפולציות. זה עובד לזמן מוגבל, אבל אותם מורים ממש בודדים, ששרדו את השנים הארוכות והם מצליחים להשרד כלכלית כמקצוענים, כנראה יש בהם איכויות נוספות מקצועיות. אתה רואה בעיני רוחך אדם מתאמן 20 - 30 שנה אצל מורה, מתבגר במועדון, רק בזכות ההתחכמויות, ושיווק? אולי אותם בודדים שמצליחים, משלבים טוב מאחרים יחס אנושי, מקצועיות, שרות וגם יכולת כלכלית סבירה. מי מתאמן ומשקיע במועדון עשרות שנים כשזה רק עבודה בעיניים ? אגב איני מכיר אף מורה שהצליח לשרוד כמקצוען לאורך שנים שהפך לעמיד כלכלית. אולי הוא מסתפק במה שיש, ונהנה לעסוק במקצוע הזה ומוכן אף להקרבה למען העסוק שלו ? לצורך השיחה שלנו אני מדגיש שאני לא מדבר על "המורה האופנתי", אני מדבר על אנשים שהצלחתם ארוכת שנים, והם חיים ופעילים בשטח.