המורה כמבצע...

המורה כמבצע...

כמה חשוב לכם שהמורה יהיה מסוגל לבצע ברמה "מרשימה" את מה שהוא מלמד? עד כמה תהיו מוכנים לקבל תרגיל שהמורה אומר לכם "זה מה שצריך לעשות", גם אם הוא לא מסוגל להדגים את זה, לדוגמא, בזמן אמת (זמן אמת = תרגיל במהירות "ריאלית", נגד יריב מתנגד). מצד אחד - זה עשוי לגרום לכם לפקפק בחומר הנלמד. האם ניתן לקיים הפרדה בין המסר ומוסר המסר באומנויות לחימה?
 

chinabird

New member
תלוי, אבל לא תלוי מאוד

למעט מקרים של מוגבלות פיזית שמונעת הדגמה (פציעה וכדומה), חשובה לי מאוד העובדה שהמורה שלי לעולם לא דורש ממני משהו שהוא לא דורש מעצמו. גם מבחינת מאמץ וכו' (הדוגמה האישית המפורסמת), גם מבחינה טכנית. יש כמובן יוצאי דופן. אני חושב על דוגמה שמישהו הביא פעם פה או בפורום השכן, על מורה לאייקידו שהתבאס מזה שתלמידיו חיקו את תנועתו המוגבלת בגלל גילו המתקדם במקום לקבל ממנו את הידע שצבר בלי הצלקות שנטבעו בו כדרך הטבע. במקרה של זמן אמת, התנגדות של היריב וכו', יש דברים שבטח מתבצעים עם הגבלה מתודית מסוימת (אני לא מצפה שתלמיד בכיר יסיים אימון עם רגל שבורה אם מדגימים איתו תרגיל שסיומו מתבסס על שבירת ברך באמצעו), אבל נדמה לי שלא לזה כיוונת. וזה גם ההבדל בין מורה למאמן, לא? המורה שלי הוא לא איש פינה בקרב זירה. וחוץ מכל זה, כל עוד המורה כשיר פיזית, איזו סיבה שבעולם יש שאני אצליח לעשות משהו שהוא לא מצליח?
 
ומה עם רעיונות חדשים?

חשבתי לא מזמן על דרך לימוד X לתרגיל Y, דרך שונה ממה שתורגל בכיתה בה אני לומד. לדעתי היא דרך נכונה ומעניינת - הדרך שבה לדעתי נכון ללמוד את התרגיל הנ"ל, אבל בגלל שלא למדתי ככה **בעצמי**, אין לי את הנסיון בביצוע שלה. האם הייתם בוחרים ללמד אותה בכל זאת, עם הסתייגות, או את מה שאתם מכירים כבר?
 
כן

כל העניין בלצאת וללמד בעצמנו הוא בחוווית ההתמרה של תלמיד ההופך למורה
. לא מדובר ביכולת התיאורתית
שלנו... גם לא בדרגה
או בנסיון שיש לנו בתחומים אחרים
... אדם יוצא ומתחיל ללמד (וזה חשוב
:) כי יש לו את התפיסה שלו לגבי הדרך בה דברים (א"ל לצורך העניין) צריכה לבוא לכדי ביטוי
בכלל: כל עיסוק בנתינת ציון ומתיחת ביקורת (חיובית כשלילית) על עשייתו של המורה, הינה עיסוק בלתי נמנע לכל תלמיד המצוי בשלבי התפתחות מתקדמים... אין להתבייש בכך ועל שני הצדדים לקבל זאת בהבנה
(הממ... אני חושב שהיום שיעור עם מכות לכליות) . היציאה אל "השטח" קרי: להתחיל ללמד בעצמנו, מלמדת אותנו באופן החד והמדוייק ביותר מה הן מגבלות התפיסה והיכולת שלנו (המשתנות תדיר). בכלל, לפעמים נופתע לטובה - לפעמים נתפלא על צרות האפשרויות... זה כל הקסם
. אני זוכר את הביקורות שהיו (ועודן קיימות) שלי לגבי מוריי: על חלקן גיליתי את רלוונטיות המשפט "מי שיושב ליד ההגה - רואה הכי טוב את הכביש"
... חלקן נתגלו כרלוונטיות (עבורי כמובן) מאי פעם. עכשיו תורך. צא ולמד (בקמץ גדול ובשווא נע).
 

shlomym

New member
המלצה,לתרגל לפני עם חבר.בכל אופן

יצירתיות לטעמי היא הכרחית. כמו בלחימה שינויים אונליין,כולם עושים את זה,אף אחד לא מדבר על זה
כשלואו בא לארץ,הייתי אצלו בסמינר, שאלתי אותו שאלות טכניות,והאמן לי ,שגם הוא ,תוך כדי שינה את התשובה. אם אתה מרגיש בקיא בחומר,לט איט פלו אני מבין את חששותיך,זה יעבור וכל הכבוד על השיתוף,גם לזה צריך אומץ
 

chinabird

New member
מצחיק, זו היתה נקודה שמחקתי מהתגובה הראשונית

חשבתי שהיא לא רלבנטית, וזה כי יש לדעתי הפרדה, במקרה הזה, בין סוגים שונים של יחסים בין המורה לתלמידים שלו. אני מתאר לעצמי שכל מורה נעשה מורה גם כחלק מן הדרך שהוא עצמו עושה כאמן לחימה, ושמורה טוב לא מסמן קו ואומר, עד כאן הייתי תלמיד, עכשיו אני יודע הכל ולא צריך עוד ללמוד, לחקור, לתרגל, להשתפר. אבל אני חושב שיש בלמידה הזו חלקים שלא מתבצעים עם כיתה רגילה, אלא בין המורה לתלמידים הקרובים אליו יותר (גם המתקדמים יותר מבחינה טכנית, כמובן, אבל גם הקרובים אליו במובן הפשוט). שלבים של נסיונות משותפים ולמידה משותפת על בסיס הידע המשותף והשאיפות המשותפות להשתפר. אחרי השלב הראשוני הזה של התנסות ולמידה, בהחלט יכול להיות שמורה שהתחיל לחקור איזושהי דרך או טכניקה יביא אותה לכיתה הרחבה יותר ויאמר, הנה, זה משהו שאני עובד עליו עכשיו, בואו ננסה ללכת עם זה הלאה - אבל רק אחרי שהוא יודע משהו על הטכניקה הזו ויודע על מה הוא עובד ולאן אפשר ללכת עם זה.
 

amir_aikido

New member
ללמד איננו לחקור

הגישה אצלנו לפחות היא שעליך ללמד רק את הדברים שאתה מבין טוב, מן הצד השני, עליך תמיד להתמיד ולחקור גם אפשרויות נוספות (דרישה שאצלנו מקובלת מרמת החגורה השחורה בערך ובפירוש לא הרבה קודם - כשהאדם עוד לא מכיר טוב מספיק את הפתרון הסטנדרטי). כשאתה חוקר אפשרות שונה, אתה יכול גם להנחות תלמידים מתקדמים לנסות ולבחון אותה בהשוואה אל האפשרות הרגילה. זו דרך טובה לעודד אותם לתהחיל בחקר של עצמם. מן הצד השני, רעיונות שכאלה עלולים לבלבל מתחילים. אמיר
 
מורה / מאמן = סמנטיקה

מורה מטווה לך דרך חדשה ומאמן משפר את המיומנות שלך. את שתי הפונקציות אתה יכל ולא יכל לעשות לבד: תלוי בתכנים ובאיזה מצב התפתחותי אתה נמצא ברגע נתון.
 

shlomym

New member
נראה לי יובל שהכוונה למאמן שאינו פעיל ל..

למורה שגם מאמן וגם מתאמן
 
כן, והרבה!

עליזה קזרדזה, המשיכה להיות המורה (ואשתו) של איוו פוגרליץ' כמעט עד יום מותה, ואני מבטיח לך שהיא לא התאמנה באותה תקופה. שלמה שרף לא מתאמן, אלף אלפי הבדלות. בדיוק בגלל זה שאלתי על ההבדל בין מורה למבצע...
 

סיסטמתי

New member
המורה ככלי לימוד...

אפשר ללמד בדוגמה אישית ואפשר בדרכים נוספות. אם אתה מאמין למורה, זה לא משנה מה הוא יודע לבצע. בלאו הכי רוב המאבק הוא עם עצמך... במידה מסויימת אני חושב שמורה פנומן הוא בעייתי, זה כמו ללמוד ממרצה גאון באוניברסיטה - אתה יודע שאתה לא שם, שאתה לא תהייה שם ולא ברור לך איך הוא הגיע לשם. ורק בשביל לסייג - זה לא אומר שהשיעור צריך להיות תיאורטי - הדגמות, ואפילו סבירות בלבד יתקבלו בברכה.
 

gafni

New member
אבל אנחנו לומדים אמנות שימושית

לא משהו שרק פנומנים יכולים לבצע. המורה נמצא קדימה ממני במעלה (או מורד) הדרך ולכן יכולותיו אמורות להיות טובות משל המתאמן הממוצע. אני לא חושב שהוא אמור לשלוט בכל טכניקה ובכל מצב ,וכמו כולנו גם המורה מושפע ממגוון התחושות והמצבים ששאר האנושות חווה. אבל בסך הכל חובת ההוכחה הבסיסית היא על המורה ועל תלמידיו הותיקים.
 

shlomym

New member
אני מסכים מאד עם ציינהבירד וסיסטמטי ומוסיף

שאם התלמיד עבר ביכולותיו את מורו אז זאת מחמאה נהדרת למורה ולא איום לו
 

avima

New member
לא חושב שיש פה ענין בכלל

אני בהחלט מסוגל לחשוב על מאמן מדהים ועתיר נסיון בגיל 70 שלא מסוגל כבר לבעוט 3 בעיטות ברצף באויר (ואולי אף פעם לא יכל) אבל מלמד נער שיכול לעשות זאת איך לבצע
 
נראה לי שרוב המאמנים האולימפים לא מסוגלים

לבצע את מה שהחניכים שלהם מבצעים (ואני בספק אם רובם אי פעם יכלו).
 

d y s

New member
מאמן הוא לא מורה

ובטוח שמאמן של ספורט מונוטוני.
 

d y s

New member
3 בעיטות ברצף באויר?

אנו עוסקים בלחימה או באקרובטיקה?
 
למעלה