המונומנט

הצופה.

New member
המונומנט

הורים מולידים ילדים כדי להנציח את עצמם משפחתם מורשתם וכה. מהיום שהילד נולד מלמדים אותו איך לתפקד בתור מונומנט, מה מותר ומה אסור.. איך לייצג את ההורים ואת המשפחה ,וכביכול דואגים לילד לבריאותו ולאושרו... על הדרך גם "אוהבים " אותו לא סתם אהבה, אלא אהבה ללא תנאי. כמובן שבתור מונומנט על הילד ללמוד להגן על עצמו, וכך מלמדים את הילד הגנה שזה למעשה "הצעד הראשון במלחמה" הילד לומד נפרדות לומד מהו פחד שזה מושג נלווה להגנה (אחרת למושג הגנה אין שום משמעות). וכך הילד הופך השק חבטות המשפחתי כאשר כל הפחדים והתקוות מוטלים עליו.. הילד לא מודע לכך וההורה גם אינו מודע למעשיו זה כבר עיניין שורשי.. המרחק מכיסא הפסיכיאטר הולך ומצטמצם עם חלוף השנים בהם המשא הנפשי הולך וגדל... למה מולידים ילדים חשבתם? האם לילד יש קשר לעיניין הזה? האם אתה מודע לאיזה מסע אתה שולח את ה"יצירה" שלך? האם ילד צריך להיות אקט של.. מונומנט? אהבה? תאווה? משהו להשען עליו לעת זיקנה? האם מישהו הצליח להנציח את עצמו בעזרת ילדיו? כמה זמן זה להנציח? חמש שנים? מאה שנים? אלף שנים? האם אתה יודע מה טוב לילדך בטווח הארוך? למה אנחנו לא שואלים את עצמינו שאלות השקר נראה כל כך מובן מאיליו שהוא אמת... אולי נגלה שמה שמשותף בין כולנו שאנחנו כלום (גם זה משהו משותף) ואולי בעולם שבו הסובייקטיביות תעבור תהליך של אינקרינציה נבין שהכלום הוא הרבה.
 
ילדים.......

אפשר להגיד המון דברים כאלה. להנציח, לבטחון בימי זיקנה. אפשר להגיד שזה אגואיסטי לעשות ילדים. אבל לי נראה שזה החיים. זה כמו לאכול ולישון וכל דבר שעושים בלי לחשוב. האדם יולד ילדים. הוא קיבל יצר מיני בשביל זה. לא? אפשר לשאוף לא להערים עליהם ציפיות. לתת להם ללכת בדרכם. לאהוב אותם ללא תנאי. יש לך ילדים?
 
למעלה