אמא של המקורי
New member
המון שאלות והגיגים...
רק שאין לי זמן אף פעם להתיישב ולהעלות אותם על הכתב...אנסה עכשיו...ואני מתנצלת מראש על האורך... אז ככה: הקטנצ'יק כבר אוטוטו בן 5 חודשים. ואני עדיין מניקה, על אף הקשיים... אני קוראת כאן בקנאה על נשים שתוך פרק זמן קצר ההנקה הפכה להיות זורמת וקלילה.. אצלנו זה לקח זמן, ועדיין יש גלים-גלים... כמה ימים טובים, ושוב ימים קשים... הרבה בכי סביב ההאכלות... בשבוע האחרון הייתי בטוחה שהוא גומל את עצמו מהציצי, נלחצתי, התבאסתי, ממש לקחתי את זה קשה.. ופתאום אחרי יומיים.. שוב חזר לינוק פחות או יותר יפה... באופן פרדוקסלי, בגלל כל הקשיים וההשקעה הרבה שנדרשה כדי להצליח ולשמר את ההנקה, אני יותר ויותר רוצה להמשיך בה. ושאני אומרת קשיים, אני לא מתכוונת רק לסדקים, פטריה, מחסור בחלב, שאיבות, עצבנות על השד ומה לא..., אלא גם לעובדה שהתינוקי המתוק שלי בחודש האחרון לא עולה כל כך יפה במשקל, עושה פחות קקי מקודם, (חלב דווקא יש עכשיו). שבוע אחד הוא אפילו ירד 15 גרם!. הרגישות בנושא גבוהה במיוחד, מאחר והוא ממש ממש פצפון (מתחת לאחוזון 3!). הרופאה הציעה לי לתת תוספת תחליף לאחר הנקה פעם ביום, לבדוק אם הוא עדיין רעב, אבל לא התלהבתי...מצד שני אני שואלת את עצמי לפעמים עד כמה ההתעקשות שלי להניק נכונה במקרה הזה. השבוע היו כמה ארוחות שבהן איך שקרבתי אותו לציצי הוא התחיל לצרוח, עזבתי, ניסתי שוב אחרי פרק זמן, ושוב צרחות, כשבין לבין הוא מקטר ולא מרוצה, בסוף נשברתי, הכנתי לו בקבוק, והוא "טרף" 180CC. אני יודעת שמבקבוק הם אוכלים יותר כי החלב "נשפך" לפה, אבל לא נראה לי שהוא היה אוכל כזו כמות סתם בלי להיות רעב. באותו יום זה קרה פעמיים, גם כי הייתי גמורה מהרעיון שהוא לא רוצה ציצי, גם כי נראה לי לא נכון ללחוץ עליו (לא ליצור אצלו תחושת מיאוס), וגם כי הוא כל כך קטן וכל גרם קריטי אצלו. (או אצלי...
).אציין כי הילד בריא (טפו טפו טפו ועוד פעם טפו!!!). החלק השני של ה"מגילה" שלי אולי נשמע קצת מוזר.. אבל אני כבר הרבה זמן רוצה לשתף בו.. בהיותי תינוקת, ינקתי 3 שבועות. (גם אמא שלי היא מהדור הזה שלכולן בו לא היה חלב... ) במהלך השנים, מפעם לפעם היתה לי תחושה כזו, סוג של דה-ז'א-וו... תחושה שאם אנסה לתאר אותה במילים - אקרא לה "מלאות מענגת בחלל הפה"... מלאות, מתיקות קלה, מרקם מעט מחוספס אבל עדין ונעים להפליא, בעיקר בחך העליון העמוק יותר. זו תחושה שהיתה מופיעה לשניות ונעלמת, ואף פעם לא הבנתי מה פישרה. לפני כחודש, באחת ההנקות של בני, פתאום עלה במחשבתי הרעיון (המוטרף???) שאולי התחושה הזו נרשמה בתודעתי בימים הראשונים של חיי? בשבועות ההנקה הספורים להם זכיתי??? היתכן???? או שזה לגמרי מופרך????. והחלק השלישי והאחרון... אני סובלת כבר חודשיים-שלשה מכאבים בברכיים, במפרקי כף היד, במפרקי האצבעות... ובכלל בעצמות... אני יודעת שצריכה לגשת לרופא לבדוק את העניין, אבל טרם התפנתי... השאלה היא האם יתכן שיצור החלב בגוף בתקופת הנקה עלול לגרום למחסור בסידן, בריחת סידן ושכאלה? עד כאן, תודה למי שהגיעה עד הסוף, אשמח לתגובות.
רק שאין לי זמן אף פעם להתיישב ולהעלות אותם על הכתב...אנסה עכשיו...ואני מתנצלת מראש על האורך... אז ככה: הקטנצ'יק כבר אוטוטו בן 5 חודשים. ואני עדיין מניקה, על אף הקשיים... אני קוראת כאן בקנאה על נשים שתוך פרק זמן קצר ההנקה הפכה להיות זורמת וקלילה.. אצלנו זה לקח זמן, ועדיין יש גלים-גלים... כמה ימים טובים, ושוב ימים קשים... הרבה בכי סביב ההאכלות... בשבוע האחרון הייתי בטוחה שהוא גומל את עצמו מהציצי, נלחצתי, התבאסתי, ממש לקחתי את זה קשה.. ופתאום אחרי יומיים.. שוב חזר לינוק פחות או יותר יפה... באופן פרדוקסלי, בגלל כל הקשיים וההשקעה הרבה שנדרשה כדי להצליח ולשמר את ההנקה, אני יותר ויותר רוצה להמשיך בה. ושאני אומרת קשיים, אני לא מתכוונת רק לסדקים, פטריה, מחסור בחלב, שאיבות, עצבנות על השד ומה לא..., אלא גם לעובדה שהתינוקי המתוק שלי בחודש האחרון לא עולה כל כך יפה במשקל, עושה פחות קקי מקודם, (חלב דווקא יש עכשיו). שבוע אחד הוא אפילו ירד 15 גרם!. הרגישות בנושא גבוהה במיוחד, מאחר והוא ממש ממש פצפון (מתחת לאחוזון 3!). הרופאה הציעה לי לתת תוספת תחליף לאחר הנקה פעם ביום, לבדוק אם הוא עדיין רעב, אבל לא התלהבתי...מצד שני אני שואלת את עצמי לפעמים עד כמה ההתעקשות שלי להניק נכונה במקרה הזה. השבוע היו כמה ארוחות שבהן איך שקרבתי אותו לציצי הוא התחיל לצרוח, עזבתי, ניסתי שוב אחרי פרק זמן, ושוב צרחות, כשבין לבין הוא מקטר ולא מרוצה, בסוף נשברתי, הכנתי לו בקבוק, והוא "טרף" 180CC. אני יודעת שמבקבוק הם אוכלים יותר כי החלב "נשפך" לפה, אבל לא נראה לי שהוא היה אוכל כזו כמות סתם בלי להיות רעב. באותו יום זה קרה פעמיים, גם כי הייתי גמורה מהרעיון שהוא לא רוצה ציצי, גם כי נראה לי לא נכון ללחוץ עליו (לא ליצור אצלו תחושת מיאוס), וגם כי הוא כל כך קטן וכל גרם קריטי אצלו. (או אצלי...
).אציין כי הילד בריא (טפו טפו טפו ועוד פעם טפו!!!). החלק השני של ה"מגילה" שלי אולי נשמע קצת מוזר.. אבל אני כבר הרבה זמן רוצה לשתף בו.. בהיותי תינוקת, ינקתי 3 שבועות. (גם אמא שלי היא מהדור הזה שלכולן בו לא היה חלב... ) במהלך השנים, מפעם לפעם היתה לי תחושה כזו, סוג של דה-ז'א-וו... תחושה שאם אנסה לתאר אותה במילים - אקרא לה "מלאות מענגת בחלל הפה"... מלאות, מתיקות קלה, מרקם מעט מחוספס אבל עדין ונעים להפליא, בעיקר בחך העליון העמוק יותר. זו תחושה שהיתה מופיעה לשניות ונעלמת, ואף פעם לא הבנתי מה פישרה. לפני כחודש, באחת ההנקות של בני, פתאום עלה במחשבתי הרעיון (המוטרף???) שאולי התחושה הזו נרשמה בתודעתי בימים הראשונים של חיי? בשבועות ההנקה הספורים להם זכיתי??? היתכן???? או שזה לגמרי מופרך????. והחלק השלישי והאחרון... אני סובלת כבר חודשיים-שלשה מכאבים בברכיים, במפרקי כף היד, במפרקי האצבעות... ובכלל בעצמות... אני יודעת שצריכה לגשת לרופא לבדוק את העניין, אבל טרם התפנתי... השאלה היא האם יתכן שיצור החלב בגוף בתקופת הנקה עלול לגרום למחסור בסידן, בריחת סידן ושכאלה? עד כאן, תודה למי שהגיעה עד הסוף, אשמח לתגובות.
