המון זמן לא הייתי כאן!

  • פותח הנושא yr80
  • פורסם בתאריך

yr80

New member
המון זמן לא הייתי כאן!

והופ - התאומים כבר בני 3 ורבע... ויש להם אחות קטנה, בת 10 חודשים. הכל היה טוב ויפה אלמלא אבא שלהם היה במילואים מזה שבועיים...
גיל 3 יותר קל משנתיים אבל עדיין מאתגר. אנחנו כבר גמולים יפה, בעלי דעה נחרצת על כל דבר, ותובענות רבה, אבל גם משחקים מקסים ביחד, שובבים ביחד, אחראים ועוזרים לאמא. כל דבר "אני לבד", ובסך הכל מתוקים מאוד מאוד. יש לי שתי שאלות.
1. שאלה על יללנות - איך אתן מתמודדות עם יללת? סתם התבכיינות (לא באמת בכי על משהו מהותי). זה אחד הדברים שהכי משגעים אותי ואני מוצאת את עצמי אומרת 20 פעם ביום "די לילל" "אבל למה ביללות" "לא צריך לילל, אפשר לדבר" וכו'. מתי זה נגמר? מה אתן אומרות? כמובן שכשאני אומרת את זה לתאום אחד השני אומר "אני לא מיילל. אני מתנהג יפה". מנסה לגרוף קצת קרדיט על חשבון אחיו...
2. שאלה על אוכל - תאום אחד אוכל נהדר, מוכן לטעום כל דבר ואין איתו שום קושי. תאום שני החליט להתקבע בעיקר על פחמימות. לא מוכן לטעום שום דבר חדש ומבחינת ירקות אוכל רק עגבניה ובפירות תפוח ונקטרינה וזהו. מה עושים? אני תמיד מבקשת ממנו בכל זאת לטעום ובסוף ההפצרות הוא מסכים ואני לא מכריחה לאכול משהו שאמר שלא טעים לו. מה עושים? איך דוחפים עוד ירקות ופירות? לא מסכים קציצות ולביבות, לא מסכים סלט.

תודה מראש לעונות ושיהיה שקט.
 

אור0424

New member
הי לך

אענה מנסיוני עם בן החמש וחצי ועם בת הכמעט שלוש.
התאומים עדיין קטנים לגבי הנושאים שהצגת.....
1. יללות - זו לגמרי תקופה ואין כל כך מה לעשות כדי למנוע מהם ליילל, אבל יש מה לעשות ע"מ שיישגע אותך פחות. אישית אני פשוט מודיעה שאני לא מנהלת שיחות בבכיינות.
אני תמיד מסבירה שזה בסדר ומותר לבכות אם לדוגמא כואב לנו או אם נפגענו מחבר או למשל אם עצוב מאיזושהי סיבה.
אבל ליילל ע"מ לקבל ולהשיג משהו - לא מקובל עלי.
ואני מסתובבת והולכת.
פשוט לא מנהלת שיחה ככה ובטוח לא מנסה לפענח מה הייללן רצה ולמה התכוון.....
יכולה לומר לך שאצל הבכור זה כמעט וכבר לא קורה, אצל השנייה עדיין ממשיך אבל מהר מאוד היא מבינה שנתקלה בקיר ופשוט עוברת לדבר כמו בנאדם. (ואפילו הבכור אומר לה - "אמא לא מדברת כשסתם בוכים...")

2. לגבי האוכל- אני מניחה שאת יודעת שזה אחד מהדברים שעליהם ילדים יכולים לשלוט ועושים זאת ביד רמה.
גם כאן - אין מקום ליותר מידי מניפולציות מצידך. זה פשוט לא הולך.
תקופה ארוכה אמרתי לעצמי שהבן שלי לא אוכל פירות וירקות (עגבניה מלפפון פלפל תפוח אגס וכו וכו וכו) אבל כשהסתכלתי על התמונה הגדולה - הוא מאוד אוהב מרק - ואוכל תפוחי אדמה וגזר ודלעת.
הוא גם מאוד אוהב מג'דרה והיא עמוסת עדשים.... אז הוא לא אוהב את הסטנדרט. אז מה?
כל תקופה האהבות והשנאות מתחלפות.
היתה תקופה קצרה שניסיתי לשחד והצעתי פרס קטן על כל טעימה שיעשה ממזון חדש - ומותר לו גם לא לאהוב. (והוא גילה כך מזונות חדשים....) אני לא בטוחה כמה זה נכון לעשות בין תאומים - ולו רק בשביל האפשרות שהתאום שכן מגוון יחליט שזו דרך נפלאה לקבל הפתעות ואז בעצם יפתח רגרסיה יזומה....
יש גם את דרך נוספת - לחתוך ולהניח בצלחת שקרובה אליהם. שיהיה תמיד בהשיג יד. אולי יום אחד מישהו יתפתה....
בהצלחה!
 

אור0424

New member
ודבר אחרון(עבר זמן "העריכה" שלי...
)

אני מכניסה לאוכל שלהם בסודי סודות תוספי תזונה ללא טעם וריח וגם נותנת להם ויטמינים שמגיעים בצורת שוקלד ודובוני גומי רכים בכל מיני טעמים.
שיהיה על כל מקרה.....
 

kookadoo

New member
טריק פצפון בענייני הייללת

שהתחלתי להשתמש בו לאחרונה ואולי יעבוד אצלך.
אני כמובן לא מבינה "יללת", אבל כדי להפוך את העניין למשחק, אני מציעה למייללת להתסובב ואולי אחרי הסיבוב פתאום יעלה לה חיוך והיא תדע לדבר כמו גדולה. לפעמים זה דורש 2-3 סיבובים, בהם אני מגיבה בדרמטיות ("אוי!! אני כמעט רואה חיוך!! כמעט כמעט!!) עד שהיא מתחילה לחייך ולדבר ללא יללת.
משחק והומור הם תמיד דרך טובה לנטרל מתח. בעיקר שלך :) ממליצה לנסות מידי פעם...
 
יללות ואוכל

1. יללות- אני אומרת ליללנית בחבורה שאני לא מבינה כשהיא מייללת ולכן אין טעם שתמשיך. ולכן אומרת לה להרגע ולהגיד את מה שרצתה שוב בלי יללות. לא שאלה של צריך או לא צריך לילל- אני פשוט לא מבינה יללת ומתעלמת ממה שמבקשים ביללות. אני גם משתדלת להפוך את זה להומור, וכשמתחילה יללת אני ישר אומרת "אוי, אני חושבת שיש פה חתול. שמעתי חתול. וישר הן מתחילות לחפש... ואז אומרת לה - שמעתי יללות.... היא כבר מבינה לבד. היום מיללת הרבה פחות ולכן כשזה מתחיל אני אומרת לה שהיא לא חתול למרות שהיא חמודה כמו חתול, אז לדבר כמו ילדה כי אני לא מבינה. (בנות 4 וחצי). בשנייה שהיא מתחילה לילל אני עוצרת אותה וזה כמעט תמיד עובד

2. אוכל- דבר ראשון -יופי שאחד אוכל נהדר. כבר חצי נחמה. יכול להיות שהשני באמת שונה בטעמים ויכול להיות שהוא מנגן על הכלי של האוכל - כלומר, הבין שבכך הוא משיג תשומת לב. ולכן, כל עוד הוא אוכל, להמשיך עם פחמימות ולהציע כל הזמן דברים אחרים. לא רוצה- לא צריך. מאמינה שעם הזמן הוא יאכל עוד דברים, לרוב זה עובר בתקופות. אבל בעיני חשוב תמיד להציע.
את יכולה גם להציע לתאום שאוכל ירקות בצורות, להכין פרצוף בצלחת מעיגולי גזר ואף גמבה ופה עגבניה וכו'. אולי לסרבן זה יעשה יותר חשק לנסות גם. ושוב, תשאלי מראש אם רוצה ירקות, יגיד לא- תכיני לתאום שרוצה. אם יתלהב ויבקש גם- תכיני לו, אבל אל תפצירי בו שיאכל. אסור להפוך את המשחק לכלי שליטה בהורה...
 

taltal153

New member
הצעה נוספת לגבי האוכל

נתנו לך עצות מעולות פה, לכן מוסיפה רק דבר קטן לגבי האוכל -
כדאי להכין צלחת מרכזית של ירקות (וגם כל מאכל אחר שאת מכינה)
ולא לחלק בצלחות
זה מאפשר למי שאמר שהוא לא רוצה, לקחת בעצמו ולנסות
ולא לעשות עניין מזה שלא אוכל, לא להראות שזה מציק לך כ"כ.
בהצלחה
 
למעלה