המון זמן ,אבל חזרתי!!!!
בס``ד אני יודע שלא כולם זוכרים אותי.. אבל אני פה , ואני מביא עוד אחד!! (אחרי ``לרקוד על הכל`` ו``מחלה תורשתית``) זה משהו שכתבתי ממש לאחרונה , מקווה שימצא חן.. (במיוחד בשביל ריקי
אדום ולבן הם הכירו זה את זה מאז שהם מכירים את עצמם. הטיולים שלהם בעולם שלתוכו הם נוצרו היו אין סופיים. תמיד הם ידעו שיום יבוא והם יצטרכו לעשות את מה שהגדולים עושים , ושגם להם לא יהיה ממש אכפת מה קורה עם היצורים החדשים.. בעולם כמו שלהם , הייתה רק עבודה, כל אחד בתפקידו. ובינתיים נותר להם המון מה ללמוד כדי להגיע ולהבין את מהות עבודתם בדיוק כמו הגדולים. זה קרה בדיוק כשהעולם שלהם היה בפעולה מיוחדת, כולם התרוצצו לכל הכיוונים, והם ניצלו את ההזדמנות להשתמש במעליות, שהמסע בהם נראה להם תמיד כמו משהו ששווה להתגנב בשבילו. התזמון היה מושלם, וכשהשומר נעצר לדבר עם אחד המנקים, הם כבר היו בפנים והתחילו לעלות. הדלת נפתחה בקומה העליונה, היישר לתוך חדר הבקרה. הפועלים שעבדו שם נראו לגמרי אחרת, אף פעם הם לא תיארו שפועלים עם משקפיים וזקנים ארוכים יכולים להראות כ``כ מגוחכים. שלט ענק הורה על כניסה לתחום הצד השמאלי של חדר הקליטה המבוקרת (חדר הסאונד), ושם זה קרה ... נורות אדומות החלו להבהב ואזעקה צורמנית פילחה את חלל האזור. על המסכים הענקיים נתקבלה ההודעה על המצאות גופים מיותרים בחדר הבקרה. עוד לפני שהם הבינו מה קרה, החדר נעלם מעיניהם , ובתוך שניות הם הובלו בחזרה למטה. לבן התעורר ראשון ומיהר להעיר את אדום, עובד מוזר הסתובב סביב למיטותיהם , על דש בגדו היה רשום ``מטפל מוסמך``. ``לא הייתם צריכים לעלות לשם`` הוא אמר, `` חדר הפיקוד הוא לא מקום לכדוריות קטנות`` וזהו.. אז הוא כבר לא נכח בחדר, פשוט אמר ונעלם.. לבן ואדום נשארו כבולים למיטה לתקופת זמן שנראתה להם כנצח. אבל זה היה שווה . הם סוף סוף הבינו שהם,... שהם בעצם כדוריות, לא סתם כדוריות.. אלא כדוריות קטנות (שזה גם משהו). מוזר...לפני זה הם פשוט חיו .. סתם כך בלי כלום. אף אחד לא טרח לומר להם מה הם. עכשיו הכל היה מובן .. עברו שנים.. אדום גדל והתנפח קצת, לבן גדל וגדל הרבה. הזמן שעבר גרם למשחקים להתפתח ולהשתנות. ההבדלים ביניהם לא היו גורם מפריע, השאיפות שלהם היו זהות לחלוטין. זו כנראה הייתה הסיבה לנוכחות הפתאומית שלהם בחדר הפיקוד, והפעם ,בלי שום מעלית ,והפעם, זה היה לחדר הקליטה והמיון. את לבן הוא ראה מאז רק לעיתים רחוקות, שלחו אותו לחשל את עצמו וללמוד טכניקות קרביות מהגדולים. הוא היה אמור להגן על העולם שלהם. ואילו אותו, את אדום, הם שלחו לפעילות אחרת לגמרי, ואלמלא שכנעו אותו שהיא הדרך היחידה והייעודית שלו הוא היה שולל אותה לחלוטין . היא פשוט נגדה לחלוטין את האופי שלו. הוא ,שהסתובב כל הזמן עם לבן ולא עם אדומים אחרים , הוא ,שהשאיפה לשוני ולקשיים הייתה האופציה המאתגרת אותו יותר מכל, קיבל שליחות כ``כ אחרת.. הם בקשו ממנו לזרום , לזרום כדי לשמור על החמצן המועבר בעולם.. פשוט כך ,לזרום ביחד עם כל האדומים , בתוך תוכו הוא לא ויתר. בלילה.. הוא חלם להיות כמו לבן.. החלומות בלילות ביקשו מוצא מעשי בימים, ובתוך הזרימה הוא החל מחפש פתחים, רק כדי להפסיק לזרום. מוחו ורגשותיו לא נתנו לו מנוחה לרגע, והחמצן שתמיד יחסו לו את החשיבות המרובה ביותר נעשה לו כבד.. אבל לא מספיק כבד כדי לוותר עליו, הוא יחל לרגע שתינתן לו האפשרות לשאת ולשמור על חצי מכמות החמצן , ובחציו השני להיות לוחם כמו לבן. ואז זה קרה.. באותו יום העולם שלהם היה בפעילות פתאומית ומוגברת מתמיד. נוהלי ``עולם ריצה`` הועברו מאחד לשני בפיקוד ישיר מחדר הבקרה. והבהילות החלה.. אדום שזרם עם כולם , החל זורם במהירות לקומות התחתונות ביחד עם אלפי אדומים.. ואז הוא ראה אותה..היא הייתה הכדורית האדומה הגבוהה ביותר שהוא ראה בחייו אבל הגובה לא הרשים אותו.. היא הייתה פשוט זוהרת... ניצוצות של אור זרחו ממנה.. הוא היה המום.. חבטה מזעזעת קטעה את מחשבותיו. פציעה בקומה שניה של העולם, הפעילה את האזעקות בעוצמה הגבוהה ביותר, עוצמה שהוא לא הכיר. כשכוחותיו שבו אליו , הוא נזכר באור, באותה הכדורית.. היא הייתה ממש מאחוריו, הוא הביט אליה , ובטון תקיף ובטוח היא אמרה.. ``תישאר כאן, זו השעה המסוכנת ביותר, הרבה חברים זורמים עכשיו החוצה... אתה חייב לשמור על עצמך כאן`` הוא רצה כ``כ לזרום לכיוון התקרית, לראות את לבן נלחם עם הפולשים מבחוץ ולנסות להוכיח ולהגשים את שאיפותיו.. אבל צורת הדיבור שלה, והאור שזרח מסביבה, נתנו לו כיון חשיבה שונה.. הוא היה כמותה.. וגם הוא רצה לזרוח.. אבל.. לבן.. הוא ... שם.. בכוחות רצונו האחרונים הוא התקדם.. ואז הוא ראה את ה``מטפלים``. הם נשאו אלונקה.. לבן שכב שם.. בלי לזוז.. הוא רץ לעברו , אדום הספיק לשמוע את משפטיו האחרונים.. ``תמשיך לזרום ..`` לבן אמר בקול חנוק.. ``התקלה הנקודתית הזו פגעה בי .. אבל אם תופסק זרימת החמצן זה יפגע בכל העולם...``.. הוא אמר.. ושתק... אדום לא יכל לעצור את עצמו.. עיניו התמלאו דמעות , והוא בכה .. הנפש שלו בכתה.. הוא החליט לקיים את צוואתו של החבר היקר לו ביותר.. הוא סילק את דמעותיו.. ואז הוא הבחין... בכפות ידיו .. ועליהן , אור מנצנץ וזורח..
בס``ד אני יודע שלא כולם זוכרים אותי.. אבל אני פה , ואני מביא עוד אחד!! (אחרי ``לרקוד על הכל`` ו``מחלה תורשתית``) זה משהו שכתבתי ממש לאחרונה , מקווה שימצא חן.. (במיוחד בשביל ריקי
אדום ולבן הם הכירו זה את זה מאז שהם מכירים את עצמם. הטיולים שלהם בעולם שלתוכו הם נוצרו היו אין סופיים. תמיד הם ידעו שיום יבוא והם יצטרכו לעשות את מה שהגדולים עושים , ושגם להם לא יהיה ממש אכפת מה קורה עם היצורים החדשים.. בעולם כמו שלהם , הייתה רק עבודה, כל אחד בתפקידו. ובינתיים נותר להם המון מה ללמוד כדי להגיע ולהבין את מהות עבודתם בדיוק כמו הגדולים. זה קרה בדיוק כשהעולם שלהם היה בפעולה מיוחדת, כולם התרוצצו לכל הכיוונים, והם ניצלו את ההזדמנות להשתמש במעליות, שהמסע בהם נראה להם תמיד כמו משהו ששווה להתגנב בשבילו. התזמון היה מושלם, וכשהשומר נעצר לדבר עם אחד המנקים, הם כבר היו בפנים והתחילו לעלות. הדלת נפתחה בקומה העליונה, היישר לתוך חדר הבקרה. הפועלים שעבדו שם נראו לגמרי אחרת, אף פעם הם לא תיארו שפועלים עם משקפיים וזקנים ארוכים יכולים להראות כ``כ מגוחכים. שלט ענק הורה על כניסה לתחום הצד השמאלי של חדר הקליטה המבוקרת (חדר הסאונד), ושם זה קרה ... נורות אדומות החלו להבהב ואזעקה צורמנית פילחה את חלל האזור. על המסכים הענקיים נתקבלה ההודעה על המצאות גופים מיותרים בחדר הבקרה. עוד לפני שהם הבינו מה קרה, החדר נעלם מעיניהם , ובתוך שניות הם הובלו בחזרה למטה. לבן התעורר ראשון ומיהר להעיר את אדום, עובד מוזר הסתובב סביב למיטותיהם , על דש בגדו היה רשום ``מטפל מוסמך``. ``לא הייתם צריכים לעלות לשם`` הוא אמר, `` חדר הפיקוד הוא לא מקום לכדוריות קטנות`` וזהו.. אז הוא כבר לא נכח בחדר, פשוט אמר ונעלם.. לבן ואדום נשארו כבולים למיטה לתקופת זמן שנראתה להם כנצח. אבל זה היה שווה . הם סוף סוף הבינו שהם,... שהם בעצם כדוריות, לא סתם כדוריות.. אלא כדוריות קטנות (שזה גם משהו). מוזר...לפני זה הם פשוט חיו .. סתם כך בלי כלום. אף אחד לא טרח לומר להם מה הם. עכשיו הכל היה מובן .. עברו שנים.. אדום גדל והתנפח קצת, לבן גדל וגדל הרבה. הזמן שעבר גרם למשחקים להתפתח ולהשתנות. ההבדלים ביניהם לא היו גורם מפריע, השאיפות שלהם היו זהות לחלוטין. זו כנראה הייתה הסיבה לנוכחות הפתאומית שלהם בחדר הפיקוד, והפעם ,בלי שום מעלית ,והפעם, זה היה לחדר הקליטה והמיון. את לבן הוא ראה מאז רק לעיתים רחוקות, שלחו אותו לחשל את עצמו וללמוד טכניקות קרביות מהגדולים. הוא היה אמור להגן על העולם שלהם. ואילו אותו, את אדום, הם שלחו לפעילות אחרת לגמרי, ואלמלא שכנעו אותו שהיא הדרך היחידה והייעודית שלו הוא היה שולל אותה לחלוטין . היא פשוט נגדה לחלוטין את האופי שלו. הוא ,שהסתובב כל הזמן עם לבן ולא עם אדומים אחרים , הוא ,שהשאיפה לשוני ולקשיים הייתה האופציה המאתגרת אותו יותר מכל, קיבל שליחות כ``כ אחרת.. הם בקשו ממנו לזרום , לזרום כדי לשמור על החמצן המועבר בעולם.. פשוט כך ,לזרום ביחד עם כל האדומים , בתוך תוכו הוא לא ויתר. בלילה.. הוא חלם להיות כמו לבן.. החלומות בלילות ביקשו מוצא מעשי בימים, ובתוך הזרימה הוא החל מחפש פתחים, רק כדי להפסיק לזרום. מוחו ורגשותיו לא נתנו לו מנוחה לרגע, והחמצן שתמיד יחסו לו את החשיבות המרובה ביותר נעשה לו כבד.. אבל לא מספיק כבד כדי לוותר עליו, הוא יחל לרגע שתינתן לו האפשרות לשאת ולשמור על חצי מכמות החמצן , ובחציו השני להיות לוחם כמו לבן. ואז זה קרה.. באותו יום העולם שלהם היה בפעילות פתאומית ומוגברת מתמיד. נוהלי ``עולם ריצה`` הועברו מאחד לשני בפיקוד ישיר מחדר הבקרה. והבהילות החלה.. אדום שזרם עם כולם , החל זורם במהירות לקומות התחתונות ביחד עם אלפי אדומים.. ואז הוא ראה אותה..היא הייתה הכדורית האדומה הגבוהה ביותר שהוא ראה בחייו אבל הגובה לא הרשים אותו.. היא הייתה פשוט זוהרת... ניצוצות של אור זרחו ממנה.. הוא היה המום.. חבטה מזעזעת קטעה את מחשבותיו. פציעה בקומה שניה של העולם, הפעילה את האזעקות בעוצמה הגבוהה ביותר, עוצמה שהוא לא הכיר. כשכוחותיו שבו אליו , הוא נזכר באור, באותה הכדורית.. היא הייתה ממש מאחוריו, הוא הביט אליה , ובטון תקיף ובטוח היא אמרה.. ``תישאר כאן, זו השעה המסוכנת ביותר, הרבה חברים זורמים עכשיו החוצה... אתה חייב לשמור על עצמך כאן`` הוא רצה כ``כ לזרום לכיוון התקרית, לראות את לבן נלחם עם הפולשים מבחוץ ולנסות להוכיח ולהגשים את שאיפותיו.. אבל צורת הדיבור שלה, והאור שזרח מסביבה, נתנו לו כיון חשיבה שונה.. הוא היה כמותה.. וגם הוא רצה לזרוח.. אבל.. לבן.. הוא ... שם.. בכוחות רצונו האחרונים הוא התקדם.. ואז הוא ראה את ה``מטפלים``. הם נשאו אלונקה.. לבן שכב שם.. בלי לזוז.. הוא רץ לעברו , אדום הספיק לשמוע את משפטיו האחרונים.. ``תמשיך לזרום ..`` לבן אמר בקול חנוק.. ``התקלה הנקודתית הזו פגעה בי .. אבל אם תופסק זרימת החמצן זה יפגע בכל העולם...``.. הוא אמר.. ושתק... אדום לא יכל לעצור את עצמו.. עיניו התמלאו דמעות , והוא בכה .. הנפש שלו בכתה.. הוא החליט לקיים את צוואתו של החבר היקר לו ביותר.. הוא סילק את דמעותיו.. ואז הוא הבחין... בכפות ידיו .. ועליהן , אור מנצנץ וזורח..