ו ת נ פ י ש ת י ם
New member
המון ולא כלום
שלום לכם. יש לי המון מה לומר. אבל אין לי יכולת לומר דבר. ממש לא כלום. לפני שלשה שבועות נפטר הבן שלי. ככה. נפטא כנראה מדום לב. בבית. בחדר שלו. בין הידים שלי. הלך. נסיתי לעשות לו החיאה. לא עזר. נפטר. והגעתי לאתר שלכם. וקראתי פה ושם. לא קראתי הרבה. אין לי סבלנות לקרוא. אין לי סבלנות לכלום. ואמרתי לעצמי: אולי. אולי מפה יעזרו לי קצת למצוא כוון. כי אני ממש חי בתוך מין אי ודאות כזו. וכתבתי משהו לבחורה אחת . לא הכרתי אותה ,אבל מתגובתה הסתבר לי כי היא מאוד רגישה, ונבונה ,ומבינה וחכמה. והיא אמרה שיש פה אנשים שיקראו ויבינו על מה אני מדבר......... בדיוק, בלי שאצטרך להסביר יותר מידי. (ואני רק מקווה שלא תכעס שצטטתי אותה בלי רשותה) אז אני לא יודע מה לומר ומה לספר. לספר איך זה קרה? לספר כמה אהבתי אותו? לספר כמה הוא חסר לי? לספר איך קשה לי לתמוך באמא שלו ובאח הגדול והאחות הקטנה שלי? מה. מה אני צריך לומר? אח שלי נהרג בפעולה בלבנון לפני 23 שנה. איזה סמ"פ אחד הכניס לו כדור והרג אותו. היה הרופא של הגדוד. וזה היה קשה. זה היה קשה מאוד. לקח לי איזה עשר שנים רק להתחיל לצאת מהצער. והצער ההוא לא עוזב. והנה עכשיו הלך הבן שלי . וזה בכלל לא אותו דבר. זה נורא כבד. אז מה אני צריך לומר? מה אני צריך לעשות? אני לא יודע. אני יודע רק שאני לא רוצה לשמוע " תהיה חזק" ו- מחבק/ת אותך". אני לא רוצה להיות חזק. הוא היה נורא חזק. היה לו המון כח. אבל הוא היה נורא רגיש. היה מסוגל לבכות. ואני מה זה חזק? ברזל. לא מסוגל לבכות. לא בכיתי על אחי, לא על הורי וגם עכשיו על הבן שלי- לא בכיתי. אז אני לא רוצה להיות חזק. ואני רוצה לחבק אותו . רק אותו ולא אף אחד אחר. אז אנא, בלי....................... מה יהיה?
שלום לכם. יש לי המון מה לומר. אבל אין לי יכולת לומר דבר. ממש לא כלום. לפני שלשה שבועות נפטר הבן שלי. ככה. נפטא כנראה מדום לב. בבית. בחדר שלו. בין הידים שלי. הלך. נסיתי לעשות לו החיאה. לא עזר. נפטר. והגעתי לאתר שלכם. וקראתי פה ושם. לא קראתי הרבה. אין לי סבלנות לקרוא. אין לי סבלנות לכלום. ואמרתי לעצמי: אולי. אולי מפה יעזרו לי קצת למצוא כוון. כי אני ממש חי בתוך מין אי ודאות כזו. וכתבתי משהו לבחורה אחת . לא הכרתי אותה ,אבל מתגובתה הסתבר לי כי היא מאוד רגישה, ונבונה ,ומבינה וחכמה. והיא אמרה שיש פה אנשים שיקראו ויבינו על מה אני מדבר......... בדיוק, בלי שאצטרך להסביר יותר מידי. (ואני רק מקווה שלא תכעס שצטטתי אותה בלי רשותה) אז אני לא יודע מה לומר ומה לספר. לספר איך זה קרה? לספר כמה אהבתי אותו? לספר כמה הוא חסר לי? לספר איך קשה לי לתמוך באמא שלו ובאח הגדול והאחות הקטנה שלי? מה. מה אני צריך לומר? אח שלי נהרג בפעולה בלבנון לפני 23 שנה. איזה סמ"פ אחד הכניס לו כדור והרג אותו. היה הרופא של הגדוד. וזה היה קשה. זה היה קשה מאוד. לקח לי איזה עשר שנים רק להתחיל לצאת מהצער. והצער ההוא לא עוזב. והנה עכשיו הלך הבן שלי . וזה בכלל לא אותו דבר. זה נורא כבד. אז מה אני צריך לומר? מה אני צריך לעשות? אני לא יודע. אני יודע רק שאני לא רוצה לשמוע " תהיה חזק" ו- מחבק/ת אותך". אני לא רוצה להיות חזק. הוא היה נורא חזק. היה לו המון כח. אבל הוא היה נורא רגיש. היה מסוגל לבכות. ואני מה זה חזק? ברזל. לא מסוגל לבכות. לא בכיתי על אחי, לא על הורי וגם עכשיו על הבן שלי- לא בכיתי. אז אני לא רוצה להיות חזק. ואני רוצה לחבק אותו . רק אותו ולא אף אחד אחר. אז אנא, בלי....................... מה יהיה?
