המוות

[nashba]

רציתי לשאול

האם לדרך הלוחמים יש איזו שהיא תיאוריה על מה קורה אחרי המוות ? אם כן , אשמח לשמוע אותה. ואם לא אז אני בטוחה שלכל אחד יש את האמונות הפרטיות שלו ל"למה אני צועד בדרך הלוחמים ומה זה ישנה אחרי שאני אמות" אז אני אשמח לשמוע... אני חוששת שאולי ההודעה לא קשורה לפורום ואם כך - תמחקו נטלי .

 

[GALPO]

שאלה

נתקלתי בפורום בפעם הראשונה,קראתי קצת ובאמת נראה לי מעניין הנושא. הבנתי בגדול שבדרך הלוחמים,צריך להתגבר על הפחדים האישיים ולא להיות חסר ביטחון ולחשוב מה כולם חושבים עלייך. עכשיו,אני בהחלט לא לוחם לפי מה שקראתי ואשמח אם תעזרו לי בדבר הבא: אני נער וביום שישי שעבר הייתה מסיבה באיזה מועדון והזמינו אותי. ואז אני במהלך כל היום חושב:ללכת או לא ללכת?ככה כל היום ובסוף יוצא שאני לא הולך.אני מפחד מכל מיני דברים ודי קשה לי להסביר את זה ככה בכתב פה... וזה לא פעם ראשונה שזה קורה.הרבה פעמים יוצא שאני לא הולך למסיבות מהפחד. (לא מפיגוע או שיקרה לי שם משהו,קשה לי להסביר אבל אם זה יהיה הכרחי אני אסביר) איך אני פותר את הבעייה?(אם מישהו הבין)אני יכול לנסות להסביר יותר אם זה יהיה הכרחי.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif המוות

העולם הוא אינסופי, אך הקיום האנושי מוגבל. סתירה זו הופכת את המפגש הבלתי נמנע עם האינסוף להתפרקות התודעה האישית - מוות. דרך הלוחמים גורסת כי השתחררות מן המגבלות על התודעה מאפשרת לה לשמור על רציפות ולא להתפרק כתוצאה מן המפגש עם האינסוף. זהו "מוות" אלטרנטיבי אשר אמנם אינו מכיל גוף אך מכיל עצמיות מתמשכת - "הקשב השלישי". אפשר לומר באופן מופשט כי מטרתה של דרך הלוחמים היא ללמד את הלוחם להכיל את האינסוף בחייו, ובאופן זה לאפשר לו להכיל את האינסוף כמותו.

 

[deep ocean]

אם היית יודע שיש לך יום אחד לחיות

האם עדיין לא הולך למסיבה בגלל פחדים שונים? אם תשובתך היא שהיית הולך למסיבה, אז אתה יכול לזכור, למשל, שהמוות לא צפוי, ואינך יודע מתי תמות. לפיכך, חבל לבזבז את הזמן על פחדים אלה, ולמנוע מעצמך דברים שונים. ממה אתה מפחד? אולי יש לך תסריטים שונים (שהם רק בדמיון שלך!) לגבי מה שהולך להתרחש במסיבה, ובגללם אתה לא הולך? האם מעורב שיפוט שקשור לפחדים האלה? דהיינו, פחד שישפטו אותך על התנהגות מסוימת שלך, ובגלל זה אתה נמנע ללכת?

 

[GALPO]

בדיוק ככה!!

יש לי תסריטים שונים בראש,פוחד שישפטו אותו... אני חושב שאת\ה צודק\ת ובאמת חבל לבזבז את הזמן על פחדים אבל בכל זאת איך אני יכול להתגבר על פחדים אישיים שנובעים מחוסר ביטחון ואיך אני כבר יכול להפסיק לחשוב מה כולם חושבים עלי...אם יש איזה קישור (עדיף בעיברית)אז אני אשמח ושוב תודה

 

[deep ocean]

לבינתיים

אני יכולה להמליץ לך להיכנס למאמר על השיפוט, ולהיכנס לכל השרשורים שהיו אי פעם בפורום (הם בתוך המאמר). אפשר לשנות את התסריטים בראש לחיוביים יותר, אבל עדיף פשוט לראות שהם תסריטים שרק אתה יצרת, ואין להם אחיזה במציאות.

 

[GALPO]

תגובה

רוב הזמן אני מדמיין תסריטים חיוביים ואני מדמיין איך כל הדברים שאני רוצה שיהיו קורים באמת,אבל התסריטים השליליים יש להם אחיזה במציאות וזה לא שאני מגזים או משהו.

 

[deep ocean]

תגובה

א. האם קראת את המאמר שהפניתי אותך אליו? ב. אולי לתסריטים האלה יש אחיזה במציאות כי האמונות הפנימיות שלך מגשימות אותן. אם תאמין שכל האנשים בעולם רוצים, למשל, לנצל אותך => אתה תמשוך לחייך אנשים שרוצים לנצל אותך. כאן מסתיימת עזרתי. אתה יכול להמשיך להאחז בפחדים או לוותר עליהם. המוות אורב בפינה. בהצלחה!

 

[בית ספר לדרך הלוחמים]

הפחד הוא חלק ממך.

קבל אותו... והוא יפסיק להיות פחד.

 

[GALPO]

תודה!

על כל התגובות,ועוד לא היה לי זמן לקרוא אבל עכשיו אני אתחיל

 

[nashba]

אני צריכה הסבר יותר ברור

שישתמש בפחות במושגים מופשטים .... נניח השאלה שלי האם הכוונה שלך היא כשהגוף מת הנפש ממשיחה לחיות ? ואם כן איפה היא חיה? ואם לא צועדים בדרך הלוחמים אז כשמתים מתחברים לאין סוף והופכים לחלק ממנו ? ומהו האין סוף? הבקשה שלי למעשה היא שתפרשי לי מושגים כי אולי לי ולך יש משמעויות שונות לאותן מילים בגלל שאני ואת שומעות את המילה שולחן אנחנו רואות שולחנות שונים את מבינה את כוונתי ?

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif המילים מוגבלות

אבל אנסה להסביר: מנסיוננו קיימת מודעות פרטית. את יכולה לקרא לה נשמה כשאת רוצה להבדיל אותה מהגוף. העובדה כי קיימת מודעות פרטית מרמזת כי קיים מרחב בלתי פרטי בו היא מתקיימת. למחרב בלתי פרטי זה את יכולה לקרא אלוהים, יקום, אינסוף וכו´ בשל אי-מוגבלותו זו.

מה שיוצר את ה"פרטיות" של התודעה הפרטית הן מגבלות תפיסה שלה - ובעיקר האמונה "שלה" כי היא נפרדת מכל המרחב אשר סביבה. משום כך כאשר התודעה הפרטית מכלה את האנרגייה הפנימית שלה ומתמזגת במרחב אשר סביבה, היא חווה "מוות" על פי מושגיה - סיום "פרטיותה".

הסרת המגבלות מעל התודעה הפרטית עוד בזמן ה"חיים", מאפשרת לה שלא לחוות "מוות" בזמן אובדן הפרטיות אלא התרחבות אינסופית.

מושגים כמו "מקום", "זמן", "גוף" הן אך השתקפויות ורעיונות בתודעה הפרטית. אין להם משמעות בתהליך המוות אלא בכך שהתודעה הפרטית זונחת את דעותיה השונות (על עצמה ועל מה שמסביבה), ובכלל זה גם אותם.

 

[IC4]

אפשר להתנתק מהתפיסה הפרטית

כלומר להתנתק מהניתוק ע"מ להתחבר לסביבה ולדעת שאנחנו היא, מבלי להצטרך מוות פיזי? ואם התשובה היא "כן מדיטציה" אז השאלה שלי תהיה "ואיך עושים את זה בדיוק"

 

[בארס]

אייסי היקר...

...וכל השאר. תבין דבר אחד. אי אפשר "לעשות" כלום! לא להתנתק, לא ליצור, לא לשנות ולא מדיטציה. יש דבר אחד אולי שבאמת אפשר לעשות. הדבר הזה הוא הדבר האחרון שאנחנו יכולים להעלות בדעתנו. יכולים לומר לנו אותו מהבוקר עד הערב כל השנה, אבל מאותה האוזן שהוא נכנס הוא יצא. "אנחנו" מדברים על דברים שהם הרבה הרבה מעבר למה שאנחנו מכירים ומשתמשים בהם בשיגרה. ומשום מה, באורח תמוה, יש לנו את האשליה העצומה הזאת שלהתנתק מהתפיסה הרגילה שלנו זה משהו שאנחנו יכולים לעשות כמו שאנחנו יכולים לעשות חביתה, אם רק מישהו יראה לנו איך "עושים" את זה. התפיסה של כל אדם כמו שהיא נובעת משרשראות של תהליכים אובייקטיביים שנובעים מכוחות עצומים כל כך ופועלים בסינכרון עם כל המחול ה"מטורף" הזה של היקום על רובדיו המרובים. ולחשוב שאפשר בעזרת טריק זה או אחר להפוך סידרי עולם, זה כמו לחשוב שאפשר ללמד שרברב ע"י שני סיבובי מפתח צינורות להפוך סיטרואן דה שוו למעבורת חלל. רק ההיגיון הקטן והמנותק שלנו יכול להתייחס אל האדם והעולם באופן כזה. לסיפור ה"מאיים" הזה שאני מספר כאן יש צד אופטימי מאוד. מאוד! תאר לעצמך שהיה ביכולתך לבנות עבור עצמך את "העולם המושלם" אך ורק על סמך הדברים הידועים והמוכרים לך עכשיו. (וגם של כל האנשים האחרים גם יחד). סביר מאוד להניח שהיית מארגן סביבך איזו חתיכה לא נורמלית (תרתי משמע) בוחטה של מרשרשים, הרבה מצלמות מסביב ואיזה ארמון נאה. נו טוב, גם היית יכול לעשות כל מיני קסמים שנדמה לך שהיו יכולים להיות "מדליקים". אוכל ושתיה חופשי על חשבון הבית. סביר מאוד גם, שהיית משתגע בתוך כל אלו בדיוק באותה המהירות שאתה משתגע עם עצמך בפינת החדר שלך ללא כל אלו. אולי היית זוכה לתקופת ביניים של "שכרון חושים זמני" שהיה רק מעצים את הבלתי נתפסות של חוסר המנוחה והסיפוק של נפשנו, המאופסנת לה אי שם במחשכי פנימיותנו, כאשר "זה" יתברר כאורווה פרח. אז בעצם אני אומר שמופלאותו של העולם ומופלאות יכולתנו להתאים לו לא נובעות כלל וכלל מאיך שאנחנו מכירים את העולם כרגע. ומצד שני מיד נחשוב שאם לפי הדימויי הקודם, אנחנו שרברבים, איך נוכל אי פעם ללמוד הנדסת מעבורות חלל? אם אין לנו כח ויכולת לחשוב במשך חמש דקות ברציפות על דבר אחד. ולרדת לזרוק זבל היא בשבילנו משימה שיכולה להחריב יום שלם בחיינו. כאן טמון הקסם. וזה מחזיר אותנו אל הדבר האמיתי היחיד שאנחנו באמת יכולים לעשות. כי בסופו של דבר לא מדובר על ללמוד מאתיים שנה את סדרי העולם ולהתאמן שלוש מאות שנה על רכישת שליטה באנרגיות אלו או אחרות ולהפוך לסטיב אוסטינים.(כן, אני זקן יחסית בסופו של דבר, ה"אור" יגיע ממקום אחר ולא צפוי לחלוטין. זה יהיה נס ! והאור הזה יאיר את "ההבנה את המופלא" שכבר קיימת לה אי שם בתוכנו ומחכה לשעתה להתגלות. המפתחות לראיית והבנת המופלא נמצאים סביבנו כל הזמן בכל דבר שהוא ! באופן הפשוט והטהור ביותר. יש דבר אחד שמקשר את כל הדברים שנקרים בדרכו של אדם והדבר הזה הוא האדם עצמו. כלומר אני, ואתה, וכל אחד אחר. והדבר הרלוונטי שיכול להשתנות, בקשר למרחק שלנו מהמופלא שנמצא בכל, הוא עומק החוויה שלנו את הדברים. מדובר ברגש ! ורגישות. ש"המוביל" שלהם היא התודעה. תודעת עצמנו בראש ובראשונה ! כאשר אדם מודע לעצמו ולסובב אותו והרגש חי בתוכו ומוקרן אל כל מה שבא עימו במגע הוא אוחז בידו פטיש 10 קילו (לפני שהוא עומד להרוס איזה קיר שכבר אין בו צורך), בדיוק באותה הרגישות שהוא אוחז בידו גוזל פצוע שנפל מאיזה עץ. אבל בהחלט ה"נס" הזה לא יקרה מעצמו כל מה שאדם יכול לעשות בכדי לקרב אותו אליו היא עבודת הכנה. ה"אימון" הוא לא רכישת מיומנויות האימון ,כשהוא נעשה על בסיס הבנתי נכון, הוא טעימה. כל טעימה וטעימה יכולות להוות חלק מעבודת ההכנה הזאת. במין תהליך שלעיתים קרובות מאוד נראה כמו הליכה אחורה והתרחקות מ"הישגים" כלשהם. המציאות הראשונה שנגלית לעינינו ,רחוקה מלהיות מופלאה. בדרך כלל כל שנראה תחילה יהיה רק את האופן הלקויי מאוד של חיינו את החיים. וזה המבחן הראשון ! רוב האנשים מזדעזעים מהאמת של מציאות חייהם העכשיוית ונמלטים אל תיאוריות וסביבות שמספרות להם שהם מושלמים ואהובים והכל יהיה בסדר אם רק נשנה את הפרט הקטן הזה או אחר. יגידו מה שיגידו. על פי רוב, מדובר כאן בתהליך ארוך ואיטי , של הבשלה והפתחות והעמקת חוויתנו את החיים שלנו עצמנו במלואם עם כל מה שהם מזמנים לנו בדרך, שזה כולל גם ואולי במיוחד, את חוסר חוויתנו אותם. (את החיים שלנו) ללמוד על "קשבים" ועולמות גבוהים ונמוכים זה חשוב ויכול גם להואיל לפעמים. אולם הדבר היחיד שהם אי פעם יוכלו לשנות לגביו, אם בכלל, הוא עצם נוכחותנו הפשוטה והטהורה בכל רגע ובכל מקום בו אנו נמצאים. ולכן בצד ה"שיח" על ייתכנות של תפיסות גבוהות ונשגבות ראוי להפנות מעט משאבים להכרה ישירה של המציאות העכשיוית של חיינו. כמו שהם. ברגע בודד. וה"מהלך" הסקרני (!) הזה בעצמו, יש בו בכדי לחולל את הנס המדובר. ממממממ מדיטציה ? תרחרח קצת ותמצא.

 

[עדיין מחפש חיים]

למה אני לא מבין אתכם???

אני בן-אדם פשוט, ואני גם רוצה להבין על מה אתם בדיוק מדברים, יש חיים לאחר המוות או אין? תנסו לרדת לרמה שלי! ראיתי משהו שצריך לזכור כל הזמן את המוות כדי להיות לוחם, האם ראיתי נכון? מה זה נותן? איך אנחנו צריכים להסתכל על מטרותינו ותכליתנו בעולם? לעבוד עת עצמינו או מה? תודה על כל יחס.....

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif משחקי חשיבה

* * * * * * * * * יש לך 9 נקודות. האם תוכל לחבר בינהם ב 4 קוים בלבד?

אם נמחק את הנקודות, האם המשחק מת?

 

[עדיין מחפש חיים]

עכשיו ממש הבנתי ../images/Emo6.gif

 

[בארס]

חיים

בכל הקשור לדברים שכתבתי בהודעה לאייסי4 באמת לא היה ממש מה להבין בעיניין החיים (או לא) אחרי המוות, כך שבאמת אין לך בעיה בהבנה בנקודה הזאת. אם יש משהו מסויים בדברים שכתבתי, שלא ברור לך או נשמע לך מבולבל או מעניין, אתה מוזמן להעלות אותו ונראה מה יצא מזה. זה טוב אפילו סתם בשביל ההפתעה. תשאל אפילו שאלה שנראה לך שאתה יודע את התשובה עליה עכשיו למרות שלא התיחסתי לשאלת החיים אחרי המוות בהודעה הקודמת אני ארשה לעצמי לכתוב כמה דברים עליה. לא לפני שאני אכין את הקרקע בהתאם למה שנראה לי חשוב באמת אז ככה בכל הקשור לשאלות "גדולות", יהיו אשר יהיו יש דבר אחד שחשוב מאוד לזכור ! לפני כל השאר (בעיניי לפחות והוא: מה אפשרי לי להבין באמת ? עכשיו ! אני זוכר שתי שאלות "גדולות" שהעסיקו אותי מילדותי ודרך נערותי, ושהיה לי חשוב מאוד שתהיה לי ידיעה אמיתית לגביהן כי באמת כל "תשובה" שונה על מי מהן, אמורה לגרור גישה שונה לאופן התייחסותי לחיים בכלל. השאלה הראשונה הייתה : האם יש אלוהים או לא? והשניה הייתה דוקא פוליטית, האם השמאל צודק או הימין? אני מרשה לך להניח שבכל התקופה ההיא, העמדה שלי החליפה צדדים כל אימת שפרט חדש נכנס ושינה את התמונה הקודמת ובצורה נאמנה כל פעם ניצבתי בהתאם ל"עידכונים" ותמכתי נלהבות בעמדה הרלוונטית. עד שזה נהיה ברור מידי. נהיה ברור שבעצם אני "מאמין" לדעות של אנשים ! דעות שנובעות... בוא נאמר, ממניעים מפוקפקים ומראיה צרה של המציאות. וגם התברר לי עד מאוד שלא אנצל לעולם מהמלכודת הזו עד אשר אוכל לשפוט בעצמי את הדברים ממקור ראשון. ואז המשימה החשובה שעמדה בפני היא לרכוש סבלנות ! וסובלנות. כי "להנות" ממסכנות סופיות של "מי ומי" זה קל מאוד אבל להבין את כל התהליכים שמובילים למסכנה מסויימת זה פשוט לוקח זמן. אם רק תזכור, שכל מה שאתה שומע מאדם זה או אחר, ואני בכללם, הוא בסך הכל דעתם הם (ולפעמים בהלט ייתכן ויעמוד מולך אדם ויאמר את האמת בהתגלמותה, האמיתית. היא עדיין רכושו הוא, והטעות הגולה ביותר שיכול אדם לעשות, היא "לקבל" כמובן מאיליו וכ"נכון" דברים שאומרים אנשים כלשהם). בשביל להבין באמת, עליך לשאוף "לראות" במו עינייך. ועכשיו לעיניין אני לא יודע מה כתוב בספרי קסטנדה על קיומם של חיים לאחר המוות. מ"מחקר" הצלבתי שערכתי בין מסורות שונות ,דתות, ודרכים רוחניות, עולה תמונה מעט מבלבלת , אולם ניתן להבין מספר נקודות שהעיקרון שלהן חוזר על עצמו ברובן. אחרי המוות ייתכנו בפועל מספר אפשרויות . 1. לא יקרה כלום. זה מצב שבו ה"נשמה" של האדם מתה בתוכו, עוד כשהוא היה בין החיים. יש אנשים כאלו, הם נראים חיים כמו כולנו, אבל בפועל לא חי בתוכם שום דבר מחומר שהוא לא "פיסי". כשהגוף הפיסי שלהם מתפורר, לא נשאר מהם זכר. 2.מעבר לצורת חיים נחותה יותר מהאדם. זה מצב שבו במהלך החיים של האדם, קטנה בו נשמתו. היא לא מתה אמנם, אבל איכות ה"חיים" הפנימיים שלו התדרדרה מסיבות אלו או אחרות, וכאשר השתחררה הנשמה מגופו אחרי מותו, היא נמשכת באופן מכאני לצורות קיום נמוכות, הנמוכות ביותר הן מינראלים, אחר כך צמחים, וחיות מרמות כאלו ואחרות. 3."גילגול" נוסף לחיים חדשים בגוף אדם. גם כאן ישנן אפשרויות מספר, גלגול שהוא התקדמות, כלומר להוולד לאדם ברמה נפשית גבוהה יותר או לחלופין, התדרדרות, אדם בעל רמה נפשית נחותה יותר. 4.מעבר לצורת קיום נעלה יותר מהחיים האורגניים על פני הארץ. אדם שבחייו, הנשמה שלו שלימה את התפתחותה המלאה, ועוד בחייו היא באה לכדי ביטויי ותודעה, ייתכן ובמותו, עם השתחררות נשמתו, תישאר בה תודעה שתוביל אותה אל מיחוץ למעגל ה"גלגולים". *נספח : ייתכנו גם מצבי כלאיים, של נשמות ש"נתקעו" ומצד אחד לא ביצעו את המעבר לקיום הבא שלהן, יהיה אשר יהיה. מעניין? עוזר למישהו במשהו? הדבר בעל הערך החשוב ביותר מכל זה , הוא ש"גורלה" של הנשמה שלנו תלויי כמעט לחלוטין באופן חיינו את החיים האלו, עכשיו. אם הדברים האלו גורמים לאדם להתעניין ביתר שאת בחיים שלו היום הרי זוהי החשיבות שלהם. כל השאר.. מיותר. ולא לשכוח לעולם, שכל הדברים האלו הם בסך הכל "סיפור" שכתב איזה מג´נון באינטרטן. הספר שמרחיב ביותר על הנושאים האלו (שקראתי אני) הוא: ספר המתים והחיים הטיבטי. למי שהתחום מעניין אותו מומלץ מאוד לשכוח את כל מה שכתוב בהודעה הזאת ולקרא אותם ממקור מהימן יותר ממני. ומי שהתחום לא מעניין אותו אז פשוט לשכוח את ההודעה כמו שהיא שלכם.

 

[nashba]

וואו בארס!!!!!!!

ממש מממש מממממממממממממשששש נהינתי מהתשובה שלך תודה רבה שחלקת את זה איתי

(כן אני יודעת שזה לא היה אפילו בשבילי ...)

 

[בארס]

מה אנחנו יודעים !

אולי זה אפילו היה במיוחד ! בשבילך ובשביל כל אחד שהדברים אמרו לו משהו.