המוהל והשד
סתם סיפור נחמד... אנשים, עורו קומו! --------------------------- המוהל והשד איש אחד היה עשיר גדול ובעל נכסים, אבל קמצן לאין שיעור. והגיע קימוצו עד כדי כך שלא היה הולך לבית הכנסת בימי שני וחמישי אלא מתפללל יחידי, וזאת שלא לתת פרוטה לקופת הצדקה שהיו מקבצים עבורה בשני אלה הימים. אלא שהיתה בידו מצווה אחת שבזכותה ניצל ממיתה, והיא, שהיה מוהל. וכשקרא לו אדם לבוא ולמול את בנו מיד היה מניח את כל עסקיו והולך לעשות את המילה, אפילו אם היה זה במקום רחוק ובעיר אחרת. יום אחד נראה לו שד בדמות אדם ואמר לו: "תדע, נולד לי בן זכר, ודירתי היא מחוץ לעיר בכפר אחד, והמילה היא למחר. ולכן אחלה פניך שתבוא עמי היום ונלך יחד, כדי שתהיה שם למחר בבוקר". כששמע העשיר כך קם תיכף ולקח כלי המילה והלך עם אותו שד, כי חשבו לאדם כמוהו. לקח אותו השד בעגלה ונסעו שניהם, המוהל והשד, וכשיצאו מן העיר העלאהו השד להר אחד והוציאו למדבר שמם. והוליך אותו בדרך שני ימים ושני לילות, וביום השלישי הביאו לכפר אחד קטן שהיו בו כעשרים בתים בנויים לתפארה. הוליך השד את המוהל לביתו והיחו שם, והוא עצמו הלך לשוק לראות עסקיו. והמוהל, בראותו את פאר הבית, התחיל לסובב ולהתהלך בו, והגיע לחדר היולדת. כשראתה היולדת את המוהל שמחה שמחה גדולה ואמרה לו: "ברוך הבא, בוא ברוך ה', וקרב אלי, ואגלה לך סוד אחד קודם שיבוא בעלי." וכשנתקרב אליה המוהל אמרה לו: "תדע, שבעלי שהביאך לכאן אינו בן אדם אלא שד, ואני בן אדם כמוך, שגזלו אותי בקטנותי והביאוני לכאן. ועתה כבר אני אבודה בתוכם, אך אתה, אם תרצה להנצל מידם שלא תאבד כמוני, צריך שתיזהר ותשמר הרבה שלא תטעם שום דבר מהם, ואפילו מים. ואם ירצו לתת לך איזה מתנה, לא תקבל מהם שום דבר, שאם תיהנה מהם באיזה דבר תילכד ברשתם ולא תוכל לצאת מכאן." שמע המוהל דברים אלו ואחזתהו רעדה, ולא ידע מה לעשות, וחשב בלבו: איך נוקשתי ונפלתי בידי שדים. בערב בא בעל הבית, אבי הבן, ועמו כל המוזמנים, כולם שדים. וכשערכו את השולחנות קראו גם למוהל שיסב עמהם, ואמר להם שהוא עייף מן הדרך ואינו יכול לטעום שום דבר. ולא אכל ולא שתה כלום באותו הלילה. וכשהגיע הבוקר קמו והלכו כולם לבית הכנסת עם המוהל, והתפללו בניגון כמנהג בעת שיש ברית מילה, וכשגמרו להתפלל הביאו את התינוק ועשו המילה. ואחרי הברית מילה הזמין אבי הבן את כל הקהל לביתו, לתת להם שיכר ומיני מתיקה, והלכו כולם עמו. והושיט אף למוהל דבר מתיקה, ואמר לו המוהל שאינו יכול לטעום שום דבר יען שהוא בתענית. אמר אבי הבן: "אם כן, נניח הסעודה עד הלילה לכבוד המוהל." וכך עשו, והניחו הסעודה עד הלילה, ובלילה ערכו השולחנות וקראו למוהל שיישב אל השולחן. אמר להם: "איני יכול אכול דבר, יען שמרגיש אני בעצמי שהנני חולה." ולא ישב אל השולחן ולא טעם מאומה, והם ישבו ואכלו ושתו כולם בשמחה. כשגמרו לאכול, אמר אבי הבן למוהל: "בוא עמי לחדרי". נתפחד המוהל מאוד ואמר בליבו שכנראה כבר הגיע עתו למות, אלא שבעל כרחו קם והלך עם השד. והראה לו זה כלי כסף וכלי זהב יקרים, מינים ממינים שונים, ואמר לו: "בחר וקח לך מה שייערב לך, לפי שרצוני שתזכרני לטובה כשתלך לביתך." השיב לו המוהל, שהוא עצמו עשיר גדול ואין לו הכרח לקחת דבר. אחר כך הוליכו בעל הבית לחדר אחר, והראה לו אבנים טובות ומרגליות, ואמר לו שייקח את המרגלית היותר יקרה.ושוב ענה לו המוהל שאין לו הכרח לקחת שום דבר, לפי שגם לו יש מרגליות רבות. לבסוף הוליכו בעל הבית לחדר שלישי, והיו תלויים שם על כל כתליו צרורות של מפתחות. וכשראה המוהל מה שראה היה תמה עד מאוד. אמר לו השד: "בחייך, רצוני שתאמר לי למה אתה עומד כאן ותמה בראותך מפתחות פשוטים, ולא היתה לך שום תמיהה כשראית כל העושר ההוא. ועתה, בראותך מפתחות פשוטים של ברזל, אתה תמה על כך." אמר לו המוהל:"תדע, אדוני, שתמיהתי היא למראה צרור זה של מפתחות, שהם ממש בדמות המפתחות שיש לי בבית גנזי שלי." אז אמר לו השד: "חסד עשית עמי לבוא עד כאן למול את בני, והקדוש ברוך הוא היה בעזרתך שלא טעמת ולא נהנית מום דבר אצלי, ועל כן אגלה לך סוד המפתחות האלה שבביתי ומה הם. תדע, שאני הגדול בין השדים, ותחת רשותי יש כמה וכמה שדים שהם ממונים על בני אדם קמצנים השומרים ממונם יותר מנפשם, אשר צר להם לתת צדקה ולהנות בממונם את העניים והאומללים, וכל הלוקח פרוטה מהם כאילו נוטל את נפשם. מבני אדם אלה אנחנו לקוחים את מפתחות בית גנזיהם ומניחים ברשותנו, כדי שלא יוכלו לגעת בממונם וליהנות ממנו אפילו לעצמם. והיות ואתה היית מבעלי מידה רעה זאת, לקחנו גם את המפתחות שלך, כדי שלא תהא לך שום שליטה בממונך אפילו לעצמך. ועתה, יען שעשית עמי חסד, אני מוסר לך את מפתחותיך, בתנאי שתסיר ממך אותה מידה רעה ותהפוך אותה למידה טובה, ומהיום ואילך תרחם על עניים ואביונים כברכת ה' אשר נתן לך." לקח המוהל את צרור מפתחותיו והלך שש ושמח, ואותו השד ליווהו עד שהביאו לביתו לחיים טובים ולשלום. ומאותו היום והלאה נהתפך המוהל לאיש אחר ממה שהיה, ומקמצן גדול נעשה נדיב לב והיה וותרן בממונו, ועשה צדקה וחסד עם עניים ועם תלמידי חכמים צנועים וכדומה, ובנה בממונו בית כנסת מפואר. עד כאן סיפור המוהל והשד. [מתוך: ספר הדמינות של היהודים] יומטוב!
סתם סיפור נחמד... אנשים, עורו קומו! --------------------------- המוהל והשד איש אחד היה עשיר גדול ובעל נכסים, אבל קמצן לאין שיעור. והגיע קימוצו עד כדי כך שלא היה הולך לבית הכנסת בימי שני וחמישי אלא מתפללל יחידי, וזאת שלא לתת פרוטה לקופת הצדקה שהיו מקבצים עבורה בשני אלה הימים. אלא שהיתה בידו מצווה אחת שבזכותה ניצל ממיתה, והיא, שהיה מוהל. וכשקרא לו אדם לבוא ולמול את בנו מיד היה מניח את כל עסקיו והולך לעשות את המילה, אפילו אם היה זה במקום רחוק ובעיר אחרת. יום אחד נראה לו שד בדמות אדם ואמר לו: "תדע, נולד לי בן זכר, ודירתי היא מחוץ לעיר בכפר אחד, והמילה היא למחר. ולכן אחלה פניך שתבוא עמי היום ונלך יחד, כדי שתהיה שם למחר בבוקר". כששמע העשיר כך קם תיכף ולקח כלי המילה והלך עם אותו שד, כי חשבו לאדם כמוהו. לקח אותו השד בעגלה ונסעו שניהם, המוהל והשד, וכשיצאו מן העיר העלאהו השד להר אחד והוציאו למדבר שמם. והוליך אותו בדרך שני ימים ושני לילות, וביום השלישי הביאו לכפר אחד קטן שהיו בו כעשרים בתים בנויים לתפארה. הוליך השד את המוהל לביתו והיחו שם, והוא עצמו הלך לשוק לראות עסקיו. והמוהל, בראותו את פאר הבית, התחיל לסובב ולהתהלך בו, והגיע לחדר היולדת. כשראתה היולדת את המוהל שמחה שמחה גדולה ואמרה לו: "ברוך הבא, בוא ברוך ה', וקרב אלי, ואגלה לך סוד אחד קודם שיבוא בעלי." וכשנתקרב אליה המוהל אמרה לו: "תדע, שבעלי שהביאך לכאן אינו בן אדם אלא שד, ואני בן אדם כמוך, שגזלו אותי בקטנותי והביאוני לכאן. ועתה כבר אני אבודה בתוכם, אך אתה, אם תרצה להנצל מידם שלא תאבד כמוני, צריך שתיזהר ותשמר הרבה שלא תטעם שום דבר מהם, ואפילו מים. ואם ירצו לתת לך איזה מתנה, לא תקבל מהם שום דבר, שאם תיהנה מהם באיזה דבר תילכד ברשתם ולא תוכל לצאת מכאן." שמע המוהל דברים אלו ואחזתהו רעדה, ולא ידע מה לעשות, וחשב בלבו: איך נוקשתי ונפלתי בידי שדים. בערב בא בעל הבית, אבי הבן, ועמו כל המוזמנים, כולם שדים. וכשערכו את השולחנות קראו גם למוהל שיסב עמהם, ואמר להם שהוא עייף מן הדרך ואינו יכול לטעום שום דבר. ולא אכל ולא שתה כלום באותו הלילה. וכשהגיע הבוקר קמו והלכו כולם לבית הכנסת עם המוהל, והתפללו בניגון כמנהג בעת שיש ברית מילה, וכשגמרו להתפלל הביאו את התינוק ועשו המילה. ואחרי הברית מילה הזמין אבי הבן את כל הקהל לביתו, לתת להם שיכר ומיני מתיקה, והלכו כולם עמו. והושיט אף למוהל דבר מתיקה, ואמר לו המוהל שאינו יכול לטעום שום דבר יען שהוא בתענית. אמר אבי הבן: "אם כן, נניח הסעודה עד הלילה לכבוד המוהל." וכך עשו, והניחו הסעודה עד הלילה, ובלילה ערכו השולחנות וקראו למוהל שיישב אל השולחן. אמר להם: "איני יכול אכול דבר, יען שמרגיש אני בעצמי שהנני חולה." ולא ישב אל השולחן ולא טעם מאומה, והם ישבו ואכלו ושתו כולם בשמחה. כשגמרו לאכול, אמר אבי הבן למוהל: "בוא עמי לחדרי". נתפחד המוהל מאוד ואמר בליבו שכנראה כבר הגיע עתו למות, אלא שבעל כרחו קם והלך עם השד. והראה לו זה כלי כסף וכלי זהב יקרים, מינים ממינים שונים, ואמר לו: "בחר וקח לך מה שייערב לך, לפי שרצוני שתזכרני לטובה כשתלך לביתך." השיב לו המוהל, שהוא עצמו עשיר גדול ואין לו הכרח לקחת דבר. אחר כך הוליכו בעל הבית לחדר אחר, והראה לו אבנים טובות ומרגליות, ואמר לו שייקח את המרגלית היותר יקרה.ושוב ענה לו המוהל שאין לו הכרח לקחת שום דבר, לפי שגם לו יש מרגליות רבות. לבסוף הוליכו בעל הבית לחדר שלישי, והיו תלויים שם על כל כתליו צרורות של מפתחות. וכשראה המוהל מה שראה היה תמה עד מאוד. אמר לו השד: "בחייך, רצוני שתאמר לי למה אתה עומד כאן ותמה בראותך מפתחות פשוטים, ולא היתה לך שום תמיהה כשראית כל העושר ההוא. ועתה, בראותך מפתחות פשוטים של ברזל, אתה תמה על כך." אמר לו המוהל:"תדע, אדוני, שתמיהתי היא למראה צרור זה של מפתחות, שהם ממש בדמות המפתחות שיש לי בבית גנזי שלי." אז אמר לו השד: "חסד עשית עמי לבוא עד כאן למול את בני, והקדוש ברוך הוא היה בעזרתך שלא טעמת ולא נהנית מום דבר אצלי, ועל כן אגלה לך סוד המפתחות האלה שבביתי ומה הם. תדע, שאני הגדול בין השדים, ותחת רשותי יש כמה וכמה שדים שהם ממונים על בני אדם קמצנים השומרים ממונם יותר מנפשם, אשר צר להם לתת צדקה ולהנות בממונם את העניים והאומללים, וכל הלוקח פרוטה מהם כאילו נוטל את נפשם. מבני אדם אלה אנחנו לקוחים את מפתחות בית גנזיהם ומניחים ברשותנו, כדי שלא יוכלו לגעת בממונם וליהנות ממנו אפילו לעצמם. והיות ואתה היית מבעלי מידה רעה זאת, לקחנו גם את המפתחות שלך, כדי שלא תהא לך שום שליטה בממונך אפילו לעצמך. ועתה, יען שעשית עמי חסד, אני מוסר לך את מפתחותיך, בתנאי שתסיר ממך אותה מידה רעה ותהפוך אותה למידה טובה, ומהיום ואילך תרחם על עניים ואביונים כברכת ה' אשר נתן לך." לקח המוהל את צרור מפתחותיו והלך שש ושמח, ואותו השד ליווהו עד שהביאו לביתו לחיים טובים ולשלום. ומאותו היום והלאה נהתפך המוהל לאיש אחר ממה שהיה, ומקמצן גדול נעשה נדיב לב והיה וותרן בממונו, ועשה צדקה וחסד עם עניים ועם תלמידי חכמים צנועים וכדומה, ובנה בממונו בית כנסת מפואר. עד כאן סיפור המוהל והשד. [מתוך: ספר הדמינות של היהודים] יומטוב!
